הבית הוא רוצח

פותחים תיק:שלד של תינוקת בת יומה מתגלה באתר בנייה ושלוש נשים מתרגשות מאוד מהעניין: קייט ווטרס, עיתונאית באמצע החיים, שכיכבה גם ב"האלמנה"; אמה סימונדס, שמסתירה סוד מעברה הקשור לתינוקת; ואנג'לה, שהתינוקת שילדה לפני שנים נחטפה מבית החולים, ומאז היא מתייסרת ברגשי אשם קשים.

גבולות הז'אנר:כמו בספרה הקודם, ברטון נוקטת עלילה מרובת קולות: על שלוש הגיבורות המרכזיות המוזכרות לעיל נוספות עוד מספרות המופיעות בתדירות נמוכה יותר, ולהלן ג'וד, אמא של אמה, פרופסורית מבריקה וקרה. הפטנט הזה לא תמיד חיוני ונראה לעיתים מאולץ. מכל מקום, כל פרק מיוחס לדמות אחרת, וכך אנחנו זוכים להתקדמות מקבילה של חוטי העלילה השונים, הנשזרים, כצפוי, לסיום אחד. המחברת בוחרת להעניק לאמה אפשרות לספר את הצד שלה בגוף ראשון, ואילו כל השאר מופיעות בגוף שלישי. למעט פרק אחד, כל 85 הפרקים האחרים הם נשיים.

מדד המתח:"הילדה" הוא מותחן מודרני שבו הפשעים מתרחשים בתוך המשפחה, ונסמכים פחות על תבניות מסורתיות של בלשים פרטיים או משטרתיים הפותרים תעלומות. מדרך הטבע, מדובר בפשע אחד - אם בכלל - ולא ברציחות סדרתיות. המנוע לפתרון התעלומה ברומן הוא קייט העיתונאית, שפועלת בשיטות מקצועיות ומכתתת רגליה מדלת לדלת. ברטון לא מציעה מתח מהסוג שמעוררת הדאגה לשלום הגיבורים, אבל הקריאה מרתקת ונחשפת טפח אחר טפח.

השורה התחתונה:ברטון יודעת לבנות עלילה אמינה, עם פתרון מפתיע אך נאמן להיגיון הפנימי של הסיפור. היא מיטיבה לתאר את היחסים הדחוסים בתוך המשפחות הלא מתפקדות, ואת חיי היומיום הלא זוהרים של הגיבורים קשי היום שפועלים בספרה.

הילדה / פיונה ברטון

מאנגלית: אילן פן; ספרי פן/ידיעות ספרים, 392 עמ'