קרוב לאלפיים בני אדם הגיעו אתמול ללוות את ראש משפחת הפשע, יעקב אלפרון, בדרכו האחרונה. מעבר לעצבות ולבכי האופייניים, הלווייתו של אלפרון היתה רצופה בזעם, בכעס ובעיקר - בהרבה איומים.
מעל הקבר הפתוח עמד בנו של יעקב, דרור, ששוחרר ממעצרו במיוחד להלוויה. "אני אמצא את הרוצח ואדאג שישלם על מעשיו", זעק, "לא נשכח לאותם אנשים ששפכו את דמו". אחיו, קטין שנמצא גם הוא במאסר, לא ידע את נפשו. "אנשים באו, הרגו אותך ולקחו אותך מאיתנו", הוא צרח, "עכשיו יש פה צבועים שבאים לפה, אחרי שמאחורי הגב שלך הרגו אותך. הם חושבים שאנחנו לא נעשה כלום? ה' ינקום את דמו של אבא. אל תדאג - מי שעשה ישלם על זה. אני אשלח את הבן אדם הזה לאלוהים".
האם, אשתו של יעקב המנוח, ניסתה להרגיע את הרוחות - אך ללא הועיל. "לאותו הרוצח, לא יהיה לו קבר", הוסיף הבן השלישי, אלעד. "לא יהיה לו לא ראש, לא ידיים ולא רגליים". לא רחוק ממנו עמדו סוהרי השב"ס, שוטרי יס"מ ושוטרים סמויים, שנאלצו לספוג את דברי הזעם. אותם אנשי חוק גם לא הצליחו למנוע התקפה של כמה בריונים על צלמי עיתונות.
ומלבד משפחה וכוחות אכיפת החוק, אישים רבים אחרים הגיעו להלוויה. פרקליטים כשי נודל ואלי כהן עמדו בהלוויה לצד ראשי משפחות פשע כריקו שירזי ויוסי ורוני הררי. "מאוחר מדי לומר לו דברים - באתי עכשיו לחלוק לו כבוד אחרון", אמר ריקו שירזי. "טיפשי לשאול מי יכול היה לעשות את זה", הוסיף רוני הררי.
ובתוך כל הכעס והתככים, מי שבכל זאת הצליחה לרגש, היתה בתו החיילת של יעקב, קים. "חשוב לי אבא, שידעו מי היית באמת", ספדה, "היית אבא למופת, אוהב. עכשיו יישאר החור שבלב כשישאלו אותי כל פעם 'איפה אבא שלך-'".
בתום ההלוויה התפזרו המאות, ורק שושנה שופט, אחותו של יעקב, נשארה מול חלקת הקבר. "הוא לא היה צריך לגמור ככה", אמרה בצער. שושנה הוסיפה גם היא מסר משלה למבצעי החיסול: "יש לנו הרבה חברים, ביניהם גם קציני משטרה ואנחנו יודעים הרבה דברים - אנחנו נגיע לרוצח". אחותה, קלרה, קראה דווקא להפסיק את הרציחות. "לכולם יש אמהות, ילדים ותינוקות, חלאס עם הדם הזה", התחננה.
עם האורחים עזב גם דרור אלפרון, חזר לזינזאנה בדרך לכלא. אך עוד לפני כן, ביקשו צעירים רבים את קרבתו של מי שנחשב, אולי, ליורש של יעקב. "יחי המלך החדש", אמר אחד הנוכחים לחברו. "אתה תראה, הוא הגבר במשפחה. הוא ימשיך את מה שאבא שלו התחיל".