הוואנה נגילה

ראול קסטרו התקשה להסתיר את הפתעתו. לאחרונה נבחר לנשיא קובה במקום אחיו פידל, והגיע לביקור היכרות עם הקהילה היהודית במדינה. את החוויה הזו הוא יזכור תמיד.

כששאל קסטרו את אדלה דבורין, מנהיגת הקהילה, כמה אנשים היא מונה - החליטה לענות בהפרזה כדי להרשים אותו: "1,500 אנשים". קסטרו היה המום: "כל כך מעט יהודים עושים כל כך הרבה רעש?"

רחוב בעיר העתיקה של הוואנה צילום: נוח שוורץ

מניין נוסח קובה 

התשובה, כך התברר לי, היא כן. הקהילה היהודית בקובה אמנם בת 500 שנים, אבל למרות השורשים העמוקים, גם היום היא עושה מאמצים כבירים כדי לשרוד. בקיץ האחרון, כשחבריי שמעו שאני יוצא לקובה עם ארגון הג'וינט כדי להכיר את הקהילה מקרוב, הם בעיקר הרימו גבה: "מה איבדת שם?" תהו, "יש שם בכלל יהודים?"

רוב חברי הקהילה נמצאים בבירה הוואנה, אבל מספרם האמיתי הוא חידה. ראשית, משום שמדובר בקהילה קטנה ביותר, שלא מציעה הרבה בני ובנות זוג יהודים פוטנציאליים. ושנית, מפני שכחלק מהמהפכה הקומוניסטית הוגדרה קובה כמדינה אתיאיסטית; לא בדיוק זירה אידיאלית לקיים בה חיי דת תקינים. 

בית הקברות האשכנזי // צילום: עדי ארבל

אבל על דבר אחד אין ויכוח: קהילה יהודית כמו בקובה לא תמצאו בשום מקום אחר. רק כאן, למשל, אחד החברים הדומיננטיים בבית הכנסת הספרדי הוא בכלל אשכנזי; רק כאן הקהילה מונהגת בעיקר על ידי נשים, חלקן בנות פחות מ־20; רק כאן המכביה נחשבת אירוע מרגש, שמצפים לו במשך זמן רב; ורק כאן אפשר להיתקל במניין שמכיל פחות מעשרה אנשים. "מניין קובני", קוראים לזה, שבו סופרים גם ספרי תורה ואת היושב במרומים כדי להגיע להיקף המשתתפים הרצוי. בכתבה נרחבת, שתתפרסם ביום שישי במוסף "ישראל השבוע", מספרים חברי הקהילה על האתגרים הלא פשוטים שאיתם הם מתמודדים, על הקשרים עם אחיהם בקהילה היהודית־קובנית במיאמי, המכונים Jewbans – ועל הפעם ההיא, שבה פידל קסטרו בעצמו נאם בפניהם והמליץ בחום: תלמדו תנ"ך.

הכתבה המלאה – ביום שישי ב"ישראל השבוע"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו