רוד טריפ עם השרעבים

אבטליון שרעבי (58), מורה לידיעת הארץ בתיכון בעברו וכיום מורה דרך מבוקש, ורעייתו אילה (41), סייעת בגן ילדים ומאפרת, מעדיפים לטייל ברחבי ארץ ישראל. "יש לנו ארץ נהדרת, אז למה לפזול החוצה?" אומרים השניים, הורים לניתאי (17), שילה (15.5) ועילאי (7), בחיוך גדול. בהמשך יתברר לי מהר מאוד כי המשפחה הזו - גדושת ההומור ושמחת החיים המורכבת מאב מורה ומאם שהיתה תלמידתו בתיכון - לא מפסיקה לצחוק. על הכל. "טוב, עם אמא פולנייה ואבא תימני יש הרבה על מה לצחוק", הם מסכמים כבר על ההתחלה.  

אצל השרעבים, המתגוררים בכפר תבור, יש העדפה ברורה למסלולי מים ולטיולי אתגרים, והיעדים האהובים עליהם הם אזור מדבר יהודה ובקעת ים המלח. עם זאת, אילה אוהבת יותר בתי מלון. "אין לי אזור מועדף אבל יש לי מספר כוכבים מועדפים", היא צוחקת, ואבטליון משיב לה, "כן, בתי מלון מפוארים, ובשבילה, כמה שיותר משפחות שמתלוות הרי זה משובח". 

ניתאי, הבן הבכור, הוא מדריך בתנועת נוער שאוהב וחי את השטח בדיוק כמו אביו. שילה, נער המוגדר על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, אוהב פעילויות אתגריות כמו קיר טיפוס ואומגה, וגם טיולים בצפון. "אני אוהב לטייל באזור קריית שמונה וגם בגוש עציון", הוא מספר, "שם, במתחם 'ארץ איילים', יש את האומגה הארוכה והגבוהה בארץ". ומה עם עילאי הקטן? "הוא הילד הכי מאתגר, שמשגע את כולנו", צוחקים ההורים, "ילד של בית שאוהב להיות מול הטלוויזיה או הטאבלט, אבל כשאין ברירה ואנחנו דוחפים אותו החוצה לטבע הוא אוהב להיות בחוף הים. כשמתחילות הפעילויות האתגריות, הוא פשוט פורח. מת על טרמפולינה ועל אומגה ומבחינתו, איפה שלא תזרוק אותו לא תהיה בעיה. הוא מתאקלם מהר מאוד". 

לדברי אבטליון, "היתרון בכך שאני גם מורה דרך מתבטא בעיקר ביעדים, וגם בהסברים ובסיפורים שיש לי על כל אזור שאנחנו מגיעים אליו, למרות שאשתי אומרת שאני חופר לה בראש. עם אבא כמוני אין מקום למפות או לספרי דרך. אני אישית אוהב לקחת את הילדים לאזור יהודה והשומרון, אזורים הקשורים להתהוות העם היהודי בארץ, או לאזור הנגב למשל, שם אנשים מכירים את הכבישים הראשיים אבל לרוב לא נכנסים לעובי השטח המצריך טיולי ג'יפים או טיולים רגליים שאני כל כך אוהב". עכשיו מחכה המשפחה שעילאי יגדל קצת, כדי לטייל בקטעים מצפון לדרום בשביל ישראל. "חשוב לי שכולנו נעשה את המסלול הזה ביחד", מסביר אבטליון.

כשיוצאים לדרך, על מה לא מוותרים?

אבטליון: "אנחנו זורמים. אבל הבן הגדול יבדוק תמיד היכן ממוקם סניף של מקדונלדס, למרות שאבא שלו בכלל צמחוני. את הבן הקטן מעסיק אם יש חיבור לטאבלט, וגם צלחת פריזבי וכדור הם דברים שלא נצא בלעדיהם מהבית. אני לא מוותר על חידונים בדרך, אם בנושא ידיעת הארץ או שמות אתרים בארץ ובעולם לפי ה־א'־ב', כמו גם אוכל, בעלי מקצועות או בעלי חיים. ככה מעבירים את הנסיעה, לצד מוזיקה - לאו דווקא ישראלית - שתמיד תהיה ברקע. הדבקתי את הבן הקטן שלנו במוזיקת רוק כבד שאני אוהב, כמו למשל להקת דיפ פרפל, 'סגול כהה'. הפטיש שלו הוא על השיר 'עשן על המים'. הוא כל הזמן מבקש ממני לשים את זה ואנחנו שרים ביחד כל הדרך. מצד שני, הוא מת כמוני על שירי ארץ ישראל והפייבוריט של שנינו זה שיר העמק. הוא מכיר את כל המילים ושר בהתלהבות".

וכשמדברים על אנקדוטות מהטיולים, כולם נזכרים בניתאי, כשהיה בן 6, בטיול בחרמון. "היינו בדרך לצפון, עצרנו להפסקה, וכשיצאנו מהשירותים פתאום הוא נעלם לי", נזכר אבטליון, "ממש כאילו כאילו בלעה אותו האדמה. הלכתי לאוטובוסים של התיירים שהיו שם, עברתי אחד אחד, ופתאום אני רואה אותו יושב בתוך אוטובוס אדום שהיה עמוס מטיילים, באחד הכיסאות באמצע, רגוע, מבסוט מעצמו ומחייך. אגב, הילד הזה הוא הראשון בכל מסלול. מנווט את כולנו". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו