חלוקה צודקת

ברוכים הבאים למציאות. הקפיצה של דני פרנקו על השופטים אחרי המשחק, במחאה על עבירה לשלוש שלא נשרקה לטובת אורלנד, סיימה כנראה סופית את חגיגות הגביע והחזרה לליגה. גביע יש, אבל כדי להשיג את המטרות בליגה (מקום בשמונה הראשונות) צריך להתאפס ומהר.

חיפה ניצחה 75:82, אבל בשביל לשכוח מתישהו את טראומת ההפסד בגביע היא צריכה הרבה יותר ממשחק נקמה על חולון ארבעה ימים אחרי המשחק האמיתי. מצד שני, חיפה חזק במקום השלישי אחרי שתי הגדולות עם יתרון ביתיות בפלייאוף.

שוב היה משחק צמוד, שוב חולון קלעה סלים חשובים עם הבאזר - הבעיה היא שזה היה בסוף המחצית ובסוף הרבע השלישי. מי שקיבל נכון יותר את ההחלטות בסיום היתה חיפה, עם בי.ג'י מקי, שהיה ההבדל בדקות המכריעות. בריאן טולברט? הוא עדיין מרחף בהיכל נוקיה. בגילו ואחרי החגיגה הגדולה אי אפשר לבוא אליו בטענות. גם בערב שכזה נהנינו בגדול מדרון וושינגטון.

פרנקו דיבר בסיום על הדילמה הגדולה שהיתה לו: לתת לשחקנים להינות עד הסוף מההישג או להכניס אותם ישר למשמעת. בסופו של דבר חולון עוד היתה בחגיגות ובלי פלורס החולה היה עוד יותר קשה להגיע למשחק הזה.

חיפה חסרה את סיילס הפצוע וכמובן את פרקינס. היא הולכת לבצע מיני מהפכה בהרכב ואולי גם בסגנון. דיקסון וגאדסון מצטרפים, מחכים לפרקינס, מקי נשאר ורוס כנראה הולך. זה אומר פחות תלות בפרקינס ויותר אופציות התקפיות, כי הגנה זו מילה יפה, אבל בשביל להגיע רחוק צריך יותר כלים בהתקפה. אם ערבוב הקלפים המחודש הזה יצליח, אולי גמר הגביע לא היה הגמר האחרון של חיפה העונה.

הרבו לקלוע לחיפה: ג'פרסון 24 נק', מזרחי 21 נק', קוז'יקרו 11 נק'.
לחולון: וושינגטון 24 נק', ווט

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו