לצבי אין בעיה

את ההופעה הראשונה שלו בערוץ 2 צביקה הדר לא ישכח לעולם. "השידור הראשון של 'הקומדי סטור' הוא היום של החיים שלי", הוא אומר. "אני זוכר שסיפרתי לאמא שלי שאני הולך להיות בטלוויזיה, והיא, כמו אמא גאה, קראה לכולם וסיפרה שהבן שלה הולך להיות בטלוויזיה. אבל היא לא הבינה כמה חמור זה הולך להיות. זה היה מערכון בשם 'קללת בלעם', עם פרודיה על 'פסוקו של יום'. אני יושב שם בחלוק ואומר, 'יא מניאקים, יא מניאקים' ו'השופט בן זונה', ככה במשך כמה דקות. אתה מבין כמה נועז ופסיכי זה היה? היום זה בחיים לא היה עובר, אף אחד לא היה מאשר את זה. היינו תוכנית מופרעת, רצינו להיראות אחרת ולהיות מובדלים". 

איך אמא הגיבה?

"היא התקשרה ושאלה אותי אם בשביל זה הלכתי לטלוויזיה. אף אחד בארץ לא נשאר אדיש. כולם שאלו מי הם חמשת האהבלים האלה, אבל בעיניי זו היתה הבעיטה האמיתית. היינו הדבר הצעיר המופרע, וגם טלעד לא הבינו עד כמה זה מופרע". 

קיבלת תגובות ברחוב?

"לא יותר מדי, רק תהו מי אנחנו. אבל אחרי עשר תוכניות כבר היינו מכת מדינה. לא יכולתי לנסוע, לא יכולתי ללכת ברחוב, זה היה פסיכי. כמו שקרה אחרי שנים למשתתפים של 'כוכב נולד', שהיו שרים שיר אחד והופכים לכוכבים. בסופו של דבר, לא משנה איך מסתכלים על זה - ערוץ 2 היה אחד הערוצים המסחריים הכי מצליחים בעולם, אין מספרים כאלה ואין נתונים כאלה במדינות אחרות, וזה אומר הכל. זו אחת ההצלחות הגדולות בתרבות הישראלית, ועכשיו זה סוף עידן".

"היום אף אחד לא היה מאשר". ז'וז'ו חלסטרה

24 שנים אחרי שערוץ 2 יצא לדרך, יגיעו שידוריו לסיומם ב־31 באוקטובר. צביקה הדר (51) הוא הטאלנט היחיד בישראל שעבד בכל שלוש הזכייניות ששידרו בו, ובכל אחת מהן היתה לו נוכחות משמעותית. במידה רבה, הדר הוא הפנים של הערוץ. 

הוא התחיל את דרכו הטלוויזיונית בטלעד עם "הקומדי סטור" והדמות המיתולוגית של ז'וז'ו חלסטרה, שצחקה על הערס האולטימטיבי ולא פסחה על שום בית בארץ. בהמשך כיכב ב"שמש", שלימים התגלתה כמיתולוגית וזוכה להצלחה גם בשנים האחרונות ב־VOD. הוא הגיש את תוכנית האירוח "שישי שואו", שנכשלה וירדה מהאוויר בתוך כמה תוכניות, נכנס לנעליו של אברי גלעד בהגשת "עשינו עסק", ועוד.

בתחילת המילניום עבר לקשת, שם הגיש את "כוכב נולד" במשך עשר עונות, והופיע על המסך לפחות פעמיים בשבוע עם הריאליטי הראשון בישראל - שבאותם ימים שבר את כל שיאי ההצלחה והבאזז האפשריים. עם השנים הוא הפך למנחה הדומיננטי של הזכיינית, לצד ארז טל, והנחה גם את "נולד לרקוד" ואת "בית ספר למוסיקה".

איך היו הימים הראשונים שלך בטלוויזיה?

"הגעתי לטלוויזיה בפוקס. היינו חבורת סטנד־אפ מצחיקה שנקראת הקומדי סטור, ובזכות טמירה ירדני, שהבינה את הכוח של הטלוויזיה, נכנסנו לטלוויזיה. גם אז היה מירוץ אחרי הטאלנטים, ואנחנו היינו החבר'ה החדשים. הבאנו משהו חדש ובועט, שהיום נראה מיושן אבל אז היה פורץ דרך".

ז'וז'ו חלסטרה זה משהו שיכול לעבוד היום?

"יש הרבה דמויות כאלה גם היום. 'משיח' (של אודי כגן; ע"ס) זה הז'וז'ו חלסטרה החדש. לקחו את הדבר הזה ושכללו אותו מאוד. אחד הדברים המדליקים אצל ז'וז'ו היה שהוא הכניס אלמנטים נוספים לתוך הדמות, גם מבחינת הטקסטים.

"עם השנים וההתפתחות של הטלוויזיה התחלנו לקבל דמויות מהסוג הזה, אבל לא כדמויות אלא כאנשים. בעונה הראשונה של 'האח הגדול' היה את יוסי בובליל, שהוא סוג של ז'וז'ו. הטלוויזיה לקחה את זה עוד קדימה. אני תמיד אומר שדן שילון המציא את 'האח הגדול', בלי הבית הסגור. הוא שם במעגל את האנשים שהיום מכניסים לבית של האח".

מה ז'וז'ו חלסטרה היה אומר על צביקה של היום?

"מה זה הלפלף הזה?" 

מה הדבר שעשית בערוץ 2 שאתה הכי גאה בו?

"אין דבר שאני לא גאה בו. גם בכישלונות המפוארים שלי אני גאה, כי גם מהם למדתי. קשה לי להעיד על עצמי, אבל יש בי משהו מאוד ישראלי. גם בפורמטים הגדולים שעשינו היינו מחוברים למשהו ישראלי, וזה משהו שהקפדנו עליו, עוד לפני שפוליטיקאים דיברו במונחים של 'פריפריה'". 

יש משהו שאתה מצטער עליו?

"לא ממש. לא עשיתי איזה אסון. אני בן אדם שתמיד שואל ומתחקר, ותמיד, תוך כדי עבודה, בדקנו מה ההשפעות שיש על הדור הזה בגלל התוכניות שלנו".

*  *  *

לפני כשנתיים הפתיע הדר את התעשייה כשהודיע שהוא נפרד מקשת ועובר לשורות המתחרה רשת.

"בשנים האחרונות בקשת לא הרגשתי שאני עושה דברים שבא לי לעשות", הוא אומר. "הגעתי למקום שבו אני שחקן ספסל. אני בקבוצה הטובה, אבל על הספסל, ולא בהרכב הפותח. הרגשתי שיש ירידה במקום שלי מבחינת איך שהם רואים אותי שם.

"הסדרה 'לצבי יש בעיה' היתה על המדף כמה שנים, כי הם חשבו שהיא לא מספיק טובה. אמרו לי שזה פחות מתאים לי, כי זה ציני מדי וזה מתמקד רק בתעשייה. אני חשבתי שזאת סדרה אמיצה. בינתיים, פתאום כל אחד התחיל לעשות סדרה על עצמו, וזה ביאס אותי, כי אנחנו היינו שם הרבה הרבה לפני". 

נראה היה שבקשת בחרו באדיר מילר.

"לגיטימי. אדיר עשה את 'רמזור', שהיתה אחת הסדרות החזקות, ואמרו שהוא חזק. אין לי טענה. אם אני הייתי המנכ"ל, הייתי אומר, 'תנו לו, אבל יש מקום גם לצביקה'".

מה עבר עליך כשהרגשת ירידה במעמד?

"זה המשחק, ואז אתה שואל את עצמך מה לעשות. להמשיך עוד שנה־שנתיים ולעשות שוב 'בית ספר למוסיקה'? אגב, זה אחד הפרויקטים שאני הכי גאה בהם. ואז מגיע הרגע שנגמר החוזה, ואתה רואה שאין לחברה שום דבר להציע. אתה רוצה תוכנית אירוח וסדרה, ומציעים לך לפתח פורמט שאתה לא רוצה לפתח. זה הרגע שאתה מבין שהגיע הזמן לסיבוב בקריירה. בנקודה הזאת רשת הציעו לי בית, והלכתי עם זה".  

הפרידה מקשת היתה קשה?

"יש בינינו יחסים מכבדים ומכובדים, וכולנו חברים. היתה לחיצת יד, כי הכל היה על השולחן, זה לא שפתחתי חוזה. עוד קודם רציתי לעשות שינוי, אבל אני בן אדם של מילה, וכשיש חוזה יש חוזה. יש לי חברים בקשת ואני עובד עם קשת כמפיק שותף של 'הכוכב הבא', אבל אני טאלנט ברשת".

"אישה אקסטרימיסטית ושמנמן שנאבק בפחמימה". עם ליאת // צילום: מאיר פרטוש

הפרויקט הראשון שלו ברשת היה "לצבי יש בעיה", דרמה קומית שכתב אורי גרוס וזכתה בנתוני רייטינג יפים, ובעיקר הביאה לצופים בבית את הדר כפי שמעולם לא ראינו. המנחה העממי הסחבק נשאר מחוץ לפריים, ובמקומו קיבלנו שחקן קומי נועז, עם הצצה ללבטים ולחששות של טאלנט בעשור השישי לחייו. 

"הלכתי לאבי צבי ואמרתי לו, 'יש לי סדרת דרמה שאני עובד עליה כבר כמה שנים ושאני רוצה לעשות'. הוא ביקש תוכנית ליום שישי בערב. אמרתי, 'אם תיתן לי לעשות את הסדרה שלי, אני לוקח את שישי'. מצד אחד, הרגשתי שאני באמת צריך להתעקש לעשות את הדברים שלי. מצד שני, אמרתי לעצמי, רגע, לאן אתה הולך? תוכנית ביום שישי? אתה חצי מתאבד".

בסדרה הזאת ראינו לראשונה צד שלך שהוא פחות סחבק ו"חמוד".

"החיים שלי הם לא תוכנית טלוויזיה. גם לי יש את הבקרים הקשים. אני קם בבוקר ואין לי כוח לקום ולעשות מיליון דברים, ויש מצבי רוח. זה פורמט שאיפשר לי להראות גם את הצד הזה. היום כולם מדברים על ריאליטי, אבל זו תוכנית הרבה יותר אמיתית מהריאליטי שאנחנו מכירים. בריאליטי מי שקובע את מה שיקרה זה העורך, שמנתב ועושה מניפולציות. בסדרה היתה אפשרות להציץ לעולם האמיתי שלי.

"בניגוד לקטורזה ולאדיר מילר, שנתפסים כקומיקאים שעושים גם טלוויזיה, אני נתפס כאיש טלוויזיה. כשאנשים שומעים שאני עושה סטנד־אפ, הם מופתעים. אגב, המופע חוגג ארבע שנים ב־17 בנובמבר בתיאטרון היהלום ברמת גן וב־2 בדצמבר בזאפה הרצליה. היה חשוב לי להביא בטלוויזיה יצירה אישית שהיא לא הנחיה ולא פרומפטר, למרות שבכל הנחיה שלי תמיד הבאתי גם את עצמי".

הסיפוק מהצלחת הסדרה גדול יותר כשאתה יודע שהאחרים לא רצו אותה קודם?

"השמחה היתה גדולה, אבל לא היתה פה שמחה לאיד. קשת לא לקחו את זה לא כי הם לא אהבו, אלא כי באמת היו להם חששות, וזה לגיטימי. הם חשבו שהקונספט של דקה לסצנה לא יעבוד. אני לא בא בטענות, כי באמת היו שם הרבה סיכונים. בשורה התחתונה אני שמח שרשת האמינו בי ולקחו, זה היה הימור. מכל הדברים שעשיתי בחיים, זה היה הדבר שהכי רציתי, וכשזה הצליח, היתה אנחת רווחה".

מה הפחיד אותך?

"אמן שנמצא בפרונט כל כך הרבה שנים שואל את עצמו אם הוא עדיין רלוונטי, אם הוא מדבר לצעירים או שהוא זקן מדי". 

מה עשתה הצלחת הסדרה לביטחון האישי שלך?

"אחריה היה לי מאוד קל לעשות תוכנית אירוח, כי היתה לי תחושת ביטחון. אם אני משווה את זה לכדורגל, אז מדובר בכוכב שיושב על הספסל, ופתאום הוא מקבל הזדמנות להיכנס פנימה ונותן את העבודה שהוא יודע לתת. אז במשחק הבא הוא עולה יותר משוחרר. הייתי צריך להוכיח לעצמי ולכולנו שאני בזון הזה".

*  *  *

בהמשך הגיעה תוכנית האירוח של הדר, "מחר שבת", ששודרה בימי שישי. על אף ההיסטוריה המרה שלו עם "שישי שואו" בטלעד, הוא החליט לקפוץ למים העמוקים ולנסות שוב. הפעם השיגה התוכנית ממוצע של 13.7 אחוזים. הערב היא חוזרת לעונה נוספת (21:30, רשת, ומתחילת נובמבר בערוץ 13). 

אחרי הכישלון הקודם בשישי, לא פחדת?

"בוא תגיד לי אתה מה הסיכון. מה יכול לקרות? קצת פרופורציות". 

אף אחד לא רוצה שיורידו אותו מהאוויר אחרי ארבע תוכניות.

"להוריד תוכנית אחרי ארבע תוכניות - זה קורה רק בטלעד. תוכנית היא לא מתמטיקה. אני מביא את עצמי לטוב ולרע, אנשים יכולים לאהוב יותר או פחות. הסיכון לא היה במספרים או בזה שידיחו אותי, אלא לעשות משהו לא רלוונטי ומשעמם. אם הייתי מונע מהפחד, לא הייתי עושה היום כלום. ברור שיש חשש, כי אני כבר לא ילד. אבל אם כבר, אז בסדרה שלי היה הרבה יותר פחד וסיכון מאשר בתוכנית הזאת". 

זה משהו שבאמת מעניין אותך לעשות, או שזה במסגרת המחויבויות שלך?

"החלום שלי עוד כשהייתי בקשת היה לעשות תוכנית אירוח קלאסית. תוכנית אירוח זה דבר קשה במדינה הזאת, כי את מי כבר נארח? התפקיד שלנו הוא למצוא זווית מעניינת לראיונות האלה. דווקא המקום הזה של יום שישי נתן לי אפשרות לעשות תוכנית בגובה העיניים שלי, שלא תאלץ אותי לעשות מניפולציה שהייתי צריך לעשות אם היא היתה משודרת באמצע השבוע, או פרומו מפוצץ שאין בו כלום.

"אני מביא את עצמי, לטוב ולרע". "מחר שבת" // צילום: טל גבעוני

"מה שכן, באמצע השבוע הייתי משנה אותה קצת, כי אני מבין שבעידן של היום אתה צריך להביא משהו יותר חזק בפריים טיים באמצע השבוע". 

אז במקום זה מביאים את בר רפאלי לתוכנית הפתיחה וזה עושה את העבודה?

"בתוכנית הראשונה רצינו להתמקד בנשים חזקות, והבאנו את גאולה אבן, מירי מסיקה ובר רפאלי. היה שם רגע אחד, שהיא שרה שיר לבת שלה כמו שהיא שרה כשהיא מרדימה אותה, וזה היה מבחינתי רגע טלוויזיוני מרגש. ראינו גם את גאולה אבן אותנטית כמו שלא ראינו בחיים. אני רוצה שהבן אדם שיושב מולי יהיה רגוע ונינוח, ולכן היו עוד הרבה רגעים אנושיים. אני מקווה שזה ימשיך גם לעונה הבאה". 

אתה מאלה שלא נרדמים כל הלילה עד שהרייטינג מגיע?

"לא. אני לא שם, ואף פעם לא הייתי שם. ברור שכאשר התוצאות היו נוראיות הייתי מתבאס, אבל יש הרבה נתונים, ולא שופטים על סמך תוכנית אחת. כל התוכניות שעשיתי, החל מ'הקומדי סטור', היו תוכניות למרחקים ארוכים. 'מחר שבת' ו'לצבי יש בעיה' הפכו למותגים כבר בעונה הראשונה שלהן, ובמצב הזה אני לא חושב איך אני הולך להביא עוד נקודה ברייטינג, אלא איך להעביר חוויה שתישאר לאורך זמן".    

אם אתה מתעורר ורואה שעשית רייטינג של 11 אחוזים, אתה מתאכזב?

"אחרי הפיצול אני חותם על זה עכשיו, כי אף אחד לא יודע מה יהיה. היו בקרים שבהם התעוררתי וראיתי 17, 14, 13. מי ציפה בכלל למספרים האלה? חשבתי שיהיה פחות. אבל היה לי חשוב יותר שאנשים ידברו על התוכנית, וזה קרה. עצרו אותי ברחוב לדבר על המעשה הטוב כמו שלא עצרו אותי על שום תוכנית אחרת. זה יישמע לך צדקני, פלצני ודודני, אבל זה ריגש אותי". 

המבקרים מתרגשים פחות ממחוות כאלו.

"אני לא עושה טלוויזיה למבקרים. המבקרים יכולים להגיד מה שהם רוצים, אבל אני מודה שגם שם היה יחסית בסדר גמור. חלק אהבו, חלק פחות, אבל הממוצע היה בסדר גמור".

מה אתה מרגיש כשאתה פותח עיתון בבוקר ומגלה שרוגל אלפר, המבקר של "הארץ", מכנה אותך "הגרוע שבאדם"?

"זה משעשע אותי, זה ברמה של מערכון. אני קורא ואומר, הוא השתגע, ירד מהפסים. וזה בכלל לא משהו שקשור בביקורת. הוא איש חכם ומצחיק, אבל הוא מחופף. אני זוכר שאנשים אמרו לי, 'תתבע אותו'. נראה לכם? זה באמת ברמת הבדיחה".

אתה מאלה שמרימים טלפון למבקרים או לעיתונאים?

"מעולם לא הרמתי טלפון לעיתונאים, ואתה יכול להעיד בעצמך. אני יודע שיש רבים שעושים את זה, וגם אני יכול, אבל לא עשיתי את זה".  

כי לא חשוב לך מה יגידו עליך בתעשייה?

"יש אנשים בתעשייה שאני מאוד מעריך, ודעתם חשובה לי. באופן כללי אני אוהב להיות אהוב. כש'לצבי יש בעיה' יצא, היה פרגון גורף, והתרגשתי באמת. זה לא היה רק פרגון של הקהל, אלא גם של הברנז'ה, וזה היה נעים מאוד, אבל גם מלחיץ. כי החוקים הלא כתובים הם שכשהברנז'ה אוהבת, זה כנראה לא יתפוס בקהל.

"יש לי עור של פיל מפה עד מחרתיים, אבל כשאומרים לך דברים טובים, זה נעים".

*  *  *

הדר נשוי לליאת (46) ואב לחמישה, פלוס שני ילדיה של אשתו מנישואיה הקודמים, שגרים איתם בבית בצהלה. בשנת 2012 עבר אירוע לב שבעקבותיו נותח, ומאז הוא מקפיד על אורח חיים בריא, ואף הוביל את הקמפיין של קופת חולים מאוחדת. אנחנו נפגשים במסעדת "התרנגול הכחול", אבל מתוך השולחן העמוס כל טוב הוא בורר בקפידה את המאכלים שמותר לו ומתמקד בסלט עשבים, יווני, ירקות ועוד. "על הקינוחים אני איאלץ לוותר", הוא מודיע מראש. 

"אני מתענה, אני מקלל, אני סובל - אבל אני מבין שאין לי ברירה. אני חי עם אישה אקסטרימיסטית. אחת שבעודנו מדברים, יוצאת למרתון ניו יורק ואחר כך לאיירון מן. ויושב לידה שמנמן שנאבק בפחמימה".

נשמע קשה.

"אני גרגרן גדול וזה מאבק יומיומי, אבל אני נמנע. אני שונא ספורט, אבל עושה גם את זה, רוכב על אופניים. יש גיל שבו אתה חייב להתחיל לדפוק חשבון. החיים שלנו כאמנים הם לא מסודרים. אתה משקיע את עצמך בעבודה, רץ מפגישה לפגישה ומהתחייבות להתחייבות, וזה מקשה את העניין. אבל אין ברירה". 

אתה היפוכונדר?

"לא, אבל אלוהים הציל אותי פעם אחת, אז אני חייב להיות בביקורת. אני מטופל, אני שמור, והכל בידי שמיים". 

בשבועות האחרונים הוא מתמודד עם חרושת השמועות, שלפיהן ינחה את ריאליטי הדגל של רשת, "האח הגדול", עם בר רפאלי. "יש הרבה מותגי ריאליטי חזקים שרשת מחזיקה בהם, וכשאתה רואה 'הישרדות' או 'האח הגדול', אתה מבין שהם יהיו שיחת היום למחרת, ואתה רוצה להיות בעניינים".

על סמך ההיכרות שלי איתך, על פניו זה מסוג הדברים שפחות מדברים אליך.

"נכון, ועובדה שבקשת לא אני עשיתי את 'האח הגדול', אלא ארז. מצד שני, אם הפורמט עובר שינוי, אז יכול להיות. זה פורמט לא פשוט, אבל כזה שמדינה שלמה מדברת עליו, ואני כן רוצה להיות במקומות האלה שכולם מדברים עליהם. אולי גם לי יש דרך להשפיע שם ולעשות משהו אחר".

מה שמאפיין את הפורמט הזה הוא החטטנות, משהו שאתה בורח ממנו.

"מי שמגיע לאח הגדול יודע לְמה הוא מגיע. אם מישהו יבוא וישאל אותי אם ללכת לאח הגדול, אני אברר איתו למה. מה הרצונות שלו, מה הוא מנסה להשיג. אני אזהיר אותו מהסכנות, כי יש לזה מחיר. אני לא הלכתי לאח הגדול, אבל כאמן, אני יודע שיש מחיר שגם אני צריך לשלם". 

אתה רואה את עצמך מנחה את "האח הגדול" עם בר?

"כל דבר שלי עם בר אני רואה את עצמי עושה. אני חושב שאנחנו זוג מקסים (צוחק)".

עם אסתי גינזבורג ב"הכוכב הבא" זה פחות עבד. 

"אסתי היא גאונה, אחת האינטליגנטיות והמבריקות במקצוע. אמרו לה, בואי תתנסי, כולם ידעו למה. זה הוצנח עלינו מלמעלה (קשת הודיעו על הצטרפותה לתוכנית זמן קצר אחרי שרשת החתימה את בר רפאלי להנחיית 'אקס פקטור'; ע"ס). היה שם לחץ והיה בלאגן, ולא הכינו אותה לדבר הזה.

"היא ניסתה, נכנסה לתנאים לא תנאים, ולמרות הכל, לקחה את זה בהומור ובפרופורציה. אחר כך היא אמרה, אוקיי, אז לא הצלחתי בזה - והמשיכה הלאה. היום היא דוגמנית הרבה יותר מצליחה ממה שהיא היתה קודם, וגם בטלוויזיה היא תמצא את עצמה. אם תהיה לי האפשרות למצוא לה את הדבר שיתאים לה בטלוויזיה, אני אעשה את זה באהבה". 

להיכנס למקום שבו היא היתה לא מנוסה, בפריים טיים, זה גאוני?

"איך יהיה לה ניסיון אם היא לא תנסה?"

לא חייבים להתנסות דווקא בתוכנית הדגל של ערוץ 2.

"זה כמו שהציעו לי בזמנו להנחות את תוכנית האירוח בערוץ 2 וכולם אמרו לי, 'אתה ז'וז'ו חלסטרה, המלך של המדינה, מה אתה הולך להנחות את יום שישי?'"

זה באמת לא עבד.

"בדיעבד מאוד קל להגיד את זה. אם אתה היום שחקן בהפועל דימונה ומגיעה אליך הצעה מהקבוצה הכי טובה בארץ, אז אתה אומר, 'לא תודה, כיף לי בדימונה'? ודאי שלא. מאוד קל להסתכל על הדברים מהצד. אסתי לא ילדה, היא אחת הדוגמניות המובילות שלנו, והיא קיבלה הצעה להצטרף לאחת התוכניות החזקות של ערוץ 2. מה ציפית, שהיא תגיד לא?

"עובדה שבמקרה של רותם, היא סופר הצליחה. אני חושב שבזכות אסתי היה לאסי ולרותם הרבה יותר קל - כי הבינו מה מחפשים ומה צריך לעשות". 

מה עם נינט, אתם בקשר?

"כן, אבל לא יומיומי. היא נסעה רחוק, ללוס אנג'לס, והשעות מאוד שונות. אבל היא חלק מהמשרד (טדי הפקות, שבו הוא שותף)". 

מה אתה חושב על העזיבה שלה?

"אני מת עליה, ומה שהיא תבחר, אני איתה. יש לה קול אלוהי, והיא היתה יכולה להעיף את המדינה, אבל היא רוצה להיות עצמה ומחפשת את האמת שלה. אם היא היתה מתחילה אצל אמרגן אחר, הוא היה מזמן אומר לה, הלו, השקענו בך כסף, בואי תעשי ככה וככה ואל תבלבלי את המוח. 

"אצלנו הראייה היא אחרת. אני בטוח שבסופו של דבר, היא תמצא את האמנות שלה ותעוף. היא לא עובדת בשביל אנשים, אלא בשביל עצמה. האומץ שלה ללכת בניגוד לכל מה שמצפים ממנה זה משהו אדיר".

אתה חושב שהיא תחזור?

"ברור שהיא תחזור. מה, היא אמריקנית?"

צילום: רונן אקרמן; סטיילינג: ליאת אשורי; איפור: ורד בדוסה רוטרו; חולצה: דיזל

מה מפריע לך כל כך בעולם הרכילות והפפראצי?

"אני אף פעם לא הייתי שחקן בעולם הזה. אני מבין שיש כאלה שמשתפים פעולה וקוראים לצלמים שיצלמו אותם או מבקשים שידליפו עליהם, אני לא כזה. יש דור שלם שמצלם את עצמו וחי בריאליטי של עצמו. אני רואה את עצמי שחקן, מפיק ויוצר, אבל המשחק של צלמי הפפראצי צריך להיות הגון". 

אתה חושב שהוא לא הגון?

"רוב האנשים הגונים, ויש כאלה שעוברים גבולות. היו מקרים שאנשים התחבאו לי מחוץ לשיחים. מה, אני מייקל ג'קסון? פעם רדף אחריי צלם באמצע צרפת, והיו צלמים שחיכו לי מחוץ לגן של הילדים, והיו כאלה שנכנסו למסיבת בר המצווה של הבן שלי וראיינו ילדים שהגיעו למסיבה ושאלו את הילדים איך אבא. תקשיב לי, זה סְחְלֶה".

אתה מתכוון לצוות של גיא פינס?

"כן, ועובדה שזה לא שודר בסוף. זו היתה חציית קו. אני לא הזמנתי אותם לאירוע של הבן שלי, שהוא לא סלב. אם הייתי פותח את הבר מצווה לסיקור, אז בסדר. אבל זה לא המצב. עם השנים הבנתי שאין חוקים, אבל הכל חייב להיות בפרופורציה, וכשמאבדים אותה בתחום הרכילות, זה נעשה רע. ראיתי את זה דרך נינט, ראיתי מה 'כוכב נולד' עשתה לאנשים, ראיתי איך משתמשים בהם כשהם לא מבינים. זה היה חלק מדבר שיצרתי, וזה כאב לי.

"במקרה של נינט ויהודה לוי, אני זוכר אנשים שקיבלו כסף כדי שיגידו מתי הם חונים ומה הם מזמינים, וזה עבר כל גבול. אני מודה שאני מאבד את זה כשמציקים לילדים שלי. אז אני נהיה לא נחמד בעליל".

איך זה הסתדר עם גיא, שהוא גם קולגה?

"גיא הוא איש הגון והוא ידיד שלי, אבל הוא נע כל הזמן על התפר, והיו לנו כמה פעמים התנגשויות בהקשר הזה. היה מקרה שעברתי דירה, וצילמו תמונות של הדירה החדשה מבפנים ושידרו אותן. זה בעיניי סליז. אז בוא אני אשים מצלמה בבית שלו, ושנראה מה קורה שם, למה לא? זה הבית שלי, ביקשתם את רשותי? הכי מכעיס הוא שלמחרת מבקשים שאתראיין לאותה תוכנית. מה זה הדבר הזה?" 

התקשרת אליו אחרי בר המצווה?

"ברור, הוא התנצל וחתך את זה".

פינס ישדר את התוכנית שלו בקשת. אתה חושב שזה הפסד לרשת?

"אני חושב שרשת לא צריכה להיות כמו אחרים. לוסי אהריש ואודי סגל מול פינס - זאת פצצה. למה צריך משהו שכבר יש?"

*  *  *

אחד הפרויקטים הבאים של הדר יהיה הנחיית שעשועון חדש של אנדמול בשם "The Wall", שבו צפויים פרסים גדולים במיוחד. "זה לא יהיה רק שעשועון, אלא משהו שמבוסס גם על ליהוק, ויהיה לי בו גם את המקום שלי כמנחה. זה לא שאני בא ליום צילום, מצלם כמה תוכניות וממשיך הלאה".

היה מעניין אותך לעשות סאטירה?

"בידור וצחוקים כן, אבל סאטירה זה לא המקום שמעיף לי את הסכך". 

במה אתה צופה בטלוויזיה?

"כדורגל, אני פריק של ספורט. זה האסקפיזם שלי. מ'משחקי הכס' ראיתי פרק או שניים ולא הסתדרתי עם הדרקונים. 'בית הקלפים' אני אוהב. יש מעט מאוד סדרות שאני הופך להיות פריק שלהן, כי אין לי את הזמן הזה. לכן כדורגל זה החיים".

תן לי דוגמה למשהו שנעשה בערוץ 2 וחשבת שהוא מקורי.

"'נבסו' היתה מדליקה. הביאו את המשפחה האתיופית לקדמת הבמה". 

בחנוכה תופיע גם במחזמר "מסביב לעולם ב־80 יום", איך זה ישתלב עם כל הצילומים לטלוויזיה?

"חנוכה הזה הולך להיות פסיכי. אין לי מושג איך אני אעשה את זה, עכשיו אנחנו מנסים לפענח את העניין. אני מופיע שם עם חנה לסלאו, שמאז המופע 'כשצביקה פגש את חנה' ב־97', לא עשינו שום דבר יחד. אני חולה עליה, היא אישה מצחיקה וקורעת. יהיו גם הראל סקעת ורוני דלומי, שמאז 'כוכב נולד' הפכו לחברים למקצוע". 

עד כמה העניין הכלכלי הוא שיקול?

"הוא משמעותי, אבל זה אף פעם לא רק זה. הגעתי למקום בחיים שאני יכול לבחור. פעם היו ימים שהייתי מצלם הרבה ואז, אחרי יום צילום אינטנסיבי, הולך להופיע מול ועד עובדים. זה משהו שלא הייתי עושה אלמלא השיקול הכלכלי, ואני עדיין עושה את זה. אין הרבה לאן לעלות בארץ". 

יש חשש שיום אחד כל הדבר הזה ייגמר?

"ברור, ומי שאומר לך שלא - משקר. יש בודדים שמנותקים לגמרי מטרדות כלכליות".

erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו