במותה של אורית גור היא עשויה לסייע להציל את חיי אביה: אורית גור (44) מאזור נפצעה באורח קשה בזמן שרכבה על סוס במהלך טיול בגאורגיה לפני כשמונה ימים. אתמול נקבע שהיא מתה מוות מוחי, ומשפחתה הסכימה לתרום את איבריה להשתלה.
אחד המועמדים לתרומת איברים היה אביה בן ה־66, שעובר טיפולי דיאליזה וממתין כבר שלוש שנים להשתלה. אורית היתה חתומה על כרטיס אדי, ולצד זאת טיפלה באופן צמוד באביה והיתה מודעת לקושי של החולים הממתינים להשתלה. אתמול במהלך אחר הצהריים עבר אביה בדיקות בביה"ח בילינסון כדי לבדוק אם יש התאמה בינו לבין בתו ואם יוכל לקבל את תרומת הכליה. היום (שלישי) הושתלה הכליה בבית החולים באביה משה שמעון.
פרופ' איתן מור, מנהל מחלקת השתלות איברים בבילינסון שביצע את ההשתלה : "ב-35 השנים שבהן אני משתיל איברים לא נתקלתי במקרה אנושי נוגע ללב כמו זה שקרה היום. זו היתה השתלה קשה ומורכבת יותר מהרגיל עקב מצבו הרפואי של משה, אביה של אורית. במשך כשנתיים חיפשנו תורם למשה אולם לא הצלחנו למצוא. בזכות תרומת הכליה אני מקווה כי הוא לא יזדקק עוד לדיאליזה ויבריא ממחלת אי ספיקת הכליות ממנה סובל".
"טיילנו בגאורגיה, זה היה טיול שאורית חיכתה לו הרבה זמן והיא מאוד נהנתה", מספר בעלה ליאור גור, "באותו בוקר הספקנו עוד להצטלם בשוק בגורי במה שהפך להיות התמונה האחרונה, אך באבחת חרב הכל התהפך".
אביה של אורית
אחרי הביקור בשוק נסעו בני הזוג לעיירה באזור גורי. "היה שם אתר תצפית שרצינו להגיע אליו ואורית החליטה ללכת עם חברה לשתות קפה", מספר ליאור, "אחר כך היא ראתה דוכן שהשכיר סוסים. היא אהבה סוסים ורצתה לעשות סיבוב. היא התעכבה ולא הגיעה, ואחרי כמה דקות בא ילד עם טרקטורון וסיפר שמישהי נפלה. בפעם הבאה שראיתי אותה היא היתה מחוסרת הכרה. היא נפלה מהסוס על קיר אבן. כל צד שמאל שלה היה מרוסק ופינו אותה לבית חולים צבאי־מקומי, שם עשו לה ניתוח חירום, הנשימו והרדימו אותה". בני המשפחה, בסיוע שגריר ישראל בגאורגיה שבתאי צור, עשו כל מאמץ להטיס את אורית בחזרה לישראל וכעבור כיומיים היא נחתה בביה"ח שיבא, שם טופלה. אתמול בבוקר הודיעו הרופאים לבני המשפחה שלמרות המאמצים הם נאלצו לקבוע כי אורית מתה מוות מוחי. אמש עידכן ליאור כי "ככל הנראה יש התאמה והולכים על השתלה" לאביה של אורית.
"אורית חתמה על כרטיס אדי כבר לפני שבע שנים. הבנו שאין לה עתיד ושהיא מתה מוות מוחי. רצינו להמשיך את הצוואה שלה וגם קיימנו - איבריה יצילו אנשים אחרים", סיפר הבעל והוסיף כי אם אביה של אורית יימצא מתאים לתרומת הכליה שלה, "זה היה מאוד משמח את אורית וזה מה שהיתה רוצה - השאיפה שהיא תיתן לו חיים".
עוד סיפר שאשתו היתה מורה ומחנכת כיתה בבית ספר יסודי. "היא היתה אישה מדהימה, אישה של אנשים, ערכית מאוד ונעימה מאוד".
אורית הותירה אחריה שני ילדים: רעות, חיילת בת 20, ואוהד, בן 16.