גולש לפסים אישיים

מכיוון שאני בגיל שבו אנשים אמורים להתחיל "לשמור על עצמם" (מה שסותר את העובדה שזה בדיוק הגיל שבו אתה אמור לשמור על הילדים שלך, מה שכמובן פוגע בבריאות שלך באופן ישיר), אני נוהג מדי פעם לצאת לריצה. מכיוון שאני לא באמת נהנה מזה (ליתר דיוק, מדובר בסבל בל יתואר), אני מעדיף לפחות לעשות את זה במקום מהנה, כמו חוף הים.

בכל בוקר כשאני עובר ליד הים, אני נתקל בהם. חבורה של גברים ונשים בערך בגילי, מלווים במדריך שלפי המראה החיצוני כנראה אין לו גיל, כי להערכתי הוא הגיע אלינו מהכוכב מגניבוס. החבורה השמחה יוצאת מהמים באופן קבוע בדיוק בשעה שבה אני מתחיל את הריצה (הליכה בתנועות של ריצה, אם להיות כן), והם תמיד נראים כל כך שמחים, שאי אפשר שלא לקנא. לקנא ביכולת שלהם לזייף הנאה, כי ברור לי שאין שום דבר כיפי בלנסות להתייצב על קרש שצף (לפעמים) על מים קפואים, בזמן שאתה יכול להיות במיטה או לפחות בפקק בתוך אוטו יציב ויבש.

ובכל זאת, משהו בהנאה המשותפת שלהם קצת מדבק, כך שבכל פעם אני עוצר לבהות בהם לאיזו דקה או שתיים לפני שאני חוזר לרוץ (בינינו, גם ככה אין אצלי הרבה הבדל בקצב).

השבוע, כשעברתי שם, ירד גשם, אבל זה לא גרם להם לבטל את השיעור הקבוע. הם רק הצטיידו בחליפות ניילון צמודות, שלדעתי אי אפשר לצאת מהן ללא סיוע של כוחות ההצלה, והמשיכו כאילו זה הגיוני. משהו כנראה גרם לי לבהות בהם לזמן ארוך מהרגיל הפעם, מה שבתגובה גרם לרובוט־מדריך לגשת אלי.

"אני שם לב שאתה מתעניין בשיעורים שלנו".

וואלה? לא ידעתי שהדגם שלך מגיע עם לב.

"מה?"

כלום, לא חשוב.

"טוב, אם אתה רוצה, אתה מוזמן לבוא לשיעור פרטי לניסיון, לפני השיעור של הקבוצה. מחר אמור להיות חם יותר, והים יחסית רגוע. מושלם למתחילים. תבוא?"

התגובה הנורמלית שלי היתה אמורה לכלול בין חמש לעשר דקות של צחוק היסטרי. באמת, מה לי ולגלישה? הרי יש לי קואורדינציה של קיר גבס, ויכולת ציפה דומה. הסיכוי היחיד שמישהו ימצא אותי גולש בבוקר זה אם אני אצטרך לחפש משהו בגוגל.

ובכל זאת, במקום לעשות את הדבר ההגיוני ולהמשיך בריצה לפני שאטבע רק מהמחשבה על ההצעה שלו, מצאתי את עצמי מהנהן וקובע איתו לשש בבוקר למחרת. זה נשמע לי מאוד מוקדם - הרי אצטרך לקום בחמש וחצי כדי לסמס לו שאני מבטל - אבל בין כה וכה, מאז המעבר לשעון חורף, הילדה העבירה את עצמה בחזרה לימי החלוצים והיא מקפידה להתעורר עם הזריחה, כך שזה לא בעייתי.

כשסיפרתי לאשתי על המפגש המפתיע, התגובה שלה הפתיעה אותי אפילו יותר. "למה שלא תלך?", היא אמרה בקלילות, כאילו לרגע היה נדמה לה שהתחתנה עם גל פרידמן ולא עם מי שהספורט היחיד שהוא טוב בו הוא צפייה במשחקים לרוחק.

מפה לשם, בשש בדיוק התייצבתי ברחבה הקטנה ליד החוף, לבוש בבגד ים וממתין להוראות המדריך ולמבטי לגלוג מהעוברים והשבים. אחרי שנדחסתי גם אני לחליפה במידה שמתאימה לי בול (בהנחה שבא לי ללבוש שקית סנדוויצ'ים), התחלנו בשיעור. הופתעתי לגלות שלימודי גלישה מתחילים בכלל על החוף, מה שלגמרי הולם את יכולות השחייה שלי. אחרי שהצלחתי לחזור באופן מביך על כל התנועות שהמדריך עשה, ואחרי שהבנתי מה צריך לעשות במקרה של בליעת מים (לירוק אותם), המדריך הציע שניכנס ל"טעימה קטנה" במים, רק כדי שיבין מה הרמה שלי, או במילים אחרות - כמה בתים יוכל לבנות על חשבוני עד שאדע לגלוש.

ניסיתי להסביר לו שבעדה שאני בא ממנה לא נהוג להיכנס לים בחורף, או בכלל, אבל המדריך הבטיח שאחרי שתי דקות לא ארגיש כלל את הקור. הוא צדק לגמרי: אחרי שתי דקות במים עברתי למצב של היפותרמיה מוחלטת, כך שאיבדתי לחלוטין את היכולת להרגיש קור או את הרצון לשרוד.

ניסיתי להתמקד בהוראות שלו. להחזיק את הגלשן, לחתור עם הרגליים, לא לטבוע. אחרי שהצלחתי להקפיד על השתיים הראשונות, הוא כנראה הרגיש בטעות שצריך להתקדם וניסה לגרום לי לעמוד על הגלשן. והנה, אני מרים יד אחת, ורגל, יד שנייה, ומתייצב, ו... אני עומד! יו! זה מטורף! אני עומד על גלשן! והוא בתוך המים כן?! אני אומר לכם, הכל בראש. לכו אחרי החלומות שלכם, תאמינו בעצמכם ואל תוותראאאוץ'!

שלוש שניות אחרי שהצלחתי לעמוד על הגלשן הגיע גל מטורף, או מאוד קטן, אם אתם רוצים ללכת עם גרסת המדריך, והפך אותי באופן שבו חטפתי את הגלשן ישר בקרסול.

בערב, כשישבתי על הספה עם רגל נפוחה, מספר לאשתי על עלילות הגבורה שלי כיורד ים בשמי החדש "כתום הזקן", אמרתי לה שלמרות שהתרסקתי, ולמרות שכואב לי - אני שמח שניסיתי. לא כי חשבתי שאצליח, אלא כי לפעמים גם ללכת עד הסוף עם כישלון ידוע מראש זו חוויה משחררת מאוד. הרי אנחנו רגילים לעשות כל דבר במטרה להצליח, מתוך תקווה שייצא לנו טוב, או לפחות שייצא לנו משהו. והנה, הזדמנות לעשות משהו רק בשביל לעשות אותו, בלי שום ציפיות.

"אז תלך לעוד שיעור?" שאלה אשתי בחיוך.

"שום סיכוי", השבתי, וחזרתי לצפות בכדורגל.

nusshayom@gmail.com(איור: ערן מנדל)טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו