"מנסים לצייר אותי בצורה חשוכה וקיצונית, וזה פער אדיר לעומת מי שאני באמת"

ביום הראשון שלו בכיתה א', נפתלי בנט בן ה־6 וחצי פחד שכל הילדים יצחקו עליו. "היה לי ליקוי בדיבור. הסמ"ך שלי שרקה. ובכלל, העברית שלי לא היתה טובה. בדיוק חזרתי ארצה עם המשפחה שלי משנתיים במונטריאול, והיו מילים שלא הכרתי ולא הבנתי. כמו המילה 'שוקת', כך נקראה אז הברזייה בבית הספר".

בחלוף הזמן, בכיתה של המורה שושנה בבית הספר כרמל בחיפה, מצבו של התלמיד נפתלי השתפר. "טופלתי אצל קלינאית תקשורת שלימדה אותי לדבר כמו שצריך, וכפרס הייתי מקבל מסטיקים קשים כאלה, עבשים. פרס די דפוק, האמת. חברים דווקא היו לי הרבה.

"אבל אז, בכיתה ב', שוב עזבנו את הארץ לשנתיים לניו ג'רזי, בעקבות העבודה של אבא שלי כמגייס תרומות לטכניון. למדתי בבית הספר היהודי 'יבנה' והייתי מאוד בטוח בעצמי. התנהגתי כאילו אני שגריר ישראל בארה"ב. כל הזמן סיפרתי כמה טוב בישראל, ואמרתי לכולם 'יו ניד טו מייק עלייה!'"

כמעט ארבעה עשורים אחרי, נפתלי בנט (45) הוא שר החינוך. את השבוע העמוס ביותר בשנה, שבוע פתיחת שנת הלימודים, הוא פותח איתנו בביתו שברעננה, שותה את הקפה הראשון של הבוקר. מטעמי שמירה על המשקל הוא נמנע מלטעום את עוגת הגזר שאשתו, גילת, אפתה, לפני שפנתה להתיז מים מהצינור שבגינה על שולחן ששאריות עיקשות של סליים דבקו בו. מעשה ידיהם של ארבעת ילדי המשפחה, יוני (עולה לכיתה ז'), מיכל (עולה לכיתה ה'), אביגיל (עולה לג') ודוד, שעולה לגן חובה.

במהלך השיחה הוא מרבה למנות את הישגיו. "כיתות קטנות יותר, סייעת שנייה בגני הילדים, צהרונים מוזלים, ואני מקווה שגם קיצור חופשות, החל מחופשת חנוכה הקרובה. אחרי הידרדרות קשה, פשוט עשור אבוד, שבו בכל שנה היתה ירידה של 1,000 תלמידים במספר משלימי חמש יחידות לימוד במתמטיקה, פיזיקה, כימיה וביולוגיה, הזנקנו את ההישגים. קבעתי שבתוך ארבע שנים נגיע ל־18 אלף זכאים לבגרות ברמת חמש יחידות במתמטיקה, ונקדים את היעד הזה בשנה. תראו לי שר אחד במדינת ישראל שמגדיר יעד כמותי בלתי אפשרי ועומד בו שנה לפני הזמן. זה הוכיח לי שבאמת אפשר לחולל שינוי".

או שאולי מנקודת השפל שבה היינו אפשר היה רק לעלות.

"זאת אמירה בדיעבד. עובדה, היו פה לפחות ארבעה שרים ושרות במשרד שבתקופתם חלה ההידרדרות".

למה אתה כל כך מקדש את המתמטיקה?

"אני לא מקדש את המתמטיקה. מעניינים אותי הילדים. מעניינת אותי הילדה האתיופית בקריית מלאכי, שעכשיו היא גאוות המשפחה, האחים הקטנים מסתכלים עליה בהערצה. היא תגיע ל־8200, להייטק, לאקדמיה איכותית.

"אנשים לא מבינים את החשיבות של המהלך שעשינו. זאת התוכנית החברתית ביותר במדינת ישראל היום, התוכנית המובילה לצמצום פערים חברתיים. לא הגדלת הקצבאות. פה אני נותן את החכה. גורם לדור העתיד לא להיות צרכני קצבאות, אלא לקבל כלים להצלחה ולהשתכרות.

"ניפוץ תקרת הזכוכית בתחום הכי קשה גורם לכל המערכת להתרומם. מספיקים 20 אחוזים מהתלמידים שייגשו לחמש יחידות במקצועות האלה, כדי למשוך את כולם למעלה. ברמה הלאומית זה קריטי. לא רק שאומת סטארט־אפ לא יכולה להרשות לעצמה שפל כזה, אלא שמדובר גם בעוולה נוראית כלפי הילדים והמשפחות. כי מי שהכי נפגע מהמצב הקודם הם תלמידי שלומי, רהט, אופקים וקריית מלאכי, שבהם לא היו תלמידים שלמדו מתמטיקה ברמת חמש יחידות. למה? ככה. זאת היתה התשובה שקיבלתי, בחיי.

"בהתחלה לא הבנתי, הייתי בהלם. לא האמנתי שזה המצב. לא היו מורים לחמש יחידות, ולא היתה דרישה של ההורים והתלמידים. המערכת לא היתה מכוּונת למצוינות בפריפריה. למה? הרי אלוהים לא חילק יותר שכל למי שמתגורר במרכז.

"פגשתי לפני כמה שבועות את ראש עיריית קריית מלאכי, אליהו זוהר, והוא אמר לי שלפני שנתיים היו לו שני בוגרי חמש יחידות במתמטיקה, בשנה שעברה 19, והשנה 31. בכל עיר שתבחרו תגלו נתונים מדהימים. לפי שלוש שנים המצב נראה אבוד. כמו בעיה כרונית שאין לה מרפא. שמנו על השולחן את ערך ההתמדה והמאמץ. כשאני נפגש עם תיכוניסטים, המסר שהכי חשוב לי להעביר הוא שמנת המשכל והכישרון פחות חשובים. המאמץ הוא החשוב ביותר. הוא זה שמבחין בין מי שמצליח לבין מי שנותר בינוני. לתכונות המוּלדות יש תפקיד קטן יותר לעומת המאמץ וההשקעה. ומה שמייחד את המתמטיקה ברמת חמש יחידות הוא שמדובר במקצוע ממש קשה, שמחייב מאמץ.

"בשנה הראשונה חיכיתי לציונים של הבגרויות בדאגה. חששתי שנוריד את הממוצע בעשר נקודות, כי לכאורה הכנסנו תלמידים יותר חלשים. מה שהדהים אותי הוא ששמרנו על הממוצע, 84. כלומר, מדובר בילדים שהיו צריכים ללמוד מתמטיקה ברמה גבוהה, והמערכת כמעט פספסה אותם.

"השנה ניכנס חזק לנושא האנגלית. אני הולך להסיט את האנרגיה מחוקים תיאורטיים של פּאסט פרוגרסיב ופרזנט פרפקט - לשפה המדוברת. היעד הוא שכל בוגר של מערכת החינוך בישראל יוכל לנהל שיחה באנגלית בחו"ל בלי להתבייש. זאת הרפורמה הבאה, ובשונה מהרפורמה במתמטיקה, היא תיגע בתכנים עצמם ותהיה רלוונטית למאה אחוזים מהתלמידים, מהיסודי ועד התיכון. הכל ישתנה, בכל הרמות. מהמורים ועד הספרים ומערכי השיעור".

"הפכנו את הפירמידה"

הוא נשמע להוט, נרגש, מלא חדוות עשייה. "אני רוצה להשלים את הקדנציה הזאת עד הסוף, ולכן אין לי עניין שהממשלה תיפול. אני חייב להשלים את המשימות שהצבתי. התפקיד שלי הוא התפקיד הכי מדהים במדינת ישראל".

תפקיד שבכלל לא רצית בו.

"זה נכון שתפקיד שר החינוך בכלל לא היה בתוכנית שלי. ראש הממשלה ואני סיכמנו לקראת הבחירות האחרונות שהוא ימנה אותי לשר הביטחון, ואני לא אתקוף אותו במהלך הקמפיין. בסוף הוא לא מינה אותי לשר הביטחון, למרות שלא רק שלא תקפתי אותו, אלא חיבקתי אותו וניגנתי בגיטרה. על כל אקורד הלך לי מנדט. אבל מייד כשנכנסתי למשרד הזה, לעולם החינוך שלא הכרתי, החלטתי שבמאה הימים הראשונים אני רק סופג. הסתובבתי בכל הארץ ולמדתי. מהר מאוד קבעתי את ארבעת היעדים שלי: להכפיל את מספר הניגשים לחמש יחידות במתמטיקה, מכ־9,000 לכ־18 אלף. ואנחנו נגיע לזה, ויותר. להזניק גני ילדים, לצמצם פערים, לחזק ערכים. אלה היעדים, ואני לא משנה אותם. אני לא אכניס רפורמות כל שני וחמישי".

"הייתי בסיירת מטכ"ל, במגלן ובהייטק. אין ספק שבתפקיד הנוכחי אני באמת פוגש לראשונה את עם ישראל". בשירותו הצבאי

קבלת הפנים שנערכה לשר הטרי היתה מחאת הסרדינים. הורים בכל רחבי הארץ מחו על הצפיפות שבה לומדים ילדיהם ואיימו בהשבתת המערכת. בנט שתק.

בדקה התשעים הוא בישר על הרפורמה, שלפיה מספר התלמידים בכיתה יוגבל ל־34, וביישובים מוחלשים - ל־32 תלמידים. הצעד המיידי בשטח היה פתיחת 300 כיתות א' נוספות.

"הצפיפות בכיתות היתה בלתי נסבלת. אי אפשר ללמד וללמוד ככה. השנה כל שכבות א' עד ג' ילמדו בכיתות של עד 32-34 תלמידים. בשטח אני רואה אושר גדול. מורה יכולה להגיע לשיחות אישיות עם תלמידים בצורה שפויה, היחס הרבה יותר אישי. בתי אביגיל יועדה להיות בכיתה של 40 תלמידים, ובסוף היא בכיתה של 27. ההבדל הוא תהומי.

"רפורמת הסייעת השנייה בגנים, שהוסיפה לגני הילדים בגילי 3-4 יותר מ־5,000 סייעות, זאת מהפכה לא פחות גדולה. בגילים האלה, במיוחד בגיל 3, לא היה מדובר בחינוך, אלא בבייביסיטריות שטובעות בעבודה. גננות בטרום־טרום חובה, בגיל שעדיין נגמלים מחיתולים, פשוט בכו. היום הן מאושרות.

"הגנים הם אלה שהכי הוזנחו כל השנים. כולם חשבו שמתחילים ללמוד ביסודי, ומתחילים באמת ללמוד לקראת הבגרויות. וזה לא נכון, בדיוק הפוך. אז הפכנו את הפירמידה עם הכנסת סייעת שנייה והקטנת הכיתות. הכל בוצע באופן מושלם".

רק ששכר הגננות לא השתנה, והוא עדיין הכי נמוך במערכת. גם השכר והמעמד של המורים בכי רע. תעשו איזו רפורמה שתרצו - כל עוד אלה התנאים, איך ייכנסו אנשים טובים ומוכשרים למערכת?

"בתקציב 2019 אני מתכוון להיאבק למען שכר ומעמד המורה. אני עצמי אהיה נציג המורים בדיוני השכר, כי זה חשוב לי. אין בכל שנה דיוני שכר. תוכניות 'אופק חדש' ו'עוז לתמורה' נפתחות עכשיו לדיון, כך שתהיה הזדמנות לטפל בתנאים.

"הבעיה הכי גדולה לא נוגעת למורים ותיקים, הם מסוגלים להגיע לשכר יפה. הבעיה העיקרית נוגעת למורים החדשים שנכנסים למערכת. רוב הנטישה של מורים היא בחמש השנים הראשונות, ומתוכם מי שנוטש הם החזקים והמוכשרים, אלה שיש להם אלטרנטיבות.

"במקביל לשיפור תנאי השכר בשנים הראשונות, אנחנו מכניסים לראשונה מבחני כניסה למכללות להוראה, וגם מבחני כניסה שייערכו לפני תקופת הסטאז', תחילת העבודה בהוראה. בשנה האחרונה הוכנסו מבחני הכניסה כפיילוט והוכיחו את עצמם כמסננים משמעותיים. אני לא יכול להתחייב על העלאת שכרן של הגננות והסייעות בצהרונים. האם יש לי יעד כזה? כן. אבל הדגש עכשיו הוא על המורים המתחילים. זה לא ברור מאליו, כי בעבר, אם נסתכל על מבנה המשכורת בישראל, התגמול היה לפי ותק".

בכמה יעלה שכר המורים?

"אני לא יודע לומר, וזה לא נכון לזרוק מספרים לפני משא ומתן. תראו, לעולם אף אחד לא יבוא להוראה בשביל המשכורת. המשכורת בהוראה לעולם לא תהיה הסיבה לעסוק בחינוך. אבל המשכורת צריכה לאפשר קיום בכבוד למי שרוצה לבוא להוראה בגלל אידיאולוגיה. אנחנו לא יכולים רק לבנות על המסירות. אנחנו חייבים לספק פרנסה בכבוד. יש לנו מורים נפלאים, ויש לנו גם מורים שחוקים. אני פוגש אנשים מלאי שליחות. מורים שאם לא מכבים להם את שמחת היצירה, הם מגיעים לרמות מאוד גבוהות. אבל לפעמים המערכת מקשה עליהם, על ידי הכנסה לסד מאוד צר, במקום להציב להם יעד ואז לתת להם חופש".

למה לא מוציאים מהמערכת את המורים העייפים והפחות מוצלחים?

"זה מורכב וקשה מאוד. אני מתמקד בלקחת את המורים שיש לנו ולעשות פיתוח מקצועי יותר איכותי. הפיתוח נעשה בתוך בתי הספר - למשל, בקבוצות למידה של מורות, בניגוד להשתלמויות מקצועיות, שהבנו שהערך שלהן מוגבל. מספר ההשתלמויות לא פחת, אבל אני מסיט את המשאבים.

"גילינו שצילום שיעורים וצפייה בהם, או צפיית עמיתים, כלומר כשמורה צופה בהוראה של מורה אחרת ונותנת פידבק ישיר - הם הרבה יותר יעילים".

"לדעת מי זו חנה סנש"

אם יש מילה שמעקצצת לבנט את קצות העצבים, הרי זו המילה הדתה. בחודשים האחרונים הוא משנן שוב ושוב את המנטרה "הדתה שמדתה".

"מדובר בקשקוש מקושקש. בשנה שעברה הוכנסה תוכנית יהדות ישראלית לחינוך הממלכתי והממלכתי־דתי. תוכנית לימודים מקסימה. נכסי צאן הברזל שכל ילד במדינה צריך להכיר, מכיתה ג' ועד ט'. לפתוח תנ"ך ולפתוח סידור תפילה, להכיר את ההיסטוריה של האומה, לדעת מי זאת חנה סנש, מה זה קידוש, מהו ליל הגשרים.

"אני לא מכיר ילד אחד שחזר בתשובה בעקבות למידת התכנים האלה. לכאורה, לפי המהומה סביב ההדתה, היו אמורים להיות גדודים של ילדים שחזרו בתשובה".

הטענה היא לא שמנסים להחזיר את כל ילדי ישראל בתשובה, אלא שצובעים את תוכני הלימוד בצבעים דתיים. למה, למשל, כתוב בספר מדעים לכיתה א' ש"חלק משגרת עבודתו של החקלאי הוא לשאת תפילות שיירד גשם"?

"אז מה קרה? מה ההתרגשות הגדולה? נדמה לי שהרבה מאוד חקלאים, גם דתיים וגם חילונים, מתפללים לגשם. אני בהחלט מבין שיש הורים מסוימים שזאת לא המערכת הערכית שלהם, ואנחנו צריכים למצוא את האיזונים פה. כל תלונה על תוכני הלימוד עוברת למזכירות הפדגוגית של משרד החינוך. לדרג המקצועי, לא אלי. אני לא מתכוון להיות הצנזור של ספרי הלימוד. עד היום בחנו 57 תלונות של פורום ההורים החילוני, שנגעו לספרי לימוד משנים קודמות. שש תלונות נמצאו מוצדקות, והן יתוקנו".

אתה עוצר לרגע וחושב למה בכלל נושא ההדתה מעורר כל כך הרבה תרעומת וחששות?

"מתנהל קמפיין שקרי, שלא מבוסס על עובדות, של ארגוני שמאל קיצוניים כמו מולד והקרן החדשה, שמקבלים כסף כדי לייצר אטרף, וחלק מהתקשורת נרתמת לסייע להם. מטרתם של הארגונים האלה היא להשניא את המורשת שלנו על עצמנו. יוצרים פה 'אירוע', ואז הורים נכנסים לחרדות שווא על משהו לא אמיתי".

ואולי הציבור הישראלי מתחיל להרגיש שחירויות בסיסיות שלו, כמו חופש הביטוי, מאוימות. זה מתחיל בהדתה, עובר לאיסור על הפגנות בפתח תקווה, ומגיע עד הקוד האתי שאתה רוצה להנהיג במוסדות להשכלה גבוהה.

"אין בישראל פגיעה בחופש הביטוי. חופש הביטוי פה חזק מאוד. בנוגע לקוד האתי, אני רוצה להיות ברור. מבחינתי, מרצה באוניברסיטה במימון המדינה לא יקרא להחרים את המדינה ולא יתקוף את חיילי צה"ל. לא ייתכן שמרצה באוניברסיטה ישראלית קורא להחרים את האקדמיה הישראלית, ושאני אממן את זה.

"אף אחד לא מונע מאף מרצה לתאר בתחום עיסוקו את כל התחומים ולנהל את כל הוויכוחים. אני רוצה לראות דיאלוג חזק, תוסס - אבל יש גבולות. לקרוא להחרים את האקדמיה שמשלמת לך את המשכורת? בשום אופן. אם זה לא יקרה באמצעות הקוד האתי, אני אמצא דרכים אחרות לעשות את זה".

יש גם אמירות מהצד הימני של המפה שמבחינתך לא עומדות בקוד האתי?

"הקוד האתי הוא לא ימין או שמאל, ואף אחד לא מנסה לצמצם את גבולות הדמוקרטיה. כמו שלא מצאו חן בעיניי מעצרים בזמן ההתנתקות, לא מוצא חן בעיניי מעצר של אלדד יניב. רק שאז אני לא זוכר את כל אבירי חופש הביטוי נעמדים ונלחמים. אני זוכר תקשורת מגויסת, חד־ממדית. הכל בשביל לגרש 8,000 יהודים מבתיהם. אני לא שותף לדמעות התנין כרגע. אני חושב שאלה המיות של מעט מאוד אנשים, בעיקר בתקשורת, שממש לא משקפים את הציבור הישראלי".

"את השיח על מדינה פלשתינית, נאום בר־אילן, הורדנו מסדר היום". עם נתניהו // צילום: דודי ועקנין

אולי מה שמפריע לך הוא שמהומת ההדתה מציירת אותך כאדם קיצוני?

"יש עבודה עקבית של גורמים בתקשורת שמנסים לצייר אותי בצורה חשוכה וקיצונית, וזה פער אדיר לעומת מי שאני במציאות. כל מי שמכיר אותי מעולם ההייטק, או מסיירת מטכ"ל, או כמ"פ במגלן, מרגיש שיש פער בלתי נתפס בין הדימוי שלי לבין המציאות.

"כל הקמפיין הזה, שכאילו יש לי איזה רצון להחזיר בתשובה, הוא מגוחך. אני דתי, אנחנו שומרים שבת, וילדיי הולכים לחינוך הממלכתי־דתי. אבל אשתי לא דתייה. קשה ולא צריך להגדיר אותה. אני חייתי מגיל 18 בסביבה מעורבת. כמנכ"ל בשתי חברות הייטק, כלוחם וכמ"פ. חבריי הטובים הם לא 'כן עם כיפה' או 'לא עם כיפה'. אני בוחן בן אדם לפי אישיותו.

"הדבר הכי חשוב הוא שאני שר החינוך של כולם. ערבים, חרדים, חילונים ודתיים. בחוק החינוך הממלכתי נקבע מהן המטרות של משרד החינוך, והן, בין היתר, ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל, המסורת היהודית ותודעת השואה והגבורה. ומי לדעתכן העביר את הסעיף הזה בחוק? פרופ' אמנון רובינשטיין. לא צריך להיבהל. אף אחד לא מנסה לעשות אינדוקטרינציה ואנחנו לא מלמדים אם יש אלוהים או אין אלוהים. זה בסדר גמור לשזור מסורת יהודית בצורה מתונה בתוכני הלימוד. כולנו גדלנו על חגי ישראל, ואני לא רואה שום בעיה עם זה. את המינון והמיקום אתן לדרג המקצוע להחליט. אבל ככלל, אנחנו מדינה יהודית, וילדים צריכים לחגוג את היותנו יהודים במדינה יהודית".

שיר: לפני שנה בתי, שלומדת בגן, שאלה אותי אם אני מתכוונת לצום ביום כיפור, אם היא צריכה לבקש סליחה, ואם מי שלא צם ימות. כל זה על סמך פעילות שערך בגן גורם חיצוני, שהיתה בחלקה מאוד יפה וחיובית (למשל, הילדים צפו בתקיעה בשופר). נשאלת השאלה איך נכנסים גורמים שונים לגנים ולבתי הספר בלי שההורים יידעו על זה ויאשרו.

"מה שסיפרת על הבת שלך לא צריך לקרות. תוכנית יהדות ישראלית היא התוכנית הפורמלית בבתי הספר, וגם בגני הילדים יש תוכניות מסודרות. בסופו של דבר, מדובר בשיח בין מנהל לבין הקהילה שלו. אם יש הורים שמאוד רגישים לעניין הזה, הם בדרך כלל באזור המרכז. תל אביב, גבעתיים, רמת גן.

"בכל תחומי הלימוד, החל בספורט ועד מתמטיקה, יש המון ארגונים משלימים. מנהל שרוצה יכניס, מנהל שלא רוצה לא יכניס. אני סומך על המנהלים שיבצעו את השיח מול ההורים בעלי המודעוּת והנטיות החילוניות המובהקות.

"עשו צל הרים כהרים, ומאוד כואב לי על זה, כי אני חושב שהמורשת היהודית היא לא במונופול של הדתיים. אני לא רוצה שרק הילדים שלי יידעו תנ"ך. התנ"ך, הסידור ויהודה המכבי לא שייכים רק לדתיים".

למה תקציב חודשי ממוצע לתלמיד בחינוך הממלכתי־דתי גבוה בהרבה מזה של תלמיד בבית ספר ממלכתי?

"מאז ומתמיד המדינה מוציאה יותר על כל תלמיד בממלכתי־דתי, משני טעמים. העיקרי הוא שהכיתות יותר קטנות, כי ברוב היישובים יש מספר קטן יותר של תלמידי ממ"ד. לזה יש להוסיף את החלוקה המגדרית, הפרדת הכיתות בין בנים לבנות. הסיבה השנייה היא שיש מספר כפול של עולים בחינוך הממלכתי־דתי, וזה דורש יותר כסף. למעשה, תלמידי הממלכתי־דתי נפגעים מהמצב הזה, לא מרוויחים ממנו.

"אני נכנס לבית ספר מקיף ממלכתי ומדובר באימפריה, עם מגמות - רובוטיקה, סייבר, אמנות, מוזיקה. בגלל שיש הרבה תלמידים, יש למנהל הרבה כסף נייד עבור גמישות ויוזמות, למרות שהוא מקבל פחות כסף עבור כל תלמיד.

"כשנכנסים לבית ספר ממלכתי־דתי, במיוחד בחינוך העל־יסודי, הוא קטן, מוזנח חזותית. כמעט אין מגמות, אין מגוון. מדובר באבסורד. אנחנו שופכים יותר כסף, ובקצה מגיע פחות שירות. אני רואה את זה בכל יישוב שאני מגיע אליו בשנתיים האחרונות. זה מצער אותי.

"אחת השגיאות בממ"ד, ואת זה ירשתי, היא שיש יותר מדי מוסדות. צריך לאחד מוסדות כדי לאגֵם את המשאבים - כלומר, ליצור מאגר של משאבים. אני מנסה לפעול בנושא, אבל קשה מאוד לשנות את המצב הנתון, שהוא כזה מדורי דורות. גם מבחינה גיאוגרפית, לקבץ ילדים מיישובים רבים זה לא פשוט.

"יוני, הבן הבכור שלי, עולה לכיתה ז'. הוא לא נוטה למתמטיקה, אלא לטיולים, לרכיבה על סוסים, ללימוד חווייתי - ואין אפשרויות כאלה עבורו. המבחר בבתי ספר ממלכתיים־דתיים הוא הרבה יותר קטן".

למה לימודי הערבית הם לא חובה בבתי הספר?

"כסף, רק כסף. חד־משמעית, זה נכון שהשפה הערבית תהיה חובה. אנחנו חיים פה ערבים לצד יהודים. אבל יש א־סימטריה בחשיבות של השפה. יותר חשוב שערבים יידעו עברית מאשר שיהודים ילמדו ערבית. לכן הכנסתי, לראשונה מקום המדינה, עברית למגזר הערבי מגן חובה. בעבר התחילו ללמוד עברית בכיתה ג'. המשמעות של להיות ערבי בישראל בלי עברית היא שאין לך פרנסה ואתה לא יכול להשתלב. להיות יהודי בלי ערבית - זה פוגע ברמה הלאומית, בדו־קיום. ואגב, גם פוגע בצבא, שזקוק לזה לצרכים ביטחוניים. אני למדתי ערבית בתיכון".

"הילדים לומדים להתמודד"

את גילת (40) הכיר בנט כשהיה מ"פ, לפני כ־20 שנה. הם נישאו ב־1999. תמונה מהחתונה שלהם, שבה הם נראים כבני נעורים, ניצבת על שולחן פינתי קטן בחדר האוכל. "הכרנו בסוף השירות שלי. למעשה, היא התחילה איתי. כמש"קית חינוך בעמותה להנחלת מורשת הצנחנים היא ארגנה הרצאות והתקשרה אלי כדי להזמין אותי להרצות בהתנדבות בפני נוער לקראת גיוס. להלהיב אותם.

"באתי להרצאה בגבעת התחמושת, ואז ראיתי כמה היא יפה. כשירדתי מהבמה, באולם של 200 איש, היא קראה לי מאחת השורות ואמרה לי, בתמימות, 'בוא שב לידי'. אמרתי, 'בסדר גמור'. התיישבתי, דיברנו קצת וזהו. אחר כך היא התקשרה אלי כדי לארגן עוד הרצאות. לדעתי היא לא באמת התעניינה בהרצאות, אנחנו עדיין צריכים לברר את זה בינינו. לקח לי זמן להבין שבעצם אנחנו מתחילים קשר בינינו.

"הייתי אז בתחילת לימודי המשפטים ומינהל עסקים באוניברסיטה העברית, וחייתי בשכירות בדירת מרתף ברחוב טשרניחובסקי בירושלים, שחולקה לשניים על ידי לוח דיקט. על חצי מרתף שילמתי 300 דולר לחודש. כשהבנתי שיש מצב בינינו, אמרתי לה שאני נשאר בירושלים לחג השבועות כדי ללמוד למבחנים, והזמנתי אותה אלי לארוחת ערב שאני בישלתי. היא לא אכלה כלום. זה לא היה בישול ברמה".

"אנחנו לא חייבים ולא יכולים להיות הורים מושלמים". עם אשתו גילת ושלושה מילדיהם // צילום: ששון תירם

גילת היתה עד לפני כמה שנים קונדיטורית ובעלת מפעל גלידות קטן. היום היא מנחת הורים מוסמכת, "והולך לה טוב מאוד", מספר בנט בגאווה. "כל הזמן יש לה קבוצות הורים, ועכשיו היא מתחילה בטיפולים אישיים. מסתבר שהורות הוא תחום שראוי ללמידה, והיא מאוד לוחצת עלי להכניס הדרכת הורים למערכת החינוך. לא בשביל עצמה, אלא בשביל הורי ישראל. אתמול בלילה שאלתי אותה מה העצה המרכזית שלה להורים, והיא אמרה: לשחרר. לא לכפות, לא לנהל, לתת לילדים מרחב, ולשחרר גם כלפי עצמנו. גילת לימדה אותי לשחרר כאבא, היא מדהימה בזה".

איך זה בא לידי ביטוי אצלכם?

"אנחנו לא חייבים ולא יכולים להיות הורים מושלמים. אנחנו הורים מאוד משחררים, והילדים שלנו מאוד עצמאיים. אביגיל, שעולה לכיתה ג', כבר מכינה לבד פנקייקים לכולם. כמובן תוך בקרה מסוימת, אבל לא יותר מדי. יוני מכין לבדו סושי.

"כשהם רבים ביניהם, נדיר מאוד שנתערב. הם מסתדרים. אם אתה הכתובת בכל בעיה, נוצר מעגל קסמים שקשה לפרוץ. כשהם מבינים שאנחנו לא הכתובת לכל בעיה, הם לומדים להתמודד. היינו לפני שלושה שבועות בטיול בצרפת עם הילדים. שיט תעלות. היה מדהים, וראינו שם איך הילדים יודעים להסתדר ביניהם, בלי שאנחנו נתערב במריבות שלהם".

"מאמין במנהלים שלי"

אתה חושב שההורים צריכים לשחרר גם מול מערכת החינוך?

"אני בעד מעורבות של הורים, אבל בשום אופן לא ייתכן שהורים ינהלו את המערכת. מבחינתי, אבן הראשה של מערכת החינוך היא המנהלים. אני מאמין במנהלים שלי, מגבה אותם ונותן להם את החופש לעבוד. לפעמים יש חיכוכים בין מנהלים ובין הורים, ותמיד לפני פתיחת שנת לימודים מתעוררות בעיות. בשורה התחתונה, אני חייב קודם כל לתת גב למנהלים שלי. אני רוצה מנהלים חזקים. ההצלחה שלי בהייטק היתה בזכות זה שבחרתי מנהלים מצוינים. הגדרתי להם יעדים ברורים, נתתי להם את הכלים, ואז אפשרתי להם לפעול. התפיסה שלי כשר חינוך היא דומה. לתת חופש למנהלים ולסמוך עליהם. מנהל לא אמור לעמוד דום לרצון ההורים. הוא המוביל של בית הספר. ודאי שכדאי לו לרתום את ההורים ולשמוע אותם, יש להם משקל מסוים. אבל צריך להציב גבולות. אני כעיקרון מגבה את המורים ואת המנהלים.

"בשבועות האחרונים ערכתי סדרת מפגשים עם כל מנהלי בתי הספר בישראל. כל מפגש מול כמה מאות מנהלים ומנהלות, כ־5,000 בסך הכל".

ההשוואה להייטק בעייתית, כי במערכת החינוך לא פשוט להעביר מנהלים מתפקידם.

"זה נכון. אבל אם נראה שיש מנהל כושל, לא ניתן לו להמשיך. הבעיה עד היום היתה שלא היה איך לבחון ולמדוד באופן אובייקטיבי את התפקוד של המנהלים. עכשיו זה משתנה, לראשונה מקום המדינה. קבענו 21 פרמטרים שלפיהם יימדדו מנהלי מוסדות החינוך. פרמטרים שנוסחו במשך שנה וחצי, תוך דיאלוג ובהסכמה עם המנהלים.

"עד היום מדדו בעיקר אחוזי בגרות. כאילו זו חזות הכל. אבל מה עם התנדבות? עם רמת האלימות בבית הספר? עם הנשירה? אחוזי גיוס? מעורבות חברתית ואזרחית? הצדדים הפדגוגיים וההישגיים חשובים, אבל אחוזי הזכאות לבגרות לא חשובים לי כמו האיכות של תעודת הבגרות - כלומר, כמה תלמידים לומדים לבגרות ברמת חמש יחידות לימוד במתמטיקה, באנגלית, בפיזיקה. אני מאוד בעד הישגים, שלא יהיו טעויות".

אתה באמת מאמין שתצליח להוציא מהמערכת מנהלים ומנהלות שלא יוכיחו את עצמם לפי הפרמטרים שקבעת?

"כן. זה קרה וזה קורה, חד־משמעית. בכל שנה ובכל מחוז מכניסים מנהלים חדשים למערכת במקום מנהלים כושלים. מי שבאופן עקבי לא יעמוד בפרמטרים הערכיים וההישגיים, ייצא מהמערכת. הכל יהיה מדיד, ותוך השוואה לבתי הספר האחרים במדינה".

והנתונים יהיו שקופים לכולם? ההורים והתלמידים יוכלו לדעת איך מדורגים המנהלים?

"בהחלט. ותהיה אפשרות לבחור. היום יש יותר פתיחה של אזורי רישום, והקו שלי הוא להרחיב את יכולת הבחירה של ההורים גם בבתי הספר היסודיים, בתוך אזורי הרישום, אם יש כמה אפשרויות.

מה זה מנהל כושל?

"אני אומַר לכן מיהו מנהל טוב, ולפי זה תבינו. מנהל טוב הוא מנהל שמטפח את צוותי ההוראה שלו ומבין שהמורים ומה שקורה בתוך הכיתות, מאחורי הדלת הסגורה, הם הכי חשובים. מנהל טוב הוא מנהל שיורד לשטח, נכנס לכיתות ולא נשאר ספון בלשכתו ובתוך תיאוריות. מנהל שמרגיש את הילדים, יוזם, שובר שגרה, יוצא מאזור הנוחות של תוכנית הלימודים המדויקת. אנחנו מאוד רוצים לראות יוזמות.

"פגשתי היום מנהלת בית ספר יסודי בפתח תקווה שסיפרה לי שגילתה על קיר בבית הספר סימנים של עטלפים. אחת המורות מייד אמרה שדרך זה יְלמדו את התלמידים על עטלפים. היא לקחה את שכבת כיתות ה', והם עשו פרויקט למידה שלם על עטלפים. אלה הדברים שאני מעריך.

"מנהלת אחרת, באריאל, סיפרה לי שזוג קשישים ניצולי שואה בנו מוזיאון קטן בבית שלהם, והיא יזמה איתם שיתוף פעולה שכלל מפגשים עם תלמידי בית הספר. היא לא היתה חייבת לעשות את זה, אבל זאת הדרך לייצר רלוונטיות לדור של התלמידים היום".

"לא רק לימוד פרונטלי"

חינוך פרונטלי כמו לפני 40 שנה יעיל ורלוונטי היום?

"אני עורך שני ביקורי פתע בבתי ספר בכל שבוע, באופן קבוע. רק דני הנהג שלי ואני יודעים שהביקור עומד לקרות, ולרוב זה קורה כשאנחנו בדרך לאנשהו, לפעמים בספונטניות. אני מגיע ומייד נכנס לכיתה, לא עובר דרך חדר המנהלת.

"לפני כמה חודשים הייתי בבית ספר יסודי בלוד. נכנסתי לכיתה שבה התנהל שיעור תנ"ך על דוד וגוליית, והחלטתי להמחיז עם התלמידים את הקרב הזה. אני יודע שהם לא ישכחו את זה בחיים, גם בלי קשר אלי. בגלל הלימוד החווייתי.

"לא מזמן היתה לי שיחה עם הבת שלי אביגיל, שעולה לכיתה ג'. היא אמרה לי שהמקצוע שהיא הכי פחות אוהבת הוא מדעים, כי היא חשבה שילמדו אותה להכין שיקויים, ובמקום זה היא לומדת רק מחוברות. זאת אמירה מאוד משמעותית.

"הערך המרכזי שאנחנו מחדירים למערכת הוא למידה חווייתית, אקטיבית. לצאת מהשגרה. להפריח עפיפונים בחורשה, להיפגש עם ניצולי שואה ולשחק 'חפש את המטמון' בשכונה. לא רק לימוד פרונטלי. כך שיש תזוזה לכיוון הזה, אבל בהדרגה. אנחנו לא רוצים לאבד את הבסיס.

"יש תחומים שבהם אני לא רואה לנכון להכניס שינויים. למשל, אני חושב שבדקדוק ובלשון נכון להמשיך ללמד כמו היום. בניינים, שורשים, וכדומה.

"בגלל שגדלתי במשפחה של עולים, דיברנו אנגלית בבית, וחיינו ארבע שנים בקנדה ובארה"ב. כשחזרתי לארץ, בכיתה ד', לא ידעתי את הדברים הכי בסיסיים. זכר ונקבה, מספרים. לא ידעתי לספור עד 10 בלי טעויות. לא היה לי מושג אם אומרים פעם אחת או פעם אחד. כלום.

"במהלך כל השנים לא התחברתי למקצוע הזה. משכתי את הקשיים והפערים, עד שבכיתה י' הגיע ללמד אותנו מורה מחליף ללשון, גבי ביטון מהקריות. גרתי אז באחוזה בחיפה, ודווקא דרך השורשים והבניינים התאהבתי במקצוע הזה. זה גיקי מצידי להגיד משפט כזה, אבל הוא נכון. ולא הייתי גיק בתיכון. קיבלתי 99 בבגרות בלשון".

"מערכת החינוך היא ספינה גדולה. אי אפשר לשגע אותה, וקשה להזיז אותה בבת אחת. במצב כזה אתה מוציא הרבה סירות מרוץ קטנות כדי לבדוק את השטח. אלה היוזמות. חלקן מצליחות, וחלקן נכשלות".

הביוגרפיה שלך כוללת חיים בשכונת אחוזה בחיפה, באפר איסט סייד במנהטן, וברעננה. אתה באמת יכול להבין מהי מצוקה כלכלית וחברתית ומהן המשמעויות של לגדול בפריפריה, במעמד מוחלש?

"אני מנסה להבין. אני תמיד מנסה להיכנס לנעליים של מי שאני פוגש. נכון, לא גדלתי בעוני, אבל גם לא בעושר. אבא שלי היה 'סלף מייד', עולה חדש שעלה לארץ בלי כלום.

"הייתי בסיירת מטכ"ל, במגלן ובהייטק. אין ספק שבתפקיד הנוכחי אני באמת פוגש לראשונה את עם ישראל. זאת חוויה מדהימה. יש לי 2.2 מיליון תלמידים, מכל מקום. אני פוגש בדואים, ופריפריה, נוסע בלילות לירושלים ופוגש נוער נושר שאגף שח"ר (שירותי חינוך ורווחה) פועל מולם. כשאני בקומה הרביעית במלונית בירושלים ופוגש נער בן 17 מסומם, שלא התקלח כמה ימים, אני מדבר איתו ולומד ממנו. אין ספק שנפתחו בפניי עולמות חדשים.

"המשימה הכי קשה היא לצמצם פערים. יש מתאם מוחלט בין הסיכוי של ילד להצליח בחיים לבין רמת העושר של הוריו. זה עצום, מטורף. ההתמקדות בלימודים ברמת חמש יחידות נותנת לזה מענה מוחץ".

"חדר מלא ציורים מילדים"

לחיים הפוליטיים הגיע בנט כשבכיסיו כחצי מיליארד דולר, אחרי שני אקזיטים מעסקי ההייטק.

יש משמעות לזה שנכנסת למערכת הפוליטית כשאתה מבוסס כלכלית?

"זה עוזר. מאז שאני בפוליטיקה מעולם לא פנה אלי מישהו בהצעות כספיות, שום הטבה. כי מבינים שמכרתי שתי חברות ברבע מיליארד דולר, אז אי אפשר..."

לקנות אותך?

"נכון. הכסף שלי אפשר לי חופש בחירה, לעסוק במה שאני מאמין בו. אני לא נוסע במכוניות יוקרה ולא אוכל חמישה סטייקים ביום. בנינו בית יפה, והשקעתי בכמה חברות שהאמנתי בהן. עכשיו כל הנכסים שלי בנאמנות סגורה, אני לא ממש יודע מה קורה איתם".

אולי זאת הנוסחה למנוע שחיתויות במערכת הפוליטית. שרק מיליונרים ייכנסו.

"ברור שזה לא דבר רצוי. צריך אנשים מכל הסוגים. אבל להגיד שזה לא עוזר? זה עוזר. כי אין לי שום אינטרס. אני לא מחפש מחר משרה ולא אפגרייד ולא כלום. הכניסה לפוליטיקה היא כמובן שנמוך כלכלי. אתה יכול לבוא ולעבוד רק בשביל המדינה שלך".

לפי מה שאתה אומר יש הרבה פיתויים.

"ודאי שיש, ורבים נפלו. ראינו ראש ממשלה, וראינו שר אוצר, וראינו נשיא, הכל מכל וכל".

אתה לא תיפול?

"אני קם בבוקר ועובד בשביל הציבור נטו. מה שאני מקבל מכל רשות ומכל בית ספר אלה ציורים שילדים ציירו לי כשר החינוך. יש לי כבר חדר מלא ציורים".

מה עמדתך בנושא חקירות ראש הממשלה?

"כרגע כל הנושאים מצויים בחקירה, ואין המלצה להגשת כתב אישום. כמו כל אדם, גם ראש הממשלה זכאי לחזקת החפות. חוק יסוד: הממשלה יוצא מגדרו כדי להגן על ראש הממשלה וקובע שרק אחרי הרשעה עליו להתפטר. המחוקק סבר שלא מספיק שאדם אחד, היועץ המשפטי לממשלה, יחליט הכל, אלא צריך שהדברים ייבחנו בהליך משפטי. אנחנו כרגע מתנהלים כרגיל, ואני מקווה שיתברר שראש הממשלה נקי מכל אשמה".

כך שאם יוגש כתב אישום נגד נתניהו תמשיך להתנהל כרגיל?

"אם חלילה נגיע לרגע הזה, נקבל החלטה לפי הנסיבות שיופיעו בכתב האישום ולפי ההקשר הכללי של מה שיתרחש במדינה באותה נקודת זמן. אני אפעל לפי מה שטוב לעם ישראל".

מה אתה יותר, שר חינוך או פוליטיקאי?

"תלוי מתי. עכשיו אני שר חינוך מבוקר עד לילה. סמוך לבחירות אני אהיה פוליטיקאי לגמרי. באירוע ביטחוני אני אהיה חבר הקבינט. אני הכי אקטיבי בקבינט, חוץ מראש הממשלה ומשר הביטחון, מתוקף תפקידם. אני מקבל בכל יום ראשון תדרוך של שעה מראש המועצה לביטחון לאומי, ובכל יום מקבל חומר מודיעיני, ותמיד שואל שאלות. תמיד מטיל ספק.

"אני צורך את החומרים האלה באופן קבוע ולוקח בצורה מאוד רצינית את האחריות הזאת. הקבינט הוא המפקד העליון של צה"ל, זה החוק. אני השגריר של החיילים בקבינט.

"היעד הוא 20 מנדטים". עם איילת שקד // צילום: אורן בן חקון

"עד מלחמת לבנון השנייה בכלל לא חשבתי על פוליטיקה. הייתי הייטקיסט, עשיתי כסף, ורציתי להקים חברת ענק, את נוקיה הישראלית. המלחמה הזאת טלטלה אותי, כי מה שהיה איום בה הוא ליקוי המאורות של המנהיגות כולה. הצבא והפיקוד לא תפקדו כמו שצריך. הצפון ננטש. היישובים ליד הגבול נראו כמו ערי רפאים. ואפשר לחשוב, זאת לא מלחמה מול לבנון, סוריה, ירדן ומצרים. כולה חיזבאללה.

"זאת היתה הפעם הראשונה שנלחמתי כאבא, וגילת היתה בהיריון. הרגשתי שאין על מי להישען, שהמדינה לא מעניקה ביטחון לאזרחיה".

והיום?

"יש לנו רמטכ"ל טוב מאוד, אנחנו צריכים מאוד להעריך את מערכת הביטחון, את צה"ל, את המוסד, את השב"כ והמשטרה, שלא תמיד זוכה לגיבוי.

"ויחד עם האמון, צריך לא להפסיק לשאול שאלות. אמון עיוור במערכות הוביל לאסון הכי גדול, מלחמת יום הכיפורים. זה לא יקרה במשמרת שלי. כל עוד אני בקבינט, אני אעשה הכל כדי למנוע מחדל כזה, או מחדל שכמעט היה בעניין מנהרות הטרור. התפקיד שלי בקבינט הוא לא להגיד 'כן, כן' להכל, אלא באמת לבחון את הדברים בצורה אמיתית. לא פעם אני מאתגר את המערכת".

מהם האיומים שאתה מזהה כרגע?

"חיזבאללה הוא האיום הגדול ביותר. הארגון עבר שדרוג איכותי וכמותי מאז מלחמת לבנון השנייה והפך לכוח לחימה הרבה יותר משמעותי. אני מלווה את חיזבאללה משנת 1993, ואני אחד האנשים שהכי מכיר אותם, עוד מהמבצעים בדרום לבנון, שבהם היינו נכנסים והורגים את מחבלי הארגון. זו היתה תקופה מרגשת ומלהיבה. להרוג את האויב שלנו היה מרתק, קשה וחשוב".

טוב שיצאנו מלבנון?

"זאת דילמה. מצד אחד, איבדנו בכל שנה כ־15 חיילים. כולל חברים טובים שלי מקורס קצינים, כמו יואב הרשושנים ויוסי אוחנה. מצד שני, לא אפשרנו לחיזבאללה להפוך לאיום משמעותי. הם היו רק מטרד למדינת ישראל. כשיצאנו, ואימצנו אסטרטגיה של ניתוק מגע, חטפנו את מלחמת לבנון השנייה. עכשיו חיזבאללה הוא האיום הגדול ביותר על ישראל.

"כשמנתקים מגע, האיום מתעצם. זה רלוונטי ליהודה ושומרון. שם אנחנו בחתירה למגע. כשיש לנו איום, אנחנו פועלים נקודתית. קוטפים מחבל בשלוש לפנות בוקר במיטה שלו. יש לנו מעט מאוד הרוגים, העסק בשליטה שלנו, ואין איום אסטרטגי. גדר הביטחון לא הושלמה, יש בה פערים, ובכל זאת מחבלים לא מתפוצצים ברחבי המדינה. כי אנחנו שם".

ואתה רוצה להמשיך את המצב הזה.

"לחלוטין. אסור לנו להעביר שטחים לערבים. כי כל שטח שנעביר לערבים יהפוך בסיס לטרור אסלאמי, כמו בלבנון ובעזה.

"הבעיה בעזה היא כרונית, ואני לא מוריד מהשולחן את האופציה של כיבוש עזה, אם חלילה נגיע לעימות שאותו לא נצליח להכריע בדרך אחרת".

למה ליאור לוטן התפטר מתפקידו?

"אני לא הפרשן שלו. חבל לי מאוד שהוא התפטר. הוא אדם מעולה, שאני מכיר הרבה שנים.

"מה שחשוב עכשיו הוא למנות מחליף, אבל גם לפעול נכון. אנחנו לא עוסקים רק בשחרור ובהשבה של חיילים שלנו, אלא גם בשמירה על ביטחון המדינה ובמניעת החטיפות והפיגועים הבאים. בעקבות חטיפת הנערים דרשתי שיוחזרו לכלא עשרות מחבלים ששוחררו בעסקת שליט. אם חטפו לנו ילדים, נשנה את המשוואה. נחזיר לכלא את מי ששוחרר.

"אנחנו צריכים לגבות מחיר על כל יום שגופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול לא בידינו. יש הרבה דרכים לפעול מול חמאס, להכביד וללחוץ עליו. מניעת ביקורים ופגיעה בתנאים של האסירים הביטחוניים, מניעה מוחלטת של שחרור גופות מחבלים, וגם מבצעים צבאיים כואבים ונקודתיים".

"סופי השבוע הם קודש"

גילת תמכה במעבר שלך לפוליטיקה?

"גילת תמיד איתי. היא תומכת בהכל, ולא מתעניינת. בהוויה היומיומית היא לא מתעניינת. היא רוצה שכשאני מגיע הביתה, אני אהיה בבית. אומרת לי, 'יש לך שיחה? תשלים אותה בחוץ, באוטו'. בבית מדברים מעט מאוד על פוליטיקה".

אתה נוכח בחיים של הילדים שלך?

"מאוד מאוד, בזמן שאני בבית. זה קורה בעיקר בסופי שבוע, שהם קודש. מזל שאני שומר שבת, ובמשך 25 שעות הטלפון שלי כבוי. מעבר לשבת, אם לא מדובר בתקופה משברית מבחינה פוליטית־ביטחונית, שזה בערך חצי מהזמן, אני משתדל לקחת את הילדים לבית הספר בבקרים, וערב אחד אני מגיע מוקדם, בסביבות שבע. ביתר הימים אני מגיע הביתה ב־11 וב־12".

שותפה אחרת לדרך של בנט היא שרת המשפטים, איילת שקד. בנט משבח אותה. "אני מאוד שבע רצון מהפעילות של איילת ומההתקדמות שלה במערכת המשפט. המעבר למערכת משפט הרבה יותר שמרנית, מינוי שופטים שמרניים - זה הכיוון".

מה סוד הקשר ביניכם?

"יש בינינו אמון מוחלט. מאה אחוזי אמון. אנחנו שותפים מלאים לדרך, כבר מ־2006, כשאיילת היתה מנהלת הלשכה של נתניהו והביאה אותי להיות ראש המטה. עבדנו יחד אצל נתניהו במשך שנתיים, שהיו מאוד חווייתיות ומחכימות. בית ספר לפוליטיקה".

אתה לא מסתיר את הרצון שלך להיות ראש ממשלה.

"כרגע יש לנו ראש ממשלה, אבל אני חושב שהבית היהודי צריך להוביל את מדינת ישראל. אני חושב שהדרך שלנו היא הנכונה, אבל אנחנו צריכים להשתנות בצורה מאוד משמעותית. להיפתח חזק אל החברה.

"אני רוצה מפלגה שמבטאת את הערכים שלנו, אבל גם משקפת את החברה הישראלית כולה, ולא רק את הדתיים. כולל לא־יהודים.

"החזון המקורי שהיה לי התממש רק בחלקו כשהבאתי את איילת שקד, שהיא גם חילונית וגם אישה. זאת היתה היסטוריה כפולה. לבחירות הבאות אני מקווה להגיע עם מפלגה הרבה יותר כלל־ישראלית, על בסיס הערכים שאנחנו מאמינים בהם".

ברור לך שמהעמדה של יו"ר הבית היהודי אין לך סיכוי להיות ראש ממשלה.

"אנחנו צריכים להיות מפלגה הרבה יותר רחבה, ועל זה אנחנו עובדים חזק מאוד עכשיו. היעד הוא 20 מנדטים. ככה נהפוך לשחקן המרכזי בזירה.

"בשתי מערכות הבחירות הקודמות, נתניהו השאיר אותנו לסוף. ב־2013 הוא אפילו לא פגש אותנו, ואז יצרתי את הברית עם יאיר לפיד, מכורח. ב־2015 היינו ממש בסוף, אחרונים, ובמקרה ליברמן לא נכנס. נבנינו על ניסים, ואי אפשר יותר להיבנות על ניסים.

"הבית היהודי היא עמוד השדרה הערכי של הממשלה. בכל הצמתים, כשיש בלבול, אנחנו שם. למשל, מ־2009 עד 2012 ישראל שחררה מחבלים על ימין ועל שמאל. אנחנו הפסקנו את זה, את הפעימה הרביעית. גם את השיח על מדינה פלשתינית, נאום בר־אילן, הורדנו מסדר היום. לקראת הנסיעה של נתניהו לטראמפ אמרתי שהמבחן יהיה אם ייאמר צמד המילים 'מדינה פלשתינית'. והוא לא נאמר".

כלומר, ב"עמוד שדרה ערכי" אתה מתכוון לערכים המסוימים מאוד של המפלגה שלך.

"אני בוודאי מדבר על קידום הערכים שלנו. בצוק איתן, מול קבינט שלם שהתנגד לפעולה להשמדת המנהרות, נלחמתי במשך שלושה שבועות עד שהקבינט אישר את הפעולה להשמדת חלק ניכר מהמנהרות, שסיכנו את תושבי עוטף עזה. לולא זה, היינו חווים את מחדל יום הכיפורים של הטרור בדרום. היינו חווים מגה פיגוע באשדוד, באשקלון או בבאר שבע.

"אני עורך שני ביקורי פתע בבתי ספר בכל שבוע". בנט // צילום: אפרת אשל

"לא תמיד אנחנו מצליחים. בפרשת המגנומטרים על הר הבית נלחמנו והפסדנו בהצבעה. אבל תראו מה עשינו במערכת המשפט. המערכת הפוליטית אפשרה לבג"ץ לתפוח לממדים שהם לא ראויים בדמוקרטיה. הממשלה צריכה למשול, ומערכת המשפט צריכה לשפוט. בישראל הגענו למצב שבג"ץ הוא זה שמושל. מה זה הדבר הזה? בג"ץ ינהל לנו את המדינה?"

אתה מדבר על ערכיות, אבל כלפי שני חברים במפלגה שלך, ניסן סלומיאנסקי וינון מגל, הופנו טענות על הטרדות מיניות.

"אם אני מבין נכון, לגבי ניסן אין המלצה להעמיד לדין. ניהלנו כמה שיחות על העניין, והוא הכחיש את הטענות מכל וכל. כשאדם אומר לי דברים כאלה, אני חייב לכבד אותם. אני לא שם את עצמי כשופט או כשוטר, מה גם שהמשטרה בדקה. לגבי ינון, הוא קיבל את ההחלטה שהוא קיבל (לפרוש מהכנסת), ואני מכבד אותה".

זה לא פגע בתדמית המפלגה?

"לצערי כמעט בכל המפלגות יש אנשים שנכנסו לכלא. פה מדובר בשני אנשים, שכלפי כל אחד מהם הופנו חשדות, ובסופו של דבר הדברים לא הגיעו למישור הפלילי. זה מאוד משמעותי. חוץ מזה, בני אדם הם בני אדם, ואני לא חושב שכיפה על הראש הופכת אדם למלאך".

אם ינון מגל ירצה לחזור, תאפשר לו?

"כשיהיו פריימריז הוא יותר ממוזמן להתמודד".

"כיפה לא הופכת אדם למלאך"

אנחנו נפגשים בימים האחרונים של החופש הגדול, והילדים של בנט, שהלכו לישון מאוחר, מתעוררים אי שם לתוך הראיון. "קשה להיות הילדים של שר החינוך", הוא אומר. "זה לא דבר שהייתי מאחל להם. אבל זו המציאות. אין מה לקטר. במסגרת הנתונה הזאת, אנחנו מגדלים אותם בצורה הכי טבעית. תמיד יש לי שיחה עם המורים בתחילת שנה. אני לא מתעלם מהתפקיד שלי, אני מציף את זה. אמרתי למחנכת של יוני בשנה שעברה, 'נכון, אני שר החינוך, אבל תתייחסי אליו הכי רגיל בעולם. אם צריך להעניש, תענישי'. אני רק הורה בהקשר הזה. צריך לעבור את השיחה הזאת.

"הילדים שלי הם הרבה פעמים 'הבן של' או 'הבת של', אבל די מהר החברים שלהם מתרגלים. כשהם באים לפה, אנחנו מתנהגים בצורה הכי רגילה שיש, למרות שיש עמדת אבטחה בכניסה לבית".

יש להם מורים פרטיים?

"הבאנו בייביסיטרית, שגם יודעת להשלים שיעורי בית בחשבון לאחת הבנות".

בתור הורה, מה העמדה שלך בנושא תשלומי ההורים?

"עשינו המון צעדים להקל את נטל ההורים. סייעת שנייה, צהרונים, בית ספר של החופש הגדול. ישבתי עם ארגוני ההורים ושאלתי, מה הדברים שיותר קריטיים לכם, אי אפשר לפתור את כל הבעיות ב־24 חודשים. ההורים אמרו: קיצור ימי החופשה. העלות של ביטול תשלומי ההורים היא יותר מארבעה מיליארד שקלים. זה אומר להעלות את מס ערך מוסף באחוז.

"בשנתיים שאני בתפקיד הפכנו עולם שהתשלומים לא יעלו. ההורים מבקשים שהטיולים והפעילויות יהיו בחינם - אני מסכים, הם צודקים, בוודאי. זה נקרא חוק חינוך חינם. השאלה רק מה קודם לְמה? לבטל את הסייעת השנייה בשביל זה? לבטל הקטנת כיתות? את הקייטנות? את הצהרונים?"

ומה עם קיצור החופשות?

"אני נחוש לסגור את זה כבר עד חנוכה השנה. עוד לא פיצחתי איך, כי אני צריך בשביל זה גם את כחלון, והוא בעניין, אבל אני לא יכול לבוא ולהגיד לו, תביא לי עוד ארבעה מיליארד שקלים. ואני מתחייב לא לפגוע במורים בעניין ימי החופשה.

"בדיוני תקציב 2019 נכניס גם את סוגיית תשלומי ההורים. מה שלא עשו פה 70 שנה, אנחנו צריכים לעשות בתוך שנה אחת?"

naamal@israelhayom.co.il
shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו