"לנשים עדיין קשה לפלס דרך בעולם הפוליטי הגברי"

" אני מאמינה שכל אישה שמשתפת בכך שהוטרדה, תורמת למהפכה שעוברת עלינו. לכן יש לעודד כל מי שהוטרדה לספר על כך, ובעתיד נזכה לכך שגברים לא יעזו להטריד אותנו הנשים כבעבר", כך אומרת ח"כ יעל גרמן (יש עתיד) בהקשר לגל חשיפות פרשות ההטרדות המיניות הגועש בארץ ובעולם.

גרמן הצטרפה לפוליטיקה הארצית בשלהי 2012, לבקשת ראש מפלגתה ח"כ יאיר לפיד. היא קפצה היישר לתפקיד התובעני של שרת הבריאות (ראו מסגרת), שבו כיהנה כשנה וחצי, והיום היא ח"כית מן המניין בספסלי האופוזיציה. "נפגשתי עם לפיד באופן סדיר במשך כשנתיים לפני בחירות 2013 ודיברנו על נושאים אידיאולוגיים ואינטלקטואליים גרידא, לא על נושאים פוליטיים", היא מספרת, "כשהוא החליט להקים מפלגה הוא הציע לי להצטרף, ולא חיכיתי עד הבחירות אלא התפטרתי מראשות העיר מייד, לפני שידעתי אם אכנס לכנסת, כי האמנתי בדרך".

את באמת מאמינה שיש סיכוי ממשי שלפיד יתבקש על ידי הנשיא להקים את הממשלה הבאה?

"לפיד הוא האלטרנטיבה היחידה הבאה בחשבון. בסקרים נותנים לנו יותר מ־20 מנדטים. יש לו משנה סדורה, הוא רואה את ההסתה והשיסוי בעם, ולכן הוא מתכוון לפנות לאחר הבחירות לראשי הליכוד והמחנה הציוני ולהציע להם להצטרף לממשלתו. אני בטוחה שהוא ייצור שיתופי פעולה עם כולם".

המעבר מתפקיד שרה לח"כ מן השורה היה קשה?

"לא פשוט לחזור לכנסת אחרי שהייתי שרה בממשלה, אבל אני נהנית מהעבודה ממש מהרגע הראשון. קפצתי למים הסוערים ולעבודה הפרלמנטרית ומצאתי שהיא מרתקת, למרות שמפריעה לי העובדה שאיננו מצליחים לקדם חוקים מסיבות פוליטיות ואישיות גרידא".

גרמן היתה בת 9 בלבד כשהוריה החליטו לעבור מרמת גן לאיסטנבול, שם הקים אביה בית חרושת למכונות תפירה. היא למדה בבי"ס צרפתי שפעל בתוך מנזר "נוטרדם דה ציון", והילדים בכיתתה, שידעו שהיא יהודייה, רדפו אחריה בהפסקות והאשימו אותה שהרגה את ישו. היא כלל לא הבינה על מה הם מדברים, אבל זכתה להגנת הנזירה הגדולה, שכונתה "אמא". "זו היתה חוויה מעניינת", היא נזכרת, "אבל כעבור שנה אבי סגר את בית החרושת וחזרנו לארץ".

בהיותה בת 19 בלבד נישאה, ולכן לא שירתה בצה"ל. "היה לי מאוד חבל שלא שירתי בצה"ל, אבל התחתנתי ואחרי שנה כבר הייתי אמא", היא אומרת. ב־1988 עשתה את צעדיה הראשונים בפוליטיקה כשהצטרפה למפלגת שינוי בראשות פרופ' אמנון רובינשטיין ולאחר מכן נבחרה לחברת מועצה בעיריית הרצליה מטעם מרצ. עשור לאחר מכן, ב־1998, התמודדה לראשות העירייה וזכתה לניצחון מרשים. "שלושה חודשים לפני הבחירות החלטתי להתמודד מול שישה מועמדים, כולם גברים", היא נזכרת, "העובדה שהייתי האישה היחידה שהתמודדה הלהיבה נשים רבות, שהחליטו לתמוך בי". בשנים 2003 ו־2008 התמודדה שוב לראשות העיר וניצחה, וב־2012 הגיעה ההצעה מלפיד.

באילו נושאים הצלחת להטביע חותם כראשת עיריית הרצליה?

"שמתי את הדגש על החינוך. כשנכנסתי לתפקידי רק 30% מהתלמידים בשכונות המצוקה הגיעו לבחינות בגרות. השקענו בכך מאמץ רב, ובתוך ארבע־חמש שנים הגענו לכך ש־85% מהצעירים השיגו תעודת בגרות".

ראשי עיריות רבים נחקרים ועומדים לדין. הם לא עומדים בפיתויים?

"נוצר רושם כזה, כי כל מקרה יוצר הרבה רעש, אבל אם מביאים בחשבון שיש 254 ראשי רשויות, מספר המועמדים לדין אינו גדול. יש לזכור שיש גם שומרי סף, למשל ראש עירייה אינו יכול לחתום על מסמך בתחום התכנון והבנייה לפני מהנדס העירייה, או לחתום על צ'קים לפני הגזבר, אבל בהחלט יש פיתויים רבים לראש עירייה ולכן צריכים להגביל את מספר הקדנציות לשתיים בלבד".

ומדוע רק שש נשים מכהנות כראשות ערים?

"עולם הפוליטיקה הוא ברובו גברי, ולנשים קשה לפלס בו דרך. כדי לרוץ לראשות עיר צריך שמפלגה תתמוך ותממן, או שיהיה למועמדת מספיק כסף פרטי כדי להוציא על הקמפיין. בשתי האפשרויות ידן של הנשים על התחתונה. נוסף על כך, נשים עדיין חוששות להעז ולהקדיש עצמן לפוליטיקה משום שזה גובה מחיר מהמשפחה".

את שואפת לחזור למשרד הבריאות או נושאת עיניים לתפקיד אחר?

"הייתי רוצה להמשיך לבצע את הרפורמה במערכת הבריאות. אבל לא צריך לרתום את העגלה לפני הסוסים, קודם שיהיו בחירות, לאחר מכן שננצח בהן ונרכיב ממשלה, ואז אני מבטיחה לך ראיון נוסף".