אז מחר זה קורה. מה זאת אומרת מה קורה? לא צפיתם בשלטי החוצות? לא שמעתם חדשות? הפיצול בערוץ 2. מה זאת אומרת "אין לזה כל השפעה על החיים שלנו, אז למה זה צריך לעניין אותנו?" מצד אחד אתם צודקים, מצד שני בכל שינוי מהותי בגופי תקשורת במדינה דמוקרטית יש השפעה ישירה על כל אזרח ואזרחית.
ההימורים בשוק התקשורת המקומית הם שהצופה הישראלי לא יכול להכיל שלושה ערוצים מסחריים: קשת, רשת וערוץ 10, ועל זה נוסף גם ערוץ ציבורי. שיחות בתי הקפה של הברנז'ה כבר קובעות שלרשת ולערוץ 10 יש סיכוי אדיר להתאחד בקרוב מאוד. איש לא יכול לדעת מה יקרה, אבל תוכניות עם רייטינג של 30 אחוזים יהפכו לפרה־היסטוריה מודרנית, ואם כבר נצליח לגעת בסף הזה, הדברים לא יגיעו בתדירות שהורגלנו אליהם.
למה זה חשוב לנו? כי אנחנו הכוח. כי במקום לקרוא למרד נגד אייל גולן או אביב גפן, אפשר פשוט לזפזפ לערוץ אחר. אין לכם מושג איזו מלחמה נפתחה עד עתה על כל שלט ושלט בישראל.
בערב השידורים הראשון אי פעם של ערוץ 2, לפני 24 שנה ואחרי שסיים להיות ניסיוני, שודר סרט על בחור אילתי המעביר את זמנו בציד של תיירות מזדמנות על חופי אילת כאשר הוא מצויד בפירסינג באיבר מינו. לסרט קראו: "עגיל בזין". יום למחרת פנה שר החינוך אמנון רובינשטיין, שבתקופתו כשר התקשורת הוביל לפתיחת ערוץ 2, למנכ"ל הזכיינית טלעד (שאז עוד היתה חלק מערוץ 2) עוזי פלד, ואמר לו: "אם בשביל זה הקימו את ערוץ 2, מוטב לו לא היה מוקם הערוץ".
התמימות הזו התחלפה כמובן בתוך פחות מעשור, כאשר תוכניות הריאליטי שכבשו כל חלקה טובה הלכו הרבה יותר רחוק מהסרט התמים ההוא.
ויש ערוץ אחד שיכול להרוויח מהפיצול הזה. ההוא, עם הספרות 11 בשלט. אם ישכילו ב"כאן" להבדיל את עצמם עם תכנים שמכוונים גבוה, הם יהפכו לכתובת היחידה עבור אלו שעדיין מצפים מהטלוויזיה שלהם למשהו אחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו