מתיחות בצפון עלתה השבוע מדרגה. קטנה אמנם, כמעט בלתי נראית, ובכל זאת - הצדדים המשיכו את התהליך האיטי של אסקלציה, שעלולה לדרדר אותם בסופו של דבר למלחמת הצפון הראשונה.
זה התחיל בשבת בבוקר, בשיגור הרקטות לגולן. גם היום לא יודע המודיעין הישראלי להגיד מי אחראי לירי הזה, שבמסגרתו נחתו בשטח ישראל ארבע מתוך חמש הרקטות ששוגרו. על פניו זה לא היה נראה כמו עוד זליגה שגרתית אלא כמו אירוע מתוכנן היטב; השעה (חמש בבוקר), הכמות, מקום השיגור (מלב השטח שנשלט בידי צבא סוריה) ובעיקר העובדה שלא התנהלה באותה שעה באזור לחימה - כל אלה מעוררים חשד שמישהו מעבר לגבול פעל במכוון.
החשודים הטבעיים בירי כזה הם שלושה: סוריה, חיזבאללה או ארגון מורדים כלשהו שפועל בחסותם. שר הביטחון ליברמן בחר להאשים את חיזבאללה, תוך שקבע כי מדובר היה בהוראה אישית של נסראללה, שכחלק ממנה מודרו סוריה, בכיריה וצבאה מהפעולה. בצה"ל הופתעו מהפרסום, שנשמע כמו ידיעה מודיעינית איכותית במיוחד; אין מידע כזה, הבהירו. ליברמן, בתגובה, אמר כי הדברים נאמרו על פי מיטב הערכתו ושיקול דעתו, אבל הדגיש כי הוא לא חוזר בו ממילה שאמר.
לא ברור מה היו מקורותיו של ליברמן. הוא דיבר בכנסת, מייד כשחזר מביקור עבודה בוושינגטון. האם שמע את הדברים שם או מגורם זר אחר, ואם כן - איך זה שלא עדכן את הצבא, למרות שמזכירו הצבאי נלווה אליו לנסיעה, ומדוע בחר לחשוף אותם דווקא בסקירה אגבית־כמעט לחברי סיעתו בכנסת. ליברמן בחר שלא לפזר את הערפל בעניין, למרות שהמשמעות ברורה לו: יהיה מי שיטיל מעתה ספק בדברים שיאמר וילך לבדוק אותם, וגם חיזבאללה יחפש בוודאי הזדמנות מתאימה כדי ללעוג לצמרת הביטחונית הישראלית.
ועדיין, ייתכן שליברמן צודק. שחיזבאללה או שלוחיו באמת אחראים לירי (רק שמידע על כך אין, כאמור). במה שנראה כמו תגובה ישראלית זריזה פרסמה ישראל את שמו ותמונתו של המפקד הצבאי של הארגון בדרום סוריה - מוניר עלי נעים שעיטו, המכונה חאג' האשם.
התנהלות העניינים מלמדת אמנם שאין קשר בין האירועים, ועדיין - הרמת המסך מעל דמות צללים כזאת, בעיתוי כזה, פירושה אחד: חייו בסכנה.
מתבקש לשאול מדוע ישראל בחרה להעביר לחאג' האשם מסר באמצעות מילים, ולא טילים. אם הוא אכן דמות מפתח מרכזית בתשתית שמקימים חיזבאללה ואיראן מדרום לדמשק, בואכה הגבול בגולן - מדוע לא להרוג אותו כמו את קודמיו, ג'יהאד מורנייה וסמיר קונטאר שחיסולם יוחס לישראל? יש בוודאי דרכים לעשות זאת בחתימה נמוכה, ובלי הצהרות פומפוזיות.
התשובה כפולה: החשש מהסלמה בצפון, והרצון לעורר את העולם לפעולה. החלק הראשון נשען על תגובת חיזבאללה לשני המקרים הקודמים, שבהם האשים את ישראל בחיסול אנשיו. על מורנייה הוא הגיב בירי רקטות לעבר כוח גבעתי, שממנו נהרגו קצין וחייל; על קונטאר הוא הסתפק בהנחת זירת מטענים שלא גרמה נזק.
סביר שזה היה הרף המינימלי שלו גם כעת, וישראל ביקשה להימנע לא רק מנפגעים בצידה אלא גם מהחשש הקבוע - שמופיע בכל הערכת מצב של אמ"ן בשנים האחרונות - שלמרות אי־רצונם של הצדדים במלחמה, חילופי מהלומות נקודתיים עלולים לצאת מכלל שליטה.
החלק השני נועד בעצם לומר לעולם "דיר באלאק". חשיפת פרטיו של חאג' האשם היתה רק הוויטרינה למה שמסתתר מאחוריהם - הפעילות הגדלה של הציר השיעי בדרום סוריה - וישראל ביקשה לומר באמצעותה שכרגע היא מסתפקת במעקב, אבל לסבלנותה יש תאריך תפוגה. וכשמצרפים לזה דברים אחרים שנאמרו השבוע - מנתניהו שמיקם את הפעילות האיראנית בסוריה בראש סולם האיומים הביטחוניים, ועד ליברמן שאמר כי ישראל תדע לטפל באיום הזה לבדה - המסר הזה מתבהר עוד יותר.
מבססים אחיזה איראנית
רבים בישראל סבורים שלא רק איראן, סוריה וחיזבאללה, גם ישראל עצמה הולכת כאן על חבל דק. שר הביטחון הקודם משה יעלון והאלוף במילואים עמירם לוין הזהירו השבוע במפורש מכך שעודף המלל מסוכן, משום שהרף בו עולה מהתבטאות להתבטאות ועלול להתדרדר בהקדם גם לפעולות שיהיה קשה לעצור אותן. בהנחה שספק אם מישהו בישראל אכן רוצה בהסלמה - ובוודאי שלא במלחמה - ראוי לתהות (כפי שעושים לא מעט גורמים בצמרת הביטחונית) לגבי הצורך הכמעט בלתי נשלט הזה לדבר בתדירות כה גבוהה.
חיזבאללה נשמר בינתיים מתגובה לאצבע המאשימה שהפנתה אליו ישראל - גם לגבי אחריותו לירי וגם על פעילותו בגולן. ההיסטוריה של הארגון ושל מנהיגו מלמדת שסביר שזה יותר הלם רגעי מאסטרטגיה מחושבת; הפרסום היזום על פעילותו של חאג' האשם היכה גלים בתקשורת הערבית, וצוטט בהרחבה בלבנון. מן הסתם יהיה גם מי שיתהה בעקבות זאת אם חיזבאללה לא מסכן שוב את האינטרס הלבנוני, כפי שעשה במלחמת האזרחים בסוריה: שפעילותו בזירות אחרות עלולה להצית את האש גם בלבנון.
זאת תהיה מתבקשת, משום שחיזבאללה פועל ברמת הגולן לא רק כדי לסייע לאסד ולבסס אחיזה איראנית בסוריה, אלא גם כדי להרחיק את זירת המלחמה עם ישראל מהבית שלו, מלבנון. המציאות עלולה להיות הפוכה, בוודאי כאשר חיזבאללה הבהיר כי יגיב משטח לבנון על כל מה שייתפס בעיניו כפגיעה באנשיו או באינטרסים שלו - כפי שנהג אחרי חיסולם של מורנייה וקונטאר - וסביר שיעשה כך גם בעתיד.
איחוד הגזרות הזה בין סוריה ולבנון מטריד מאוד את ישראל לא רק משום שהוא נעשה תחת דירקטיבה איראנית ברורה של הקמת חזית שיעית שתשתרע מאיראן ועד לים התיכון, אלא משום שהוא מקטין את הסיכון לשלוט באש באירועים עתידיים. זאת למרות שלציר השיעי אמנם אין כרגע עניין בעימות, ומעייניו נתונים כולם להשלמת הניצחון במלחמת האזרחים - תהליך שצפוי להימשך עוד חודשים ארוכים (וגם אז יעמדו בפניו קשיים מדיניים וצבאיים לא מבוטלים לפני שישתלט מחדש על דרום סוריה).
סביר, לכן, שלחיזבאללה אין עד אז רצון בעימות עם ישראל, וגם לא לפטרוניו. מאחר שזה גם האינטרס מדרום לגבול, נדרשת הרגעה, כדי שרצף הטילים והמילים האחרון לא ידרדר את הצדדים, בניגוד לרצונם, למלחמת הצפון הראשונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו