החופש לטעות

1. הטעות הראשונה שכולנו עושים כשאנחנו יוצאים לחופשה עם הילדים היא, כמובן, לצאת לחופשה עם הילדים. כי בינינו, ממי אתה צריך קצת חופש? מהילדים. אז אתה מביא אותם לחופשה? זה הגיוני בערך כמו לפתוח סדנת גמילה מאלכוהול באמצע יקב. אבל אין מה לעשות: בחוץ לוהט, בפנים משעמם, וביקרנו כבר בכל אתרי הנופש המתאימים לילדים בקיץ הישראלי, כולל מעלה אייפד, נחל יוטיוב ומצפה VOD. אז יאללה, נצא לחופשה משפחתית. בטוח יהיה כיף, ועוד יותר בטוח שזה יקרב אותנו ל־1 בספטמבר.

2. הטעות השנייה, והלא פחות נפוצה, היא טעות מחשבתית: משום מה, לפני החופשה אנחנו בונים בתוך הראש שלנו חופשה אידיאלית. כאילו שמשום שיצאנו לחופש, האח הגדול לא יריב עם הבינוני, הבינוני לא יציק לקטן, וכולם ביחד יישבו וישחקו שח בדשא של המלון, תוך כדי שהם עוזרים לזקנה לחצות את הבופה. כמה חבל ששעתיים לתוך החופשה האשליה מתנפצת בדיוק כמו המסך של הטאבלט שהילד חטף לאח שלו בכוח אחרי שאמרנו להם שיסתדרו ביניהם. הגיע הזמן להפנים: חופשה היא בדיוק כמו להיות בארץ, רק שמישהו אחר מבשל. ומנקה. ומסדר. טוב, עדיף חופשה, רק קצת להנמיך ציפיות.

3. אגב טאבלט, הורים בחופשה מתחלקים לשניים: כאלה שמרשים לילדים לקחת איתם טאבלט וכאלה שנאלצים לקנות אחד בדיוטי פרי, כי אחרי רבע שעה הם מבינים שבחופשה עם ילדים מדובר במוצר צריכה בסיסי. לא משנה לאיזו אסכולה אתם משתייכים, העיקר שתקפידו להוריד לילדים מלאי סדרות, סרטים ומשחקים אהובים, שיוכלו לאפשר לכם פסק זמן קטן בין פארק מים לסנופי דיסקו. אה כן, כדאי מאוד שלא תשכחו גם מטען, כמו שקרה למישהו שאני מכיר טוב, ואחרי זה הוא נשרף לגמרי בקרחת כשהסתובב יום שלם ברחובות רודוס בחיפוש אחר מטען ספציפי שאפשר (כך מסתבר) להשיג רק בחנות אחת בכל האי, אחרי שעברת גשר ונהר ופתרת שלוש חידות של גמד בכניסה.

4. זה נכון שיצאנו לחופשה עם הילדים, אבל הרי יגיע השלב הזה בערב שבו הילדים כבר ילכו לישון, מותשים וחמודים, אחרי יום שלם של בריכה ובילויים, ואז יהיה סוף סוף קצת זמן לנו - המבוגרים. נכון? לא, לא נכון. תמיד אנחנו מדמיינים איך יגיע הרגע הזה בערב שבו נשב עם כוס יין ביד אחת, היד של בן/בת הזוג ביד השנייה, ונביט ברוגע אל השמש השוקעת בים. רק שבמציאות, בסוף היום הילדים ערניים כמו מפעל קפה, והדבר היחיד ששוקע הוא אנחנו לכרית, שנייה אחרי שהם סוף סוף נרדמו. אז אולי במקום "כל יום" נתפשר עם עצמנו על ערב אחד. אם יהיה לנו ערב אחד בחופשה רק לעצמנו - דיינו.

5. הטיול המיותר. אחרי יום של התאקלמות ויום של רביצה יחסית, יגיע היום השלישי - המכונה "יום הטעות". למה טעות? כי ביום הזה, במקום להעריך את שגרת החופשה שאיכשהו הצלחנו להגיע אליה, מישהו ימלמל, "יאללה, בואו נעשה טיול", ומכאן - אין דרך חזרה (ולפעמים באמת אין דרך חזרה, כי הווייז התחרפן ועכשיו לך תבין אם בכיכר צריך ימינה או ישר או להסתובב עד שתיגמר הסוללה, כמו שאני בחרתי). אז שתדעו, בין שזה ביקור בחוות תבלינים, נסיעה לפארק אלפקות או טיול למוזיאון גללים, אם תכננתם חופשת קיץ של בטן־גב־בופה, היציאה מהמלון תהיה טעות. ועל טעויות, כידוע, משלמים. כמה משלמים? תשאלו את האלפקה בכניסה.

6. לא ברור איך, אבל יוצא שכתבתי כמעט טור שלם על טעויות של ישראלים בחופשה, ולא הזכרתי את נושא האוכל. איזו טעות. עבור הישראלי הממוצע, האוכל הוא לב ליבה של החופשה. "איך היה האוכל במלון?" ו"מצאתם מסעדות טובות?" הן שאלות הכרחיות לישראלים בחזרה מחופשה בדיוק כמו ש"ארזתם לבד?" היא שאלה הכרחית ביציאה. ואם כבר דברים הכרחיים, קחו בחשבון שאין חופשה בלי טעות בענייני אוכל - בין שנמצא את עצמנו מתלוננים על הטעם של הקבבים, כאילו אין קשר לעובדה שאנחנו טובלים אותם במייפל בגלל העמסת יתר על הצלחת במלון, ובין שנעשה טעות קלאסית של בחירת מנה מהתפריט במסעדה רק על בסיס מרכיב אחד שאנחנו מכירים, מה שיביא לשולחן רגלי צפרדע בליווי זנב סוס על מצע טוסט (שזו המילה המוכרת, כמובן). בכל מקרה, טעות בתחום האוכל תהיה בלתי נמנעת. עצה שלי? עיזבו אתכם מ"מה מומלץ פה?", "מה יש במנה?" "ו"האם זה מתאים לילדים?". המשפט שאתם באמת צריכים לזכור כשאתם במסעדה בחו"ל זה "סלח לי, איפה פה השירותים?"

7. ולבסוף תזכרו: אין טיול בלי פדיחה! זה יכול לקרות כשהילד שלכם יצעק לתיירת בשולחן ממול "אבא תראה את האישה הזו, יש לה תסרוקת כמו של תוכי!" ובתגובה "התיירת" מייד תרים ראש ותשלח מבט, שיבהיר שמדובר בתוכי ארץ־ישראלי דובר עברית. זה יכול לקרות כשתנסה להיכנס לחדר במלון, ורק אחרי שתעיר את כל יושביו בדפיקות על הדלת, תגלה שטעית בחדר או שכל בני משפחתך הפכו לסקנדינבים. וזה יכול להיות אפילו מעשה דבילי כמו לקפוץ ממקפצה לבריכה כשבגד הים לא קשור טוב (שוב, קרה למישהו שאני מכיר, שביקש אגב למסור שהמים היו מאוד קרים וכידוע יש לזה השלכות).

כאמור, אין חופשה בלי פדיחה, אז קבלו אותה באהבה ותגידו תודה שהיא לא קרתה בארץ, איפה שמכירים אתכם. או שפשוט תקוו שבמלון לא היה אף ישראלי עם יד זריזה מספיק על המצלמה של הסלולר. √

nusshayom@gmail.com(איור: ערן מנדל)טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו