מרתה נוסבאום אומרת: "אנחנו בעיצומו של משבר עצום בהיקפו ובעל משמעות עולמית חמורה". הפילוסופית משיקגו לא אופטימית בנוגע לגורלנו. אנחנו מאבדים את הכלים לחיים משמעותיים. הבועה כבר לא משייטת במים שבין שני קווי הפלס אלא חורגת מהם מרחק רב. אנחנו במינוס רציני. ספרה, "לא למטרות רווח" (שראה אור לאחרונה בעברית בסדרת קו אדום של הקיבוץ המאוחד, בתרגום של שירן בק) - אסור שייקרא ככתב הגנה לפקולטות הדועכות למדעי הרוח, ולא כמי שבוקע מגרונה של פרופסור מקופחת. הוא איתות חיים אחרון מאי אבוד.
על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על מדעי הרוח? על משוואה שגויה מיסודה שמציבה את הפרקטי מול הרומנטי. על רווח והפסד. על ראייה לטווח ארוך שמתעלמת מהנצח. הרי ברק אובאמה, הוא ולא אחר, התייחס שנה בלבד לאחר השבעתו למדינות המזרח הרחוק, ואמר בנאומו על החינוך כי "הן מייחדות פחות זמן ללימוד דברים לא חשובים... הן מכינות את התלמידים לא רק לתיכון או למכללה, אלא לקריירה. ואנחנו לא".
הממשות. היכולת לכמת ולחוש. לראות בעיניים. להפיק ולייצר. הדבר החשוב. מהו הדבר הלא חשוב? מה שלא ניתן לאמוד. אודותיו יש לשתוק. "אין תוכנית שלא תהיה בגדר האפשר עבורם. הם לא יידעו טינה, מרירות או קנאה. שכן אמצעיהם ותשוקותיהם יתאימו אלה לאלה בכל עניין ובכל זמן", מתאר ז'ורז' פרק את גיבוריו הזעיר-בורגניים ברומן "הדברים". המתח שבין האמצעים לתשוקות הוא אשליית הדברים החשובים, וברומן של פרק הוא מתגלה כמתכון טרגי לבדידות. את החלל הצפוי שהוא מותיר אחריו אמורה למלא הרוח. אבל הרוח היא מותרות בזמנים שכאלה, יגידו לך רבים, בכל זמן.
ב"המוות והעלמה" של אגון שילה יש טוויסט מזהיר שבו הצופה בציור מגלה ששמלת הכלה של האהובה נדמית לפתע כתכריך סביב צווארו של הננטש. דמותו הלילית השקועה בקנבס מתפקעת אז מעצב ויגון, וגם הצופה עצמו עשוי להצטמרר ברגע של חמלה ואהדה לזולת. האתגר של האמנויות הוא להוכיח את חשיבותה של הצמרמורת. לא חשיבות אישית אלא חברתית, כזו שבצידה אחריות מוסרית. דידרו היה זה שאמר כי שתי סגולות הכרחיות הן לאמן: המוסר והפרספקטיבה.
זה לא קרב אקדמי, לא דיון על חמש יחידות מתמטיקה ולא קינה על סגירת החוג לספרות. המאבק על מדעי הרוח מתמודד מול אתגרי הטבע האנושי, שדוחף אותנו לראות אדם אחר דרך עצמנו. מבעד לחרך המצומצם של התועלת האישית. "הישג הוא לראות נשמה בגוף", כותבת נוסבאום, "ובהישג הזה תומכות השירה והאמנויות, המבקשות מאתנו לתהות על עולמה הפנימי של הצורה שאנו רואים – ולתהות גם על עצמנו ועל מעמקינו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו