שירה סיגרון, צעירה הותקפה היום (חמישי) בהפגנת הפלג הירושלמי בירושלים, היא בת שירות של התנועה לאיכות השלטון שהגישה את בג"צ התנועה נגד חוק הגיוס. סיגרון סיפרה ל"ישראל היום" על תחושותיה לאחר התקיפה.
"אחרי התקיפה מצאתי את עצמי מסתובבת בהיסטריה בירושלים. קצת בוכה וקצת מחוזקת. בוכה לא רק בגלל הטראומה בעקבות מה שחוויתי, אלא בגלל שזה גרם לי להבין עד כמה המצב בין החברה הישראלית לחברה החרדית עגום ושהשנאה יוקדת משני צידי המתרס גם אם מדובר בקצוות קטנים של כל אוכלוסייה. קצת מחוזקת בגלל שישר אחרי התקיפה נגשו אלי מספר חרדים ששאלו לשלומי וביקשו ממני לא להכליל את כל החברה החרדית למפגינים שפגשתי היום ושרוב החברה החרדית לא מסכימה עם ההפגנות היום".
"לא עלתה לי במחשבה אפילו שזו התגובה שאקבל". שירה סיגרון // צילום: הדס בר-חנין
לטענתה, היא לא מפחדת ללכת לבדה בירושלים: "אני מאמינה שירושלים היא העיר של כולנו - יהודים, מוסלמים, נוצרים, דתיים ושלא דתיים וזה מה שיפה בעיר הזאת. כמובן שעברתי חוויה מאוד לא נעימה אבל אני משתדלת להזכיר לעצמי שמדובר בקצה של אוכלוסייה ולא באוכלוסייה שלמה ושכולנו יכולים לחיות יחד בשלום".
האירוע הזה גרם לך להתייחס שונה לחרדים?
"לפני האירוע הזה סירבתי בתוקף להקשיב לטיפטופי התקשורת בעניין החרדים - הדרת נשים , אי גיוס כולל לצה"ל. חשוב לי לציין שגם כמעט ולא נתקלתי באירוע סקסיסטי כלפי בירושלים מצד החרדים. באירוע היום כשהם כיתרו אותי, ירקו עלי, אחד אפילו ניסה להכות אותי, צעקו אלי 'שיקסע' עם מבט של שנאה בעיניים התחלתי להבין על מה כולם מדברים... חשוב לי להגיד שכשפניתי אליהם בבקשה שיפנו את פסי הרכבת כדי שזו תוכל לעבור, לא עלתה לי במחשבה אפילו שזו התגובה שאקבל. חשבתי שמקסימום יגידו לי "חמודה .. אנחנו יודעים שזה לא נעים לאזרחים אבל זו הדרך שלנו להפגין". אבל גם אחרי האירוע אני מסרבת להאמין שהזרם הזה מייצג את כל החברה החרדית כולה ואני אמשיך להתייחס אליהם כשווים לי על אף שהם שונים ממני".
יש לך מסר להעביר לציבור?
"אני מייחלת לשני הצדדים למצוא שפה משותפת על אף הפערים וחילוקים הדעות. שמעתי הרבה צעקות אבל בלי הצעות לפתרונות על מנת שכולנו נוכל לחיות יחד בשלום ובשוויון. אני מאחלת שנוכל כולנו לייצר שיח פתוח ולמצוא מקום לכולנו בחברה הישראלית. שנוכל ליצור מצב שכולנו תורמים למדינה .. אולי האופציה היא אפילו לסדר להם שירות לאומי במקומות חרדים ? שנלמד כולנו לכבד נשים וגברים כאחד".
מה עבר לך בראש בזמן התקיפה?
"בתחילה לא הבנתי שאקלע למצב שבו אני עומדת לבד אישה יחידה בתוך חבורה של גברים זועמים. פניתי אליהם כאזרחית בצורה יפה ונעימה ולא כל כך קלטתי שהם לא משדרים על אותו גל... בשלב כלשהו כאשר הקיפו אותי התחלתי ממש לפחד ולרעוד. לא חשבתי שאגיע למצב הזה באינטרקציה איתם. פתאום הבנתי שאין איתם שיח בכלל. הפחיד אותי לראות שנאה יוקדת כלפיי שבאה לידי ביטוי גם בעיניים שלהם וגם בהתנהגות הפיזית והמילולית כלפי . הרגשתי שהם לא רואים אותי כאזרח, הם רואים אותי אך ורק כאישה" .
"הרגע ששבר אותי", היא ממשיכה לספר, "היה מתי שאחד הגברים הרים מולי אגרופים ורצה להכות אותי. המון גברים אחרים צעקו לו 'אל תיגע בה' ופתאום קלטתי שזה לא בא מהכוונה של 'אל תכה אותה' אלא בעצם היותי אישה ושבעינהם אני טמאה ולכן יש איסור נגיעה. התחלתי לבכות ולהגיד בקול בהיסטריה 'זה עם ישראל?'. זה כנראה היה כי היה לי בעיקר עצוב להבין שהם כנראה באמת שונאים וללא סיבה מישהי שבעצם לפי התורה היא אחת מבני עמם . אבל כנראה שהם לא רואים אותי ככה".
חשת סכנה ממשית לחייך?
"לא הרגשתי סכנה ממשית לחיי כי לא היה בידיהם כי נשק או משהו קרוב לכך ואני חושבת שגם ידעתי שהם יעצרו בעצמם מלהכות אותי בגלל שאני אישה ואסור להם לגעת בי בגלל ההלכה.. וכמובן כי ראיתי שהיה להם מאוד חשוב להראות לתקשורת שהם בעצם ה'קורבן' פה . אחרי כמה זמן מתי שהתקשורת הגיעה הם התחילו לצעוק "פרובוקציה" כדי לנסות להראות כאילו באתי בכוונה תחילה לעשות פה פרובוקציה. ובגלל שבכיתי אחד האנשים צעק 'זה דמעות של תנין' אז לא... לא חשתי סכנה לחיי אלא אם כן שנאה יכולה להרוג".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו