רוב שעות היום שרר שקט בעיר עזה. אבל דווקא השקט הזה מדאיג את מח"ט גבעתי, אילן מלכא. בשעות הערב, בהערכת המצב עם מפקדי הגדודים ויחידות המשנה של החטיבה הוא מזהיר אותם: "כולכם צריכים לוודא ולתרגל התגברות על ניסיונות חטיפה. זה כרגע ההישג הכי חשוב להם. צריך גם לתרגל מניעת פיגועי התאבדות על כוחותינו".
המח"ט לא אומר דברים בעלמא. עד לשעות הערב הצטברו מספר התרעות על ניסיונות חטיפה שחמאס מתכנן במקום שבו פרוסים הגדודים של חטיבת גבעתי. "כשהשתלטנו על השטח באגרסיביות רבה, חמאס נעלם", אומר הערב המח"ט מלכא במטה המאולתר שלו בפאתים המזרחיים של העיר עזה. "אבל אני משוכנע שהם עדיין כאן מתחת לאדמה או במסתורים שאת חלקם לא גילינו. הם ינסו לצאת ולחטוף כדי לרשום לעצמם הישג כלשהו".
חורים בחומות
כשעצרנו בחצרו של מוסך הנגמ"ש נסע אחורה עד שכמעט נגע בקיר. יותר נכון, בחור שבקיר, שלתוכו זינקנו היישר מתוך הנגמ"ש. חיילי גבעתי, תוך כדי השתלטות על השכונה, נעו דרך פרצות שעשו בחומות המקיפות את הבתים כדי שלא יהיו גלויים לאש הצלפים ולמלכודות הפתאים שהוכנו להם במבואות הבניינים. זה לא חדש, כך עשו כוחות צה"ל במבצע חומת מגן. גם אז הם נעו מבית לבית במחנות הפליטים הצפופים דרך פרצות שפערו בקירות באמצעות פטישים כבדים וציוד אחר. עכשיו, משתמש צה"ל בשיטות ובאמצעים מתוחכמים יותר, אבל ההפתעה שהושגה היא אותה הפתעה.
באנו יחד עם כמה אנשי מילואים של גדוד הסיור של גבעתי. יש להם כוח מילואים די ניכר והשכונה הפלסטינית רוחשת קצינים במילואים או בלימודים שבאו להצטרף ללחימה. "לא יכולתי להישאר בבית כשהחבר'ה שלי נלחמים", אמר לי עומרי הג'ינג'י תוך שאנו מטפסים במדרגות הבית, לפגוש את הסמח"ט. "משתדלים לא להיות חשופים ליד החלונות כדי שלא נחטוף מצלף", אומר לי אחד הקצינים ומתכופף כשהוא עובר מתחת לחלון רחב. במטבח הבית רואים שיירי ארוחה שנעזבו בחופזה. הבעלים אינם כמו יותר מאלף מתושבי השכונה שברחו בעקבות הכרוזים והאזהרות שקיבלו מצה"ל.
3 שעות של שקט
עופר לוי, הסמח"ט, מספר לנו שאנשי חמאס הופתעו במידה כזאת שהם השאירו את המטענים והמילכודים שהכינו גלויים לעין כל - ונעלמו. הוא סיפר שחיילי החטיבה מוצאים לא מעט מנהרות לחימה. מאוחר יותר, נבקר באחת מאותן מנהרות. אבל בינתיים יש עניין יותר דחוף לעסוק בו. המח"ט, שנמצא בהערכת מצב פיקודית, מורה לו להפסיק באחת בצהריים את האש תלולת המסלול, את התקיפות האוויריות ואת התקדמות הכוחות. במשך שלוש שעות תאפשר חטיבת גבעתי לתושבי עזה לעבור ב'מסדרון ההומניטרי' כדי להצטייד במזון ובמצרכים חיוניים אחרים. "אסור להתקדם אבל מותר לירות נק"ל (נשק קל) אם כוחותינו בסכנה".
אחד המ"פים מגיע ומספר בהתרגשות שה"דובי" חשפו מנהרה מלאה ג'ריקנים. מישהו מרגיע אותו ואומר שהמנהרה הזאת ידועה. אנחנו מצטרפים למג"ד "צבר" שיוצא לראות את המנהרה, הנמצאת בשטח מסוכן למדי, כדי להחליט מה לעשות איתה. תדריך, מספרי ברזל, נעים בסמטאות בתנועה מאובטחת. החיילים והמפקדים מרימים את הנשק לעבר הקומות העליונות או לעבר הפרצות בקירות לפי הצורך. חמאס נעלם מהשטח אבל הוא עלול לחזור ולהפתיע. כשאנחנו מגיעים לשטח פתוח הכוח מגביר מהירות ונפרס. אנחנו מבוססים בבוץ של עזה ויש הרבה מזה.
באחד ממתחמי הבניינים יושבת הפלוגה המבצעית של גדוד צבר. בחדר המדרגות של אחד הבתים אנחנו רואים משפחה, סבא וסבתא, כמה הורים צעירים וכמה ילדים קטנים ותינוקות. הם יושבים על שטיח, רגליהם מכוסות בשמיכות, ושני חיילים שומרים עליהם. "מה איתם-" אני שואל. "כלום", אומר לי איילון, קצין האג"ם של החטיבה, "הם חופשיים ללכת אם הם רוצים. אבל הם לא רוצים. הם הודיעו לנו שהם נשארים בבית ולנו לא היתה ברירה אלא לקבל את זה". המשפחה רואה את המצלמות ובבת אחת משתנה ארשת פניהם. "אין לנו אוכל", הם אומרים ומציעים שנראיין אותם באנגלית על מצוקתם.
לאנשי גבעתי אכפת מאוד שלא ייראו כמי שמתעללים באזרחים. איילון מצביע לי על ערימה של קופסאות שימורים, בקבוקי מים ושאר מצרכים המסודרים יפה. "חלק מזה הם קיבלו מאיתנו, וחוץ מזה הם מבשלים לעצמם ואוכלים לא רע". ניכר בפלשתינים שהם מבינים מה איילון אומר ועל פני אחד מהם מתפשט חיוך. ככה זה במלחמה, מנסים.
באחת מקומות המבנה שוכב צלף, משקיף דרך חור שבקיר. החורים האלו הן הצלקות שיישארו ברצועה זמן די רב אחרי שצה"ל ייצא משם. אנשי הפלוגה והמג"ד מתפללים תפילת מנחה לפני שהם יוצאים לבדוק את המנהרה שנחשפה. "קדוש, קדוש, קדוש" אומר החייל שמשמש כשליח ציבור. "קדוש, קדוש, קדוש", עונים המג"ד אורן זיני, המ"פים והחיילים. מספרם של חובשי הכיפות הסרוגות ושל נוער המתנחלים הוא גבוה מאוד בגבעתי ובכלל בחטיבות הלוחמות של צה"ל.
איילון פרי, קצין האג"ם, מספר לנו כמה חשובה לו התמיכה של העורף, בעיקר של החילונים התל אביביים. אנשי יחידת עוקץ של צה"ל המפעילה כלבים הם חלק אינטגרלי של הכוח. יחד איתנו נעים שני כלבים כאלו שלרגליהם נעליים מיוחדות שתפרו להם כדי שלא ייפצעו מהזכוכיות הפזורות והקצוות החדים של המתכת המנותצת. לפני שאנחנו נכנסים לבית, הכלבים מריחים.
את הדרך אל השדה שבו נחשפה המנהרה הטרייה אנחנו עושים בהתחלה ברגל. אבל הקטע האחרון הוא מסוכן. המג"ד ואני נכנסים לבטנו של טנק מרכבה 4 המוציא אותנו היישר אל פתח המנהרה. בגבעתי לא לוקחים צ'אנסים. הולכים על בטוח. המנהרה בנויה מפיר אנכי היורד אל תעלה תת קרקעית מדופנת בטון, לפי כל הסימנים יש בה מטענים ומסוכן לנוע בה.
"מוכן להישאר גם חודשים"
מג"ד "צבר", אורן זיני, גאה מאוד, לא רק בתמונות שלו שהופיעו בעיתון "במחנה" אלא גם בעובדה שהוא ואנשיו גילו את האריה והלביאה. כן, כן, בגזרתו של גדוד "צבר" ממוקם גן החיות של שכונת זייתון ובו אריה, לביאה, בת יענה וכמה עופות. אנשיו של זיני גילו את בעלי החיים במקרה. הם שהו בלילה בבניין ממולכד וכשהלכו בעקבות חוטי ההפעלה מצאו את האריה והלביאה רעבים ומבוהלים מההפצצות. אחרי דיונים שנמשכו כל היום הסכים המח"ט שייערך מבצע לחילוץ האריה והלביאה לישראל. היען תצטרך להמשיך להסתדר עם מה שחיילי גדוד "צבר" יתרמו לה.
רגע לפני שעזבנו שאלתי את המח"ט: כמה זמן עוד תשהו כאן? כמה זמן עוד נהיה ברצועה? "כמה שנצטרך", אמר כליפא לקונית והוסיף: "אני באמת לא יודע, אבל מוכן להישאר כאן גם שבועות וחודשים. נתתי הוראה לאנשים לנוח כדי שיהיה להם כוח להמשיך".
האם תרחיבו את הפעולה ליעדים נוספים? "כרגע אין לנו תוכניות", אמר כליפא ולמרות שהיה חושך ראיתי שהוא משתדל לשמור על הבעת פנים קורקטית. המג"דים שלו כבר החזיקו אותה שעה מפות תצלום של אזור נוסף בסביבות העיר עזה.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של YNET ונכנס לעזה כשליח של העיתונות הכתובה
