בשנות ה-70 היתה לילית נגר אחת הדמויות המוכרות ביותר לילדי ישראל. התוכנית שלה "השטיח המעופף", ששודרה בטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית, לקחה את ילדי הסבנטיז למחוזות רחוקים. בכל פרק הגיע "השטיח", ועליו קבוצת ילדים, למדינה אחרת, והצופים הצעירים למדו על החיים ועל התרבות באותו מקום.
היום נגר כבר בת 73, ולבד מגיחה קצרה לתפקיד אורח בעונה השנייה של הסדרה "השיר שלנו" (כשותפה של חנה לסלאו לתא בבית הסוהר), היא אינה קשורה לעשייה הטלוויזיונית. לאחרונה הזדמן לה לצפות שוב בפרקים של "השטיח המעופף" לאחר שאלה נכללו במארז די.וי.די חדש (בהפקה של רשות השידור בשיתוף אן.אם.סי יונייטד) שנקרא "מריצ' ועד רץ'". המארז מאגד בשלושה דיסקים תוכניות ילדים אהובות משנות ה-70 וה-80, בהן "ריצ'רץ', "הצריף של תמרי", "ראש כרוב", "טלפלא" ו"החתול שמיל".
"הכל היה אז איטי יותר, נינוח, תמים כזה", אומרת נגר בראיון לרגל הוצאת המארז. "ילדים היום מורגלים לקצב אחר, לדברים הרבה יותר אגרסיביים".
מה שמוזר במיוחד זה שהתוכנית היתה בערבית, ולמרות זאת כל ילדי ישראל צפו בה.
"היום זה באמת נראה מוזר, אבל ב-1968, כשהחלו להפעיל את הטלוויזיה הישראלית, היתה מגמה להראות את ישראל לשכנינו בעולם הערבי. לכן בתחילה הקצו זמן ארוך יותר לשידורים בערבית ופחות לעברית.
"אותי הביאו לשם כי חייתי במצרים מגיל 3 עד גיל 15 (היא נולדה דווקא בתל אביב - מ"כ) והיתה לי שליטה מוחלטת בערבית. מובן שהיה לתוכנית תרגום לעברית".
ברוח ימים אלה, וכמי שמכירה היטב את התרבות הערבית ואת התרבות היהודית, את חושבת שיש סיכוי שיהיה לנו פה שקט יום אחד-
"אני עוקבת אחר התחנות הערביות ויש בהן הסתה כל כך חזקה. לא מאפשרים לציבור שם לחשוב בכיוון של אולי יהיה הסדר, ולכן קשה לי לראות איך זה יתקדם לכיוון הזה. אבל אני אופטימית מטבעי".
את לא מתגעגעת לעשייה הטלוויזיונית-
"כרגע אני בשלב שבו אני לעצמי, וזה מאוד נוח. זה לא קל להיות חשוף כל הזמן, מחויב ומגויס. כש'השיר שלנו' יצאה הייתי כמעט אלמונית לציבור הרחב, בטח לצעירים, ואז פתאום כשבאתי לקחת את נכדתי מבית הספר, הילדות רצו אחריי לבקש חתימה ושאלו אם אני פוגשת את נינט או את רן דנקר. זה הצחיק אותי".
אז יש סיכוי לראות אותך בטלנובלה נוספת?
"אם זה יהיה תפקיד מעניין, למה לא-"
