עימכם הסליחה
צרור סליחות לקראת כיפור. ואם זה נראה לכם לא רציני לבקש סליחה בעיתון במקום באופן אישי, אני מתנצל

סליחה על חוסר ההקשבה
מכולם, אבל בעיקר מאשתי. משום מה אני עדיין לא מבין שכשאני עושה "כן" בזמן שאת מדברת אלי בבוקר, זה מוביל למצב שבו אין חלב במקרר בערב, ואת כועסת כי בעצם הבטחתי לעבור בסופר במהלך היום.
אני חושב שיש לי פשוט בעיית קשב וריכוז. בעיקר בבוקר, ובצהריים. ואולי גם... תראו - פרפר!
סליחה מהווייז
אני כן הנהג, ותמיד הייתי הנהג. ואתה יודע מה? נראה לי שאתה יודע את זה טוב מאוד, ואתה שואל אם אני הנהג רק כדי לנקות את המצפון שלך.
בכל מקרה, עכשיו תורך. מה עם סליחה על כל הפעמים שבהן כיוונת אותי ישירות לפקק, או הבטחת שיש דרך קצרה יותר בשמונה דקות רק כדי להאריך אותה בעשר תוך כדי נסיעה? והכי גרוע, המקרים שבהם הכרזת בגאווה שהגענו ליעד למרות שאני רציתי מסעדה בחיפה ואתה הובלת אותי לחניון של בתי הזיקוק. אבל יודע מה? עזוב שטויות, סולח לך. שנה חדשה, מחשב מסלול מחדש.
סליחה מהכלבה שלי
כן אני יודע שהבטחתי טיול ארוך ועלינו ישר אחרי שעשית פיפי. אני מצטער אבל בדיוק היה משחק של ברצלונה בטלוויזיה, ובתור ידידו הטוב ביותר של האדם את בוודאי יודעת שמסי הוא ידידו הטוב ביותר של חובב הספורט.
סליחה מהמאמן בחדר הכושר
אתה יודע משהו? בכל פעם שעשיתי את הפרצוף הנדהם הזה של: "איך יכול להיות שלא ירדתי במשקל, אני הרי אוכל בדיוק מה שאמרת ומתאמן 6 פעמים בשבוע!"
הדבר היחיד שבאמת נדהמתי ממנו הוא שאתה עדיין מאמין לזה. כי בתכלס, אמנם אכלתי את התפריט שלך אבל זה היה רק בנוסף לתפריט שלי, התאמנתי פעם בשבוע (לא רצוי להעמיס על הגוף), ואפילו בקיוסק של חדר הכושר שתיתי את שייק החלבון שהמלצת עליו יחד עם פסק זמן נוגט פצפוצים שהמוכר בקיוסק המליץ עליו.
סליחה מיובל נח הררי
אני מנסה לסיים את "קיצור תולדות האנושות" שלך כבר שנה. אני יודע שמדובר בספר חובה, מסמך מדעי מרתק ולא פחות חשוב כריכה מעוררת רושם להחזיק ברכבת או בחוף הים.
אבל אתה חייב להבין, שיחסית לקיצור זה די ארוך. חוץ מזה, מכיוון שהספר משלב היסטוריה, גיאוגרפיה, פיזיקה ועוד מקצועות שבבית הספר נהגתי להכניס תחת הכותרת "אני בחוץ, תודיעו לי כשנגמר", אני מתקשה להתרכז ופוזל מדי פעם לספרים אחרים, קלילים יותר. כלומר, סדרות טלוויזיה. אבל אני מבטיח לחזור אליו ולסיים אותו. רק קח בחשבון שאולי תצטרך להוסיף איזה פרק, כי עד שאני אסיים האדם כבר בטח יעבור עוד שלב באבולוציה.

סליחה מאברה מנגיסטו
שנמצא ככל הנראה בשבי חמאס, ולא חזר הביתה גם השנה. בלי פאנץ', פשוט סליחה. מקווים שבשנה הבאה תשב על המרפסת בבית, ותראה מלמעלה איך יוצאי אתיופיה הופכים סוף סוף לחלק שלם ומשלים בחברה שלנו.
סליחה מהקבצן
שהשאיר לי בובה על השולחן בבית הקפה, ואני לא ראיתי ולא השארתי כסף כי בדיוק הייתי "עסוק" בטלפון. למרות שאם להאמין לכתבות בחדשות, אתה לא באמת קבצן נזקק אלא חלק מרשת של נוכלים בינלאומיים ששמו להם למטרה לרוקן את העולם מכסף קטן.
בכל מקרה, מצטער שלא תרמתי. אבל קח בחשבון שעם המחירים בבתי הקפה בארץ, יש מצב שמתישהו אני אשאל אותך איך מתקבלים לעבודה. רק אל תשכח שאתה חירש ולא יכול לשמוע ששאלתי, כן?
סליחה משני הטרמפיסטים
שקפצו לי על החלון בצומת מורשה ושאלו אם אני מגיע לכפר סבא, ואמרתי "לא" למרות שאני כן. ובהתחשב בזה שאני לא עובד במפעל תע"ש, שהוא העצירה האפשרית היחידה בדרך, זה גם די ברור שכן. אבל תבינו גם אותי.
כאבא לשתי זאטוטות, כל נסיעה ברכב שבמהלכה אני לא מחויב לשמוע ברקע את הלהיט "עשר אצבעות לי יש", היא זמן איכות עם אדם שאני ממש מעריך: עצמי. אז סליחה, אבל אתם מוזמנים להשתמש באחת מעשר האצבעות שכל דבר יודעות ולהרים אגודל־טרמפ לרכב הבא.
סליחה מהמוקדנית שהתקשרה אלי לאורך כל השנה
אני מצטער שאמרתי שעכשיו זה זמן לא נוח ועדיף בערב, ובערב אמרתי שזה זמן פחות טוב אז עדיף ביום, ולמחרת אמרתי שאני הכי פנוי שלשום.
אני מבין גם שהסקר הזה נועד כדי לשפר את חוויית השירות שלכם ללקוח, שזה אני, אז בואי אני אגיד לך את זה בקצרה: השירות שלכם הוא לא חוויה. ואם אתם צריכים לדבר איתי כדי להבין את זה, המצב שלכם אפילו קשה יותר ממה שחשבתי. אז בואי נעשה עסק: אתם לא תתקשרו יותר, ואני לא אתלונן יותר. סבבה?
סליחה מהילדות המקסימות שלי
על כל הפעמים שבהן יצאתי מהעבודה מאוחר למרות שהבטחתי לבוא מוקדם. על שעניתי על אימיילים בזמן ששיחקנו בגינה. על שהבאתי את הבובה הלא נכונה מהחנות כי מיהרתי לצאת לפגישה (מה כבר ההבדל בין אנה לאלזה? התשובה, אגב, היא שעתיים של בכי). ועל שאמרתי "מקסים" על ציור שלא ראיתי, כי העיניים היו תקועות מול עבודה במחשב. אם אתן לא מקבלות את ההתנצלות זכותכן, אבל קחו בחשבון שעם הכסף שהרווחתי בעבודה אוכל לממן את הפסיכולוג שבפניו תוכלו להתלונן שאבא לא בילה איתכן מספיק זמן.
ואם כבר ילדים - סליחה מכל הילדים, על זה שגם השנה למרות שרצינו לא הצלחנו להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר עבורכם. אנחנו מבטיחים להצליח בשנה הבאה, ואם לא - בזו שאחריה. שנה טובה!
nusshayom@gmail.com(איור: ערן מנדל)טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו