היו לו שתי שושלות מופלאות, היו לו שחקנים גדולים ויותר חשוב אינטליגנטיים, אבל ההצלחה של פיני גרשון בשתי הקדנציות שלו במכבי מורכבת מהרבה סודות קטנים שהביאו לחיבור המצליח הזה.
נתחיל בהתנהלות שלא קשורה לפן המקצועי. גרשון היה במכבי ת"א יותר ממאמן. הוא היה סוג של ג'נרל מנג'ר. הוואקום שתמיד קיים בין המאמן לבין ההנהלה בתחום המקצועי לא הורגש כלל בתקופת גרשון. מעמדו היה כל כך חזק, שהיה קשה להכתיב לו והוא זה שהחליט לא רק את מי להחתים אלא גם את מי לא להחתים. גרשון שלט בהתנהלות המקצועית של מכבי, פונקציה שחסרה מאז עזב אותה לפני שנתיים וחצי.
עד שלהי העונה האחרונה שלו במכבי (הסכסוך המפורסם עם רענן כץ), גרשון ידע להתנהל בצורה מעולה מול ההנהלה הלוחצת של מכבי. הביטחון העצמי שלו בתוספת חוש ההומור גרמו לו להקטין למינימום את הלחצים. אנשים מספרים איך גרשון היה נכנס לחדר ההלבשה הלחוץ לפני משחקים, כשכל ההנהלה בפנים ומיד שובר את הלחץ באיזו בדיחה או עקיצה. במהלך המשחקים הוא נהג למקם את עצמו הכי רחוק מההנהלה כדי שלא ייווצר קשר עין ובטח לא קשר אוזן.
גרשון הביא עצמו למעמד שבו הוא עומד בשורה אחת עם הבעלים ולא נתון למבטי ביקורת כל הזמן. גם הפה הגדול שלו עמד לשירותו במצבים האלה. גרשון היה לא רק מאמן, אלא גם סוג של דובר ששכב על הגדר בשביל הבעלים שלו. המנהלים לא תמיד אהבו את היציאות שלו, לפעמים הם זעו בכיסא באי נוחות ולפעמים העדיפו להתחבא, אבל הפה הגדול גם שירת אותם ועצר את גלי הביקורת מלהגיע אליהם.
גרשון שם את עצמו בחזית לטוב ולרע. בדר כלל זה שירת מצוין את המועדון ואת ההנהלה. הוא ניהל עבורם את המלחמות עם כל העולם, כולל התקשורת. הוא ניהל את הקרבות מול האיגוד והמינהלת וכולנו זוכרים לדוגמה את מלחמתו בכדור בצהוב ("בלון" הוא קרא לו) בעונה שהלכו על מהלך המוזר הזה. פיני משך את האש, לקח הכל עליו והיה לעזר רב להנהלה מצד אחד ולשחקנים מהצד השני.
מכאן נעבור למגרש. גם שם פיני הלך בדרך שלו ולא שם על אחד. לפני הכל נאמר שהוא היה המאמן שהתאים את עצמו הכי טוב והכי מהר לשעון 24 השניות. הוא זה שהטיף שהתקפות יכולות להיגמר גם בשליש הראשון של השעון, הקדים את אירופה בשני צעדים ולא פעם השאיר מאמנים מנוסים ומובילים הרחק מאחור. הוא הבין שבמצב הזה לשחק מהר זה הדבר הכי נכון ושינה כלל עתיק יומין שמשחקים מנצחים בהגנה. אצלו ניצחו משחקים בהתקפה.
הוא היה אלוף בניצול התכונות של שחקניו. את פארקר הפך למוביל הכדור, את וויצ'יץ' הוציא החוצה לנהל משם את המשחק ואת באסטון הציב בעמדה שיביא לידי ביטוי את האתלטיות שלו.
פיני תמיד שיחק עם רוטציה קצרה. הוא האמין בכך ששמונה שחקנים צריכים להוביל והשחקן התשיעי ומעלה הם למצבי חירום בלבד. כך בנה את הביטחון של השחקנים המובילים על חשבון אחרים שנפגעו, אבל עם ההצלחה קשה להתווכח. הוא גם בנה את הביטחון של עוזריו ונתן להם את הבמה מבחינה מקצועית וגם תקשורתית.
הוא הביא לדרגת אמנות את הגנת המצ'-אפ-זון ההגנה המעורבת אישית-אזורית שהשאירה לא מעט יריבות ללא פתרון. פיני האמין בהגנת האחוזים. התרגום של זה הוא שמבחוץ לא תנצחו אותי. הוא תמיד צופף את ההגנה והימר על הקליעה מבחוץ. בתקופה שלו היריבות קלעו הרבה שלשות מול מכבי, אבל האחוזים מ-2 נקודות היו הכי רעים.
הוא ידע גם להחביא שחקנים בהגנה. ידוע היה לכולם ששאראס הוא שומר בינוני ביום טוב, אבל פיני ידע לצוות אותו בצורה כזו שלא ייגרם נזק. מצד שני הוא ידע במשחקים מסוימים להטריף שחקני הגנה בינוניים על משימות הגנה ספציפיות ולהוציא מהם תפוקת הגנה שאפילו הם לא ידעו שהם מסוגלים לתת. היה לו תמיד איש למשימות הגנה מיוחדות - דריק שארפ - שהיה מאמלל רכזים יריבים. בהרכב היום אין לו איש כזה, שארפ כבר לא בדיוק יכול לתת מה שנתן בעבר מבחינה הגנתית.
גרשון גם נקט דרך של שליחת שחקנים שלא קולעים טוב אל קו העונשין בכל סוף רבע ולא רק בסופי משחקים. אצלו שחקן שחיפף בהגנה או עשה טעות בהתקפה ירד מיד לספסל. השיא של סדרות החינוך היה, כמובן, המשחק המפורסם שבו ההורים של שאראס באו לראות אותו ופיני ייבש אותו.
פיני גם ידע לנצל את התקשורת בצורה מצוינת לצרכיו. הוא העביר מסרים לקהל דרך התקשורת וידע להטריף אותו לפני משחקים חשובים. הוא העביר מסרים לקבוצה היריבה, לעיתים מסרים שחצניים, אבל בכך הצליח הרבה פעמים להכניס את הצד השני ללחץ.
חוץ מזה, הוא גם ידע להעביר מסרים לשחקנים שלו. לפעמים הגזים בכך, למשל כשביקר בלי היסוס אחרי אחד המשחקים את משחק ההגנה של נדב "מר הגנה" הנפלד. גרשון נראה לפעמים כמי שיורה סתם או מחפש להצחיק ולספר בדיחות, אבל ברוב המקרים המסרים שלו היו מתוכננים והוא מביא אותם מהבית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
