בעונת 2004 חשבנו לרגע שאנחנו אימפריה אירופית. מכבי ת"א זכתה ביורוליג, הפועל ירושלים בגביע יול"ב, הפועל ת"א הגיעה לפיינל פור של היורופליג ונהריה עלתה לרבע הגמר של אותו מפעל.
מאז אנחנו הולכים אחורה. שני הניצחונות שלשום של בני השרון וירושלים אמנם שיפרו את המצב, אבל האימפריה כבר לא מכה שנית.
את הבעיות של מכבי ת"א (שתשחק הערב בצרפת מול לה מאן, 21:30, שידור בערוץ 10) התקשורת טוחנת מדי יום, בני השרון רשמה ניצחון ראשון רק שלשום, וירושלים, שמובילה את הליגה, עפה כבר במוקדמות היורוקאפ ומקיזה דם בגביע השלישי בחשיבותו מול קבוצות מהולנד ומגרמניה.
בעבר הלא רחוק היו הקבוצות נאבקות כדי לשחק באירופה ולישראל היו שש, ולפעמים שבע, נציגות ביבשת. העונה בקושי נמצאו שלוש צדיקות. המועדונים הישראליים חוששים מהנטל הכלכלי ומהנזק שייגרם להם בליגה. שידור טלוויזיה הם כנראה לא יזכו לראות באירופה, אם לא קוראים להם מכבי ת"א או הפועל ירושלים. גם בני השרון לא שודרה שלשום כי כבר איבדה סיכוי לעלות שלב.
המאמן הלאומי, צביקה שרף, רואה בחיוב את הופעתה של בני השרון למרות התוצאות הלא מחמיאות. "רק כך אפשר להתחיל לבנות מסורת. לחייב אי אפשר, אבל צריך לעודד קבוצות ללכת לאירופה", אומר שרף.
חייבים להפריד בין מכבי לבין ירושלים ובני השרון, שמייצגות את הבעיות של הכדורסל הישראלי. במכבי ת"א ההישגים לא מגיעים בגלל בנייה לקויה וכישלון בבחירת הזרים. לצהובים יש תשתית, מסורת וכסף והיורוליג הוא מטרה ראשונית. אצל הקבוצות האחרות אירופה נמצאת בעדיפות שנייה, ואין להן משאבים לבנות סגל חזק מספיק לשני המפעלים.
ההישגים הלא מלהיבים באירופה מצד הקבוצות האחרות יכולים להשפיע לרעה על מעמדנו ביבשת ועל מספר הנציגות שהכדורסל הישראלי יקבל בעתיד. צביקה שרף הוא תומך נלהב של השתתפות קבוצות במפעלים אירופיים, כיוון שלדבריו השתתפות כזו תקדם מאוד את הקבוצות והשחקנים. לשרף משנה סדורה מדוע ההישגים העונה לא מרשימים: "ההכנה לא נעשית מתוך מחשבה על אירופה, קבוצות לא יוצאות למחנה אימון בחו"ל. קבוצה שמשחקת באירופה צריכה לפחות עשרה משחקים נגד קבוצות זרות כהכנה לעונה, כי רק כך תוכל להתכונן לרמה ולסגנון. הליגה אצלנו מתחילה מאוחר, מה שמקשה על הקבוצות להגיע בכושר למפעלים האירופיים. כמו כן, הסגלים נסגרים מאוחר, ויש קבוצות שיביאו זרים גם יום לפני העונה".
אריק שיבק, מאמן אמסטרדם, מוסיף לרשימה את החוק הרוסי: "אחת הבעיות הקשות היא שהקבוצות משחקות למעשה עם שני סגלים בגלל החוק הרוסי. בליגה זו גישה אחת ובאירופה - אחרת".
גם מבחינת סגנון המשחק הישראלי, המצב הנוכחי הוא בעוכרינו. "אצלנו עובדים הרבה על טקטיקה במקום על טכניקה", מסביר שרף, "יש לנו בעיה של אתלטיות ופיזיות, ובמשחקים באירופה רואים את זה בבירור. מה שהולך קל בליגה, פתאום הולך קשה באירופה. רמת ההגנה שבה נתקלות הקבוצות לא דומה למה שהן פוגשות בארץ".
דוגמה אפשר לראות בעיקר בבני השרון, שמאבדת 14 כדורים במשחק בליגה לעומת 19 באירופה, וקולעת משלוש 24 אחוז באירופה לעומת 31 בליגה.
"יש הבדלים גדולים בפיזיות", אומר שיבק, "קח למשל רכז כמו מורן רוט, ותראה מול מי הוא משחק בליגה ובאילו אתלטים הוא נתקל באירופה. מדינות שפעם לא ספרנו, כמו גרמניה, בלגיה והולנד, ביצעו התקדמות והתקרבו לרמה שלנו, ואולי אפילו השיגו אותנו. פעם אם הנבחרות הצעירות לא היו מגיעות למקומות 8-5 באליפות אירופה, היו מקימים ועדת חקירה. היום מספיק שנישאר בדרג א' וכבר מתחילים לחגוג".
לבסוף, שיבק מטיל אחריות על מנהלי הקבוצות: "לניהול בכדורסל הישראלי יש השלכות על ההופעות באירופה. מנהלים שמפטרים כל הזמן מאמנים לא יוצרים חזון ומבט לטווח ארוך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
