"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"חיי מדף": אשליית הדברים החשובים

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על מדעי הרוח? * הרהור בעקבות מרתה נוסבאום

, עודכן
אגון שילה, "המוות והעלמה", 1915

מרתה נוסבאום אומרת: "אנחנו בעיצומו של משבר עצום בהיקפו ובעל משמעות עולמית חמורה". הפילוסופית משיקגו לא אופטימית בנוגע לגורלנו. אנחנו מאבדים את הכלים לחיים משמעותיים. הבועה כבר לא משייטת במים שבין שני קווי הפלס אלא חורגת מהם מרחק רב. אנחנו במינוס רציני. ספרה, "לא למטרות רווח" (שראה אור לאחרונה בעברית בסדרת קו אדום של הקיבוץ המאוחד, בתרגום של שירן בק) - אסור שייקרא ככתב הגנה לפקולטות הדועכות למדעי הרוח, ולא כמי שבוקע מגרונה של פרופסור מקופחת. הוא איתות חיים אחרון מאי אבוד.

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על מדעי הרוח? על משוואה שגויה מיסודה שמציבה את הפרקטי מול הרומנטי. על רווח והפסד. על ראייה לטווח ארוך שמתעלמת מהנצח. הרי ברק אובאמה, הוא ולא אחר, התייחס שנה בלבד לאחר השבעתו למדינות המזרח הרחוק, ואמר בנאומו על החינוך כי "הן מייחדות פחות זמן ללימוד דברים לא חשובים... הן מכינות את התלמידים לא רק לתיכון או למכללה, אלא לקריירה. ואנחנו לא".

הממשות. היכולת לכמת ולחוש. לראות בעיניים. להפיק ולייצר. הדבר החשוב. מהו הדבר הלא חשוב? מה שלא ניתן לאמוד. אודותיו יש לשתוק. "אין תוכנית שלא תהיה בגדר האפשר עבורם. הם לא יידעו טינה, מרירות או קנאה. שכן אמצעיהם ותשוקותיהם יתאימו אלה לאלה בכל עניין ובכל זמן", מתאר ז'ורז' פרק את גיבוריו הזעיר-בורגניים ברומן "הדברים". המתח שבין האמצעים לתשוקות הוא אשליית הדברים החשובים, וברומן של פרק הוא מתגלה כמתכון טרגי לבדידות. את החלל הצפוי שהוא מותיר אחריו אמורה למלא הרוח. אבל הרוח היא מותרות בזמנים שכאלה, יגידו לך רבים, בכל זמן.

ב"המוות והעלמה" של אגון שילה יש טוויסט מזהיר שבו הצופה בציור מגלה ששמלת הכלה של האהובה נדמית לפתע כתכריך סביב צווארו של הננטש. דמותו הלילית השקועה בקנבס מתפקעת אז מעצב ויגון, וגם הצופה עצמו עשוי להצטמרר ברגע של חמלה ואהדה לזולת. האתגר של האמנויות הוא להוכיח את חשיבותה של הצמרמורת. לא חשיבות אישית אלא חברתית, כזו שבצידה אחריות מוסרית. דידרו היה זה שאמר כי שתי סגולות הכרחיות הן לאמן: המוסר והפרספקטיבה.

זה לא קרב אקדמי, לא דיון על חמש יחידות מתמטיקה ולא קינה על סגירת החוג לספרות. המאבק על מדעי הרוח מתמודד מול אתגרי הטבע האנושי, שדוחף אותנו לראות אדם אחר דרך עצמנו. מבעד לחרך המצומצם של התועלת האישית. "הישג הוא לראות נשמה בגוף", כותבת נוסבאום, "ובהישג הזה תומכות השירה והאמנויות, המבקשות מאתנו לתהות על עולמה הפנימי של הצורה שאנו רואים – ולתהות גם על עצמנו ועל מעמקינו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר