"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"חיי מדף": אינו קיים ולפתע מצטייר

ההזדמנות הגדולה שמזמנת לנו שגיאת ההקלדה - בסמארטפון אבל גם על גבי הדף הלבן

מכונת הכתיבה של ש"י עגנון, בביתו , ליאור מזרחי
מכונת הכתיבה של ש"י עגנון, בביתו, צילום: ליאור מזרחי

בשנים האחרונות קראתי יותר מפעם אחת שיר, סיפור, אנקדוטה ואף ממואר ממסך הטלפון הנייד. יישום הווטסאפ אינו מגביל את השולח בכמות מילים או תווים, ויש המהדרים לשגר בדרך זו פרק ראשון מרומן בכתובים. השאלה האם הבוהק החיוור של הצג הדק מתחשב בנמען - זו כבר פחות רלוונטית עבור השולחים.

חייבים להכיר בעובדה כי לא העיניים העייפות הן הבעיה בנדידת הטקסט הספרותי - מהכר של הנייר השתקן אל ג'ונגל הפיקסלים של הסמארטפונים. המצוקה האמיתית טמונה בשגיאות ההקלדה. בין שמדובר ב"איות עצמאי" טכנולוגי, שמחולל שמות במשפט והופך אותו למטען נפץ, ובין שעסקינן באצבע סוררת שגלשה לטריטוריה זרה וגוררת גיחוך ילדותי (הרי טעות פרוידיאנית באנגלית היא Freudian slip, ומעידה אנושית היא לא אחת מצחיקה). שגיאות ההקלדה התגבשו לכדי ז'אנר בפני עצמן, שאינו מבדיל בין חוסר תשומת לב, חבלה ורשלנות.

אלא ששגיאות הקלדה עשויות גם לסלול נתיב מעניין והרפתקני, מילוט מהקיבעון שלעיתים הטקסט כופה עלינו בהתהוותו. יש שגיאות שהן הכל חוץ משגיאה; הן רחש לב שהתגבש למילה, נקישת יד אנרכיסטית שמשנה סדרים.

לשגיאה יש יכולות מיסטיות. הבלשנית ארין מק'ין קבעה כי כל ניסיון לתקן כתיבה או דיבור של אחרים יכלול לפחות שגיאת איות, דקדוק או דפוס אחת. השגיאה היא לעיתים הזדמנות חד־פעמית, יש לה סגולות שיתגלו בעוצמתן רק ברגע היוולדן. אל תמהרו להתבייש בשגיאה.

רולאן בארת כתב על טעות ההקשה כי היא "לעולם אינה משהו מעורפל, דבר מה בלתי מתפענח, אלא טעות שאפשר לקרוא, מובן כלשהו". כשאנחנו כותבים "בכיה" במקום "בעיה", "מטבל" במקום "מטבח" ולחלופין מצמידים "שנהטובה", אנחנו יוצרים גוף זר אבל עם זכות קיום, גם אם היא תימחה בסבב ההגהה הבא.

האלם מול הדף הלבן מלמד כי כל טקסט הוא שגיאת הקלדה. כל שורה היא אפשרות. "דרך המכונה, הלא־מודע כותב בבטחה גדולה יותר מהכתיבה הטבעית", כותב בארת, "לכתוב במכונת כתיבה: שום דבר אינו מותווה, זה אינו קיים ולפתע הנה זה מצטייר" (מתוך "רולאן בארת על פי רולאן בארת", מצרפתית: אבנר להב; רסלינג, 2011).

ולפעמים הוא מצטייר רק כהבלח על המסך. הרוח הנושבת ממקשי המקלדת, החופש שניתן להם - לנוע, לשעוט, להסיר מחסומים; עצמאות שעלולה להותיר אחריה עיי חורבות. הספרות תיראה אחרת ביום שבו השגיאה תהיה מקור להשראה ולא לבהלה. רגע שבו אתה מבצע פעולה חשאית בטקסט של עצמך, גם אם תוצאותיה בלתי צפויות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר