המהפכנים חוזרים: אמריקה למתקדמים

לפני כעשרים שנה שודר הפרק הראשון של "סאות'פארק", פרק שלא זכה להצלחה גדולה במיוחד אבל הציב בפני אמריקה מראה גדולה, עמוסה בגסויות ובאמירות נטולות פוליטיקלי קורקט שגרמו ללא מעט אנשים להרים גבה ולנוע בחוסר נוחות בספה - וכל השאר היסטוריה.

היוצרים טריי פארקר ומאט סטון הצליחו במהלך השנים לשמור על הקו הבוטה והישיר של הדמויות, כשהם מנווטים את הסדרה בין טיפות הצנזורה והביקורות הקשות. "סאות'פארק" לא לבד. גם "הסימפסונס" ו"איש משפחה" מתייחסים בדרכים שלהן לבעיות של אמריקה דרך העיניים של הגיבורים שלהם, אך "סאות'פארק" - יותר משאר סדרות האנימציה - יותר בוטה, ישירה ואינפנטילית. היא לא לוקחת שבויים משום צד - במהלך עונותיה היא יצרה סאטירה שלועגת באופן שווה לימנים ולשמאלנים, לנוצרים, ליהודים ולמוסלמים, ופתחה בית מטבחיים לשחיטת פרות קדושות שלא השאיר אף אחד מקופח.

בפרק הראשון של העונה ה־21 הילדים משתעשעים עם "אלכסה" - מכשיר של אמזון (דמוי סירי של אפל) שנותן אינפורמציה קולית לפי בקשה, אך הילדים משתמשים בו כדי שיחזור אחרי גסויות שהם אומרים. הפופולריות של המכשיר ודומיו מכעיסה את דריל, שמייצג את האמריקני הלבן. הוא מובטל ששותה כל היום בירה עם חבריו בבר המקומי, והם מתרעמים על כך ש"אמאזון, גוגל ואפל לקחו לנו את כל העבודות", כשברקע הם מניפים את דגל הקונפדרציה.

בתוך כך, משודרת התוכנית "אנשים לבנים שמשפצים בתים", הלועגת לכל תוכניות חידוש הבתים האמריקניות שעושות אותו שטאנץ בכל תוכנית. מנחה התוכנית ואשתו מתעמתים עם דריל ואנשיו, שיוצאים להפגין נגד המכשירים ההרסניים ומפריעים לו בצילומי התוכנית. הוא מציע למובטלים לשמש תחליף אנושי למכשירים, וכך יהיו להם עבודות. לבסוף הניסיון הזה נכשל.

באופן מסורתי בכל הפרקים של "סאות'פארק" יש מוסר השכל או "מה למדנו היום מהתוכנית", שנאמר בדרך כלל על ידי הילדים. נדמה שבעונה הזאת המסורת הזאת הולכת להישבר והמסר עובר דרך דוברים אחרים. בפרק הראשון, כשדריל מאס בעבודה שניתנה לו, אומרים לו "לא למדת בקולג', לא תוכל לבחור במה לעבוד. תצטרך לעבוד בכל עבודה שתקבל". הוא לוקח את הזעם שלו ויורה אותו ברגע של כנות ואומר: "המוסלמים מנסים להרוג אותנו, השחורים מתפרעים והמקסיקנים משריצים ילדים בכמויות, וזה די ברור שזה או אנחנו או הם, אז אני אומר להרוג את כולם". תראו לי עוד סדרה שבה דורכים ככה על הפוליטיקלי קורקט והיא אומרת את מה שהרבה אנשים באמריקה חושבים ולא מעזים להגיד.

ואיפה אריק קרטמן בתוך כל זה? דווקא חבורת הילדים, שהיתה הציר שעליו נע כל פרק, פחות דומיננטית בפרק הזה, ונדמה שהוא היה יכול להחזיק גם בלעדיהם - אבל אז לא היו קוראים לזה סאות'פארק. נכון, הפרק עוסק ביחסים של קרטמן וחברתו היידי, שבסופו הוא נפרד ממנה, אבל החיבור לסיפור המרכזי קצת רופף.

"סאות'פארק" ממשיכה את הקו שבזכותו עלתה לגדולתה, והיא כאן להישאר לפחות עד תום החוזה עם היוצרים שלה ב־2019. היא תמשיך להיות אינפנטילית, ובד בבד לחפור בבעיות שאמריקה מעדיפה לא לדבר עליהן, או כמו שמסתיים הפרק "תזכרו שלא משנה כמה רע המצב במדינה, תמיד תוכלו לשפץ את הבית".