טיול מהסרטים

במוזיאון מאדאם טוסו בלוס אנג'לס עומד יהב אביטבול בן ה־10 ליד בובת ספיידרמן ומבקש שינציחו את מפגש הפסגה בתמונות. "תראו איזה גמיש אני", הוא רוכן קדימה בעמידה, מחקה את איש העכביש העשוי שעווה. "אני אפילו יכול לשים רגל מאחורי הראש".

ולרגע מיטשטשים הגבולות, ולא ברור מי כאן גיבור העל האמיתי: דמות הקומיקס, שמנצחת את כל הרשעים, או דווקא הילד שהגיע כל הדרך מאשדוד, נלחם בגבורה בלוקמיה ומתעקש להוכיח שהצליעה ברגלו לא "משפיעה עליו בכלל".

אחר כך הוא תר בעיניו אחר בובות כדורגלנים. "יש פה את מסי? אולי רונאלדו?". אבל עובדי המוזיאון אומרים לו שבין כוכבי הכדורגל רק בקהאם נמצא כאן, וכרגע הוא שוכב במחסן. יהב, שהתמודד בחייו עם בשורות מרות בהרבה, מוצא מייד תחליף בפסליהם של הכדורסלן קובי בראיינט וגיבורי "הנוקמים".

יהב הוא אחד מ־39 ילדים ישראלים חולי סרטן, שהוטסו לפני כשבועיים לטיול בן שבועיים בלוס אנג'לס שארגנה עמותת "גדולים מהחיים". המטרה: להוציא אותם משגרת האשפוזים המדכדכים, הטיפולים המכאיבים, המחטים הדוקרות ומאבק החיים ולסייר איתם בעיר החלומות. הם טסו במסוקים בשמי לוס אנג'לס, שטו בסירות מירוץ במימי אגם מרהיב, נסעו במכוניות פרארי מפוארות ובילו ימים שלמים בדיסנילנד ובאולפני יוניברסל; טיול חלומות שכולו תרומות של מלאכים ישראלים שגרים כאן, וששייכים לסניף "משפחת אל.איי" של "גדולים מהחיים".

כבר 14 שנים נערכים בעיר הטיולים המרגשים האלה, שבין המארגנים שלהם גם יאיר גבריאלי ובן זוגו רן יניב, ולצידם עשרות מתנדבים מהקהילה הישראלית בעיר. עד היום הטיסה העמותה ללוס אנג'לס 434 ילדים חולים.

גבריאלי (56), שמתגורר בעיר כבר 33 שנים ועובד בחברה לסליקת כרטיסי אשראי, הגיע לפרויקט לאחר שאמו נפטרה מסרטן בגיל 68. "הרוב המכריע של המעורבים בעמותה מכירים את הסרטן מקרוב", הוא אומר, "יש כאלה שחלו במחלה בעצמם, ויש כאלה שאחד מקרוביהם חלה. באחד האירועים לפני כמה שנים ביקשנו מכל מי שמכיר מישהו שחלה בסרטן לקום ולעמוד. כל 1,200 הנוכחים באולם נעמדו על רגליהם. ילדי הטיול של אותה שנה ראו שכולם איתם והתרגשו מאוד".

שדרת הכוכבים בהוליווד. הילדים מתרוצצים סביב השמות המוטבעים על המדרכה הארוכה, מנסים לפענח מי מהמפורסמים חקוק מתחת לרגליהם ומתאכזבים שאין כאן כוכבים צעירים בני זמננו. שולחים מבט אל כל חלון ראווה, מזהים מותגים שראו רק בטלוויזיה. שתי בנות זוממות על אחת מחנויות הנעליים, והמתנדבים מבטיחים להן ש"רק נחתנו, עוד יהיה זמן לכל", מאיצים בהן להתקדם הלאה, יש עוד הרבה להספיק.

צוות גדול מלווה את הטיול. מדריכים, רכזים שמכירים את הילדים ואת מצבם הפרטני, רופאים ואחיות, וכמובן בכירי העמותה. מנגנון שדואג למעקב צמוד, מקפיד על הפסקות אוכל ושתייה ומוודא שילדים שזקוקים לכדורים ולתרופות יקבלו אותם במועד. כמה מתנדבים מסייעים לאלה שמרותקים לכיסאות גלגלים.

במסוק מעל העיר. "תחושה של סיפוק עצום על התרומה והעזרה" // צילום:הילה מזומן

רקפת אהרון (49) היא דמות בולטת בנוף הישראלי של לוס אנג'לס. ילידת קיבוץ גינוסר, שהגיעה ללוס אנג'לס אחרי שירותה הצבאי ובאוקטובר 2003 ייסדה כאן את סניף "משפחת אל.איי" עם בעלה, אריה, שלוש שנים אחרי ש"גדולים מהחיים" בישראל החלה את פעילותה. יש לה תספורת מוהוק וצבע שיער מתחלף, שמשווים לה מראה פנקיסטי, והרבה להט ודבקות במטרה. במקצועה היא בכלל קואוצ'רית.

גם אמה נפטרה מסרטן. "זה היה משבר מאוד גדול. לבית שאמא שלי השאירה בקיבוץ נכנסה משפחה עם ילדה חולת סרטן, שנתמכה על ידי 'גדולים מהחיים'. הורים של הילדה ביקשו שנכיר להם גורמים מאל.איי שיאספו כסף לטובת העמותה בישראל.

הרמנו מייד מסיבה בעיר, ולשמחתי באו 200 איש, שתרמו 60 אלף דולר. למחרת אנשים טלפנו אלי ואמרו לי: 'רקפת, אם את מקימה כאן סניף לעמותה - אנחנו איתך'. אז הקמנו את הסניף, וכל מי שיכול נותן פה את המיטב שלו, בעשייה או בזמן".

לדבריה, כל טיול של ילדים מישראל מצריך חצי שנה של הכנות. "אנחנו זקוקים לעזרה ולתרומות בכל שנה מחדש, אחרת לא נוכל להיות מוכנים לשנה הבאה. המחשבה שילד חולה עלול לא לזכות בטיול הזה היא משהו שאנחנו לא מוכנים להשלים איתו.

"הטיולים שלנו נועדו להזכיר לילדים ולמשפחותיהם, ששווה להמשיך להילחם. אנחנו עוזרים לילדים להיזכר בחיים - אבל הם מזכירים לנו כיצד לחיות".

בפארקים הגדולים הקבוצה מתפצלת כדי שהילדים יוכלו לסייר בפארק בצורה מבוקרת ולא המונית, עם המתנדבים המקומיים, שמגיעים למקום עצמאית. יש ילדים שמבקשים לא לעלות על חלק מהמתקנים, חלקם אינם יכולים, ואחרים פשוט פוחדים. המתנדבים לוקחים אותם לביתני ההגרלות, לשעשועים הפשוטים יותר. הם מחלקים לילדים סנדוויצ'ים ומים ודואגים גם לשתייה קרה ולגלידה, שלרגע לא יחסר דבר מהחוויה.

המתנדבים, בני נוער ממשפחות ישראליות שגדלו פה, מתוודעים לילדים חולי הסרטן. סמול טוק מסוג "מה המתקן הכי מפחיד פה?" ו"מק'דונלדס פה יותר טעים מאשר בארץ?", ולעיתים גם סיפורים על המחלה. דימה יפרמוב (14) מנתניה מתרשם מהילדים של הישראלים המתנדבים ואומר: "אני גם אעבור לגור באמריקה. אני רק צריך להשתפר באנגלית בבית ספר, אבל עד גיל 18 אני אלמד טוב ואחזור לפה".

• • •​

בלוס אנג'לס מתגוררים רשמית כ־250 אלף ישראלים, שהופכים אותה לעיר בעלת האוכלוסייה הישראלית הגדולה ביותר מחוץ לישראל. כמו כן, יש כאן עוד 100 אלף ישראלים ללא ניירות חוקיים. ההתנדבות ל"משפחת אל.איי" מאחדת את כל המגזרים: צעירים שחיים במרכז המטרופולין, לצד משפחות ותיקות ומבוססות יותר שמתגוררות ב"ואלי".

בשיט באגם. נדבני הקהילה הישראלית באל.איי נרתמו למשימה// צילום:הילה מזומן

אחת המתנדבות היא יובל בר־און (20), ילידת רחובות, שעברה לאל.איי בגיל 7 עם משפחתה. "הייתי חניכה בצופים בלוס אנג'לס ודרכם הגעתי להתנדב יום פה, יום שם. אבל מה שהצופים נתנו לא הספיק לי, אז התחלתי להתנדב ב'משפחת אל.איי' והתאהבתי במה ש'גדולים מהחיים' עושה לאנשים. בארבע השנים האחרונות אני מתלווה לטיולים עם הילדים החולים. בכל טיול אני יוצרת קשרים שנמשכים הרבה אחרי".

בגילך לא פשוט להתמודד מקרוב עם הטרגדיות שהילדים סוחבים.

"זה קשה. בטיול הראשון שלי התלווה אלי ידיד מהצופים, וכשהוא שמע שאחת הילדות מהמשלחת מתה מאוחר יותר בארץ, הוא התקשה לחזור לסבב הבא. השנה הפצרתי בו לנסות שוב. זה מצריך הרבה מאוד כוח, להיות חזקה בשביל עצמי ובשביל הילדים.

"נוטים להתייחס אליהם כאל 'מסכנים', אבל זה ממש לא נכון. אני מגלה איך המצב שהם נקלעו אליו הופך אותם לטובים יותר. כמה חן יש כשאפשר לצחוק יחד ולנסות להקל. הילדים זורמים ומשתפים במה שעובר עליהם, והם יודעים שאנחנו מגיעים ממקום שרוצה להבין אותם - גם אם לעולם לא נוכל להבין לחלוטין".

בערב שבת מתאספים הילדים וחברי המשלחת לארוחה חגיגית עם הישראלים בעיר. 120 איש עושים קידוש יחד, שרים שירי שבת ורוקדים לצלילי די.ג'יי ישראלי, שמקפיץ את כולם עם להיטי סטטיק ובן־אל.

כאן, ובמהלך הטיול כולו, מרעיפים על הילדים מתנות נדיבות: בובות דוב ענקיות, תרומה של ישראלי בעל עסק לצעצועים בדאון טאון, צעיפים וכובעי צמר שנסרגו במיוחד על ידי שתי סבתות חביבות, ואפילו גיפטקארד בסך 300 דולר לבזבוזים ברשת טארגט, גם הוא תרומה של נדבן ישראלי.

שוהם משה־שמיר, בן 9 וחצי מהיישוב גילון שבגליל התחתון, הוא הצעיר בילדי הטיול השנה. יש לו סרטן מסוג נוירובלסטומה, הנובע מבלוטת יותרת הכליה, והוא עדיין בטיפולים. את השיער שנשר מחליף כובע של קבוצת הכדורגל של ברצלונה, שלרגע לא יורד מראשו. הוא לא יכול להסתיר את אכזבתו כשהחבורה עוזבת את סטייפלס סנטר, אולמה של לוס אנג'לס קליפרס, עשר דקות לפני סוף המשחק.

באותה ארוחת שישי מוצא שוהם את דרכו לסלון בית משפחת אזולאי, המארחת. שם הוא נסחף למשחק שחמט סוער עם ג'ורדן (13), בנם של גיא ומארסי מרום, מהוועד של "משפחת אל.איי".

ג'ורדן תרם השנה 1,000 דולר מכספי הבר מצווה שקיבל. "אני מבלה עם הילדים, משעשע אותם, משתטה איתם ומנסה לגרום להם לצחוק", הוא אומר לי באנגלית, "אנחנו מצליחים לתקשר קצת באנגלית וקצת בעברית. במסע של 'גדולים מהחיים' בשנה שעברה פגשתי פה ילדה בשם גל ושמרנו על קשר דרך סנאפצ'ט. לפני חודש וחצי היא ביקרה שוב באמריקה, ונפגשנו. לצערי, היא עדיין בטיפולים".

לטיול השנה מתלווה דמות שפניה מוכרות לרוב הילדים שמגיעים מהארץ: השחקנית שני אטיאס, מכוכבות "גאליס" וסרט הקולנוע "איביזה". אטיאס, שמתגוררת בשנים האחרונות בלוס אנג'לס, מעורבת בפעילות של "גדולים מהחיים" לאורך השנה, כולל ביקורים בבתי חולים כשהיא בארץ. הפעם צירפה אליה, לשמחת הילדים, את חברותיה, דר זוזובסקי ויערה בנבנישתי, שהגיעו לבלות עם המשלחת.

אטיאס עצמה בילתה זמן רב באשפוזים, עקב בעיה חריפה במערכת החיסונית שאילצה אותה לקטוע את שירותה הצבאי. "אני זוכרת את תחושת העצב והדכדוך, כשאתה מאושפז וכל החברים שלך מבלים בחוץ. אתה מפסיד חוויות, תקוע בחדר אפור, ולא משנה עד כמה מנסים להפוך אותו ל'שמח'".

לאורך השנים, מספר רן יניב, הצטרפו לטיולים סלבס מובילים, ובהם הראל סקעת, רוני דלומי ועידן עמדי. "לעומתם, היו סלבס שדרשו כסף ותנאי יוקרה עבור השתתפות במסע, כולל טיסות במחלקה ראשונה ומלון חמישה כוכבים. אמרנו להם 'לא', כי זה לא שווה את זה".

ברחובות לוס אנג'לס. אקשן כמו שרואים בסרטים //// צילום:הילה מזומן

איציק שומוב, איש נדל"ן מוכר בקהילה הישראלית באל.איי, הוא אחד התורמים הנאמנים ל"גדולים מהחיים". יחד עם רעייתו, אלין, הם פתחו את ביתם המפואר בבוורלי הילס לארוחת ערב מצומצמת בנוכחות כמה מהילדים ואנשי עסקים התורמים לעמותה.

"צפיתי בטלוויזיה שנקלטת כאן מהארץ וראיתי תשדיר של 'גדולים מהחיים', על ילדה שגוזרת את שיערה ומעניקה אותו לאחיה שעובר טיפולי כימותרפיה", מספר שומוב, "מייד התקשרתי למספר שהופיע ואמרתי שאני רוצה לעזור. יש הרבה עמותות שאני מעורב בהן, אבל זאת היא משהו אחר. בסוף כל ערב התרמה יש תחושה של סיפוק עצום על העזרה, אבל גם כאב לב כשאתה שומע את סיפורי הילדים".

הילדים שמשתתפים בארוחה נרעשים לגלות במרתף הבית את אוסף הרכבים והאופנועים שברשות שומוב. "תמיד תהיתי איך נראה גן עדן - ועכשיו אני יודע", אומר בחיוך נועם זיו (17) מבאר שבע, החולה בלוקמיה, כשהוא מתמקם בכיסא הנהג של פרארי אדומה.

אליאב אבישר (16) מתל אביב חלה בסרטן המוח ונותר עם נכות נוירולוגית. בשנה שעברה נפטרה אמו ממחלת כליות. הוא מתגורר בגפו עם אביו, אבל למרות כל הקשיים, מתעקש לנהל שגרת חיים מלאה, כולל השתתפות בפעילות הנוער של עמותת "גמאני", התומכת בחולי סרטן.

"לפני כשלוש שנים אובחן אצלי הגידול בראש, שגרם לי בעיות בשיווי המשקל ובקואורדינציה", הוא אומר, "לכן אני זקוק לתמיכה פיזית. במהלך המחלה והטיפולים הרגשתי שמאוד התרחקתי מהחבר'ה. לפני הניתוח הייתי מוקף חברים, ספורטאי מצטיין, בלי שום מגבלה. אחריו כבר לא יכולתי לעשות מה שכל ילד רגיל יכול לעשות".

• • •​

את לוס אנג'לס חווים הילדים ביבשה, בטיסה במסוק, וגם בהפלגה ביאכטה, תרומה של משפחה יהודית־אמריקנית. בזמן מסיבת הריקודים על היאכטה עולות אל הגג שלוש ילדות, נהנות מהבריזה ומחפשות את הזווית המחמיאה ביותר לסלפי. אחת מהן תופסת את המטפחת שלראשה ברגע האחרון לפני שתתעופף ברוח ותחשוף את הקרחת, והיא וחברותיה מתפוצצות מצחוק מהסיטואציה.

עד מהרה ממהרים כולם לסיפון העליון, לתמונה קבוצתית, ובכל רגע מצטרף עוד ילד ועוד מתנדב, "חכו לי, גם אני רוצה להיות בתמונה". המדריכים מרימים את אליאב מכיסא הגלגלים ועולים איתו במדרגות. כולם מונצחים בתמונה המשפחתית, כשהאוקיינוס הענק ברקע. מצטופפים, צועקים, מוחאים כפיים ומאושרים מהחיים. אף אחד לא נותר בחוץ.

אורן דוברי (25), מדריך ב"גדולים מהחיים", מדגיש שבפעילות עם הילדים אין מקום למילה "רחמים". דוברי, המכונה בפי הילדים "אורז", עובד בתחום חיי הלילה של תל אביב ובטיול הוא מקפיד לעשות שמח. גם לו הנושא לא זר: בנעוריו חלה בסרטן והשתתף בעצמו באחד הטיולים, מהצד של החולים.

"זה קרה בשנת 2007, כשהייתי בן 15 וחצי. חליתי בלימפומה מסוג הודג'קינס ועברתי טיפולים במשך ארבעה חודשים. אחרי תקופה של רגיעה הסרטן חזר, ושוב טופלתי במשך חצי שנה. הייתי אמור לטוס לטיול בלוס אנג'לס ב־2008, אבל בגלל הטיפולים לא יכולתי. החברים שלי טסו בלעדיי, היה לי מאוד עצוב. בסופו של דבר נסעתי במחזור של 2009. בעקבות העוצמות של החוויה החלטתי שאני חוזר לעמותה, הפעם כמדריך מתנדב.

"הייתי בין הראשונים שחזרו כמדריכים, כי קיבלתי הרבה מהעמותה ורציתי להחזיר לה. לאורך השנים באו עוד רבים כמוני. במחנה הקיץ האחרון בארץ, 40 מתוך 80 מדריכים היו חניכים שלי לשעבר.

"בתור הילד החולה שהפך למדריך אני משתדל לחלוק את הסיפור שלי עם הילדים. מראה להם תמונות שלי מהעבר, עם הקרחת, ושואל אם הם מכירים את הילד הזה, רק כדי לראות אם הם מזהים אותי".

דוברי מדבר על הקשר המיוחד שנרקם בין הילדים החולים לילדים המקומיים. "אלו חברויות ששני הצדדים צמאים להן. בטיול הקודם היתה ילדה אמריקנית בת 10, בת של זוג ישראלים שחיים פה, שהתחברה לילדה ערבייה חולה. שתיהן לא דוברות עברית טובה ולא מתקשרות באותה שפה, ובכל זאת, הן הפכו לחברות ונפגשו שוב בארץ. זה קורה המון גם בגילאי העשרה.

"יש ילדים שחוזרים עצמאית לאל.איי כדי לפגוש את החברים שהכירו בטיול של 'גדולים מהחיים'. לי יש עד היום חברים שרכשתי כילד בטיול ההוא בלוס אנג'לס, כמו עופרי, הבת של רקפת ואריה, שנמצאת בארץ, ואנחנו החברים הכי טובים. יש גם מתנדבים ממשפחות ישראליות, שבאים ארצה לפגוש את החברים שהכירו בטיולים. זה מה שמחזיק את כל העסק הזה לטווח ארוך".

• • •

"משפחת אל.איי" מתקיימת מתרומות. הן משמשות לסיוע לילדים חולי סרטן בתרופות שאינן בסל, למימון של מחנות קיץ ופעולות נופש בארץ ולארגון המסעות לחו"ל. לפני שלוש שנים אף הוקם בכפר אז"ר גן ילדים סטרילי ראשון מסוגו, לטובת פעוטות חולי סרטן. בימים אלה פועלת העמותה לפתוח "גן חלומות" נוסף באזור באר שבע.

"הילדים שבאים לטיולים שלנו נלחמים על הקיום והבריאות", אומר יאיר גבריאלי, "לצערנו, לא כולם צולחים את המחלה, אבל אנחנו תמיד שומעים מההורים משפטים נוגעים ללב כמו 'הארכתם את חיי הילד שלנו, בזכותכם הוא חי עוד חודשים יקרים לפני שנפטר'.

"כל הקהילה פה נרתמת. אפילו בארוחת הבוקר במלון שרנו 'Happy Birthday' לאחת הילדות שחוגגת יום הולדת, והיה שם במקרה ישראלי ששמע, ניגש, שם לה 100 דולר בכיס והלך. אנשים פה רוצים להרגיש שהם תורמים, והנתינה הופכת את הילדים לשגרירים הכי טובים של העמותה".

במשחק כדורסל, עם השחקנית דר זוזובסקי. בכל שנה מגיעים ידוענים ללוות// צילום:הילה מזומן

מנכ"ל "גדולים מהחיים", ליאור שמואלי, מסביר שהטיול ללוס אנג'לס מוצע לילדים כשהם בשלב שבו הם זקוקים לחיזוק. "למשל, לקראת מהלך רפואי קשה, במקרה של שינוי במצב הבריאותי, או חלילה כשהרופאים אומרים שאפסו הסיכויים - וזה מעניק לילד תקווה.

"בקבוצה הנוכחית יש ילדים שסיימו טיפול בחצי השנה האחרונה, והם נמצאים בשלב של 'אחזקה' - צריכת כדורים ובנייה מחדש של המערכת החיסונית. לצידם יש גם כאלה שנמצאים במצבים לא פשוטים. העבודה שלנו היא להגיע לכולם. בשנים האחרונות 'משפחת אל.איי' מעבירה לנו כחצי מיליון דולר בשנה, שהם 8-7 אחוזים מתקציב הפעילות השנתי שלנו".

אירוע הגאלה השנתי של העמותה מתקיים באולם הנשפים של מלון "מאריוט" בדאון טאון. לצד הילדים מתכנסים כאן תורמים מוכרים של "גדולים מהחיים" ויהודים אמריקנים אמידים. כולם רוצים לחוש חלק מהעשייה - גם אם מדובר בהעלאת תמונה לפייסבוק, כשהם מחובקים עם אחד הילדים החולים. הגאלה השנה היא בסימן 'ערב של גיבורי על', וכוללת הופעה של שלומי שבת וביקור של אורחים מהארץ, ובהם השף גולן גורפינקל, ששכל לפני ארבעה חודשים את בתו מאי ז"ל שהשתתפה לפני שנתיים בטיול החלומות.

בזה אחר זה מרימים את ידם ישראלים ותורמים אלפי דולרים. כמעט כולם בעסקי הבנייה והקבלנות, מגגות ועד גינות, ויש כאלה שמציינים שמות של קרובים שאיבדו בגלל המחלה. באופן חסר תקדים גם נציג מטעם הילדים אומר שהם אספו ביניהם כסף כיס ותורמים חזרה לעמותה 2,000 דולר, מחווה שטרם היתה בהיסטוריה של ערבי הגאלה האלה. הקהל כולו נעמד על רגליו ופורץ במחיאות כפיים אדירות.

בסך הכל נאספות במהלך הערב תרומות בסכום שיא של יותר מ־800 אלף דולרים. וזה לא שאין לקהילה פה עוד ערבי התרמה לשלל ארגונים ישראליים שנלחמים על נדיבות התורמים, אבל למשפחתיות של "גדולים" אין תחרות.

"עשינו משהו גדול וכיפי, וכל המרבה לתרום, הרי זה משובח", מסכמת רקפת אהרון, "אני מודעת לתחרות שיש על כיס התורמים מצד עוד ארגונים ועמותות. כל הזמן אתה צריך להמציא את עצמך מחדש ולהיות בראש. חשוב לנו שאנשים יידעו בדיוק לאן כספי התרומות שלהם הולכים. אף אחד לא קטן מדי או גדול מדי לעזור.

"זה לא קל לראות ילדים שכואב להם. זה נושא רגיש לכולנו. אני תמיד מזכירה שלילדים קשה יותר מלכולם, מותר להם שיהיה קשה ומותר לבכות. אנחנו, שהתבגרנו, מחפשים כבר את דור ההמשך של המתנדבים. האונייה הזו לא תוכל להמשיך לנווט בלי שהחבר'ה הצעירים יבואו וייקחו שליטה".

יהיו שיאמרו שההתגייסות של הקהילה באה כדי לנקות את המצפון שאתם לא בישראל.

"יש לי שתי בנות שסיימו עכשיו צבא, והן חיות בארץ. גם הן וגם הבן שלי, שלומד בתיכון, מציגים את עצמם דרך השייכות שלהם לעמותה. אנשים חושבים שאנחנו מנקים את המצפון? כל אחד עושה את זה בדרך כזו או אחרת. אני התחברתי ל'גדולים מהחיים' בגלל הדרך, היושר והטוהר של העמותה, ומי שחושב שזה מגיע מניקוי מצפון - שימשיך לחשוב. מבחינתי, הסיבה לא משנה, התוצאות החיוביות מוכיחות".

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו