ביקורת טלוויזיה: טוב, אבל לא מצוין
מיינד האנטר, נטפליקס ופרטנר TV
,עודכן
הממתק החדש של נטפליקס לעונת הסתיו־חורף, שלא באמת מגיע לארצנו, כבר הפך ללהיט בקרב חובבי הטלוויזיה. אפשר להבין. מצוקת הריאליטי בערוצים הפתוחים מרחיקה לרוב קהל אינטליגנטי שעדיין יש לו זמן ורצון להתעמק בסדרת טלוויזיה שאיננה "כיפת ברזל" - קרי יש לה תסריט, שחקנים ראויים והיא מהנה. ונטפליקס היא כרגע התשובה לכל הקהל הרחב הזה.
האם "מיינד האנטר" עשויה בסטנדרטים שהתרגלנו אליהם? בוודאי. האם היא "נרקוס"? עדיין לא. כמעט. על הנייר העלילה שחוקה למדי, שני חוקרי FBI, אחד צעיר ושומר על החוקים והאחר מבוגר שכבר ראה הכל. כן כן, כמו בכל סרט אייטיז. הטוויסט הוא שהם הראשונים שהמציאו את הפרופיל הפלילי שאנחנו מכירים היום. תוסיפו לכך כמובן את דיוויד פינצ'ר, האיש שהביא לעולם הזה את "מועדון קרב" ו"שבעה חטאים" שהוא כאן על תקן מפיק ובמאי של כמה פרקים, ותבינו לבד שהאלימות היא חלק בלתי נפרד מהאווירה הקודרת של הסדרה. ומרוב רצון להתייחס לפסיכופתיים, שהם הם הגיבורים של העסק, בצורה שכלתנית ממש לכמו צמד הסוכנים הולדן פורד וביל טנץ', שמביאים את שיטת העבודה החדשה שלהם - הצופים מתקשים להיכנס לעניין במלוא הכוח. האם הסדרה מהנה? אני חושב שכבר הובהר שכן. הציפייה שהדברים הבאים של נטפליקס יתעלו מעל זה קשורה בעיקר לכך שהורגלנו לסטנדרטים כל כך גבוהים. לכן התחושה היא שהסדרה הזו, אם תתבשל עוד קצת בהמשך, תוכל להפוך למוצר טלוויזיוני שהוא חובה לצפייה.
פערי תרבות
ערוצי החדשות האמריקניים בפרשת ההטרדות
סביר להניח שיש קולות בטלוויזיה האמריקנית שפספסתי; כאלו שטוענים שאולי לא היה מקום לבטל בכזאת מהירות את הסרט החדש של לואי סי.קיי. אבל קולות ההתנצלות או הספקות היחידים שאני נתקלתי בהם בזמן צפייה בערוצי החדשות הלא רבים שיש לנו בממיר, היו קשורים בליברלים ובאנשי הברנז'ה המקומיים, שלא האמינו איך מישהו "מתוכם" עשה את מה שעשה.
והסטנדאפיסט הג'ינג'י היה אולי הסמל של הליברליזם הזה בשנים האחרונות. הצפייה בדיונים בטלוויזיה האמריקנית הם מרתקים, כי תחת הדיבור הנעים והמנומס נאמרים דברים בוטים למדי. הדעה של כולם מוצקה, בטח בנושא ההטרדות, ולמעשה כולם כבר חרצו את פסק הדין. אבל הכל כמובן, עדיין, תחת מעטה התקינות הפוליטית. מבלי לעשות אולי את ההקשר, שדווקא מרוב נימוס ודיבור "נקי" צמחו כל המפלצות הללו בחברה האמריקנית והעירו אותה למציאות עגומה. ייאמר לזכות התקשורת הישראלית, שהשיח הטלוויזיוני בה עדיין לא הגיע לרמת החדגוניות בארה"ב והוא מאפשר בכל זאת, בתוכניות האקטואליה הרכות וגם אלו הרכות יותר, פלורליזם מחשבתי. מצד שני, תנו לנו עוד קצת זמן, הרי הכל אנחנו מעתיקים מארה"ב.
• • •
ל"ארץ נהדרת" יש בעיה. בדיוק ברגע שהמבקרים למדו להעריך אותה, קרה לה מה שקורה לסדרות שמבקרי טלוויזיה אוהבים: היא איבדה את העם. "המירוץ למיליון" הביסה את תוכנית הסאטירה המובילה של ישראל בשבעה אחוזי רייטינג תמימים. מה ההסבר לכך? האמת היא שלאף אחד אין מושג. אבל תהיו בטוחים שאנשים בחולצות מעומלנות מדברים כרגע בביטחון בחדרי ישיבות וממשיכים למכור לוקשים והסברים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו