כוח, מין והתעללות - הם מהסיבות המובילות הגורמות לנשים בארה"ב לרצוח. בניגוד לגברים רוצחים, הרוב המכריע של הנשים מכיר את הקורבן ובדרך כלל הוא מהמעגל הקרוב. "נשים שהורגות" הוא דוקו שמנסה לאפיין את הסיבות לכך שנשים רוצחות את בני זוגן, ולענות על השאלה מה הביא לרצח?
כמו כל אסיר שיושב בכלא, אף אחת מהאסירות "לא יודעת" מדוע היא נמצאת שם, כי היא הרי בכלל לא אשמה. "נשים שהורגות" מפרט כל מקרה ומביא עדויות של שוטרים שהגיעו לזירה לאחר הרצח, מציג ממצאים וקטעים מהמשפטים. הוא מביא גם עדויות של בני משפחה והתייחסות לנושא הכואב בסיטואציה הזאת - נטישת הילדים וגידולם ללא אמם.
"נשים שהורגות" מנסה לתת פנים ושמות לסטטיסטיקה: שליש מהאסירות בעולם כלואות באמריקה. סיפורה של אמבר, לדוגמה, הוא סיפור של רצח בגלל "זעם רגעי". אמבר היא בחורה נאה שהתחתנה בגיל 19 עם איש צבא. היו ביניהם כל הזמן ריבים ומתחים, שהתבטאו גם באלימות הדדית. בעלה הורחק מהצבא בשל שימוש בסמים, והמשיך לסחור בסמים כשהשתחרר. יום אחד, בעת ויכוח ודחיפות הדדיות, היא דחפה אותו והוא נפל מהחלון בקומה ה־27 אל מותו. מצלמות נסתרות בחדרי החקירות קלטו את הודאתה בדחיפה והמקרה הפך מתאונה לרצח, שתוקשר בכל רשתות הטלוויזיה. היא סיפרה שהחיים בכלא קשים ובסוף הפרק התוודענו לכך שהיא בחרה לשים קץ לחייה.
הדוקו מנסה להבדיל בין רוצחות של "זעם רגעי" לבין "אלמנות שחורות" (רק 5 אחוזים מהמקרים), שמטרתן העיקרית היא לחבור לגבר עשיר, לרצוח אותו ולרשת את כל הונו - אך אין בעצם הבדל, כי רצח הוא רצח הוא רצח. האומנם?
"יריתי בבעלי כי הוא התעלל בילדים", מספרת אחת האסירות שכן מודה שרצחה. "הייתי בכלא, ובאתי לכלא כדי להיות חופשייה", היא אומרת וגורמת לצופה להרהר בדילמות של מוסר וצדק שמתערבבות זו בזו. "נשים שהורגות" מביא את הפנים והשמות שמאחורי הכותרות בעיתונים ונותן במה לסנגוריה עצמית של הרוצחות. יש בו ניסיון לתת לגיטימציה לרצח שנעשה לא מתוך כוונת תחילה או רצח בשם "הצדק", ולצייר מצג שווא שלפיו נשים רוצחות מסיבות "מוצדקות" יותר מגברים. לרצח, אם נעשה בידי גבר או אישה, אין סיבה מוצדקת.
שלום כיתה א'
בחזרה לגן ולבית הספר, yes VOD
סוף החופש הגדול הוא הדקה ה־90 שבה עם ישראל מסתער על חנויות הספרים ומצטייד בציוד לבית הספר. פעם החוברות לחופש היו על תקן מרגיעי המצפון של ההורים, שהיו קונים אותן לילדים בתקווה שיעשו אותן ו"יגיעו מוכנים" לשנת הלימודים הבאה.
מאז עברו לא מעט שנים וכיום ערוצי הטלוויזיה נרתמים למשימת מירוק המצפון ההורי. ב־yes הרימו את הכפפה ופתחו ב־VOD קטגוריה של חזרה לגן ולבית הספר. אפשר למצוא שם כמה קלאסיקות של "פרפר נחמד", "רחוב סומסום" ו"בלי סודות", וגם סדרות חדשות יותר (יחסית) כמו "מספרי משימה", "אלפאבלוקס" ועוד. הקטגוריה הזאת מתאימה יותר לילדים שעולים לכיתה א' ולילדים שמתחילים ללמוד אנגלית.
ההורים שביניכם יכולים לתת להם לעשות חזרה לקראת הלימודים מול הטלוויזיה בלי נקיפות מצפון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו