מחפשים את נתניהו

ההדלפות הטריות בסוף השבוע על פרטי העדות שמסר ארי הרו, הן התפתחות חמורה. תיק 2000 – במסגרתו נחקרים יחסיו של ראש המשלה עם מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס – הוא כולו "פישינג" חד צדדי, מתחילתו ועד סופו. עתידו של "ישראל היום" נידון בסתיו 2014 בשיחות של מוזס עם עשרות פוליטיקאים, והוליד לבסוף את החוק האנטי דמוקרטי שנועד לסגור את העיתון, חוק שאף עבר קריאה טרומית בכנסת.

מבין כולם ישנו פוליטיקאי אחד שלא נענה לדרישותיו של מוזס, ובסופו של דבר פעל בצורה הפוכה לחלוטין; לאיש הזה קוראים בנימין נתניהו.

מעבר למעט שהודלף מתוכן השיחות, איננו יודעים על מה בדיוק דנו השניים, אך דבר אחד ידוע ללא צל של ספק: שום דבר ממה שמוזס ביקש מנתניהו לא קרה לבסוף; ולעומת זאת, מה שהוא ביקש מאחרים - ראשי מפלגות וחברי כנסת – שהם או חבריהם חתומים על החוק להשתקת תקשורת הימין – קרה גם קרה.

אם נתניהו יואשם בשוחד על דבר שלא עשה, לא צריך לבדוק את 43 הח"כים שהצביעו בעד חוק "ישראל היום"? לשם כך לא צריך לגייס עדי מדינה ולהלך אימים על מקורבים; די לעיין בדברי הכנסת או למצוא את דבריהם בגוגל.

אפשר למשל לבדוק את ח"כ איתן כבל שהודה כי מוזס שוחח איתו על החוק, או לשאול את שרת המשפטים דאז ציפי לבני, שסמכה על חוות דעת משפטית שהכינו לה ב"ידיעות אחרונות", כשהעבירה את החוק. אפשר לבדוק את עסקאות הפרסום הסמוי של שרי "יש עתיד" ומשרדיהם עם "ידיעות".

אפשר גם לחקור את הסכם "אי ההתקפה" שהתקיים בבחירות האחרונות בין המחנה הציוני ל"יש עתיד", שכפי שסיפר ליאור חורב בגלי צה"ל נערך בתיאום בכירים ב"ידיעות אחרונות". לא חסר מה לעשות, אם רק רוצים.

מה שאנו עדים לו בשנה האחרונה הוא מהלך מכוון ומתוכנן, שבמהלכו נהפכת כל אבן כדי למצוא "משהו" על ראש הממשלה: הוצאות המעון, מתנות, נסיעות, צוללות, שיחות עם מו"לים ועוד. זהו "פישינג" - חיטוט אינסופי שלא ייפסק עד שיימצא קולב לתלות עליו כתב אישום שיגרור אחריו את המפולת הפוליטית המקווה.

הפרשן הפוליטי של "הארץ" יוסי ורטר, חשף זאת השבוע מבלי משים. כבר לפני כשנה, כשהחלה המשטרה לסגור על הרו, כתב ורטר, הוא ידע ש"אין להוציא מכלל אפשרות גיוסו של עד מדינה מבין מקורבי רה"מ". כיצד ידע? הדברים הגיעו אליו "ממקורות המקורבים לחקירה", ומכאן הסיק: "כבר אז החוקרים כיוונו לקודקוד".

האם זה מקרי שמבול ההדלפות הוא חד צדדי ותמיד מספק מידע מפליל על רה"מ? לא מן הנמנע שזה סימן היכר לקמפיין עם כוונת מכוון.

הדבר החמור הוא שתחת הלחץ העצום נגרר היועמ"ש מנדלבליט לאכיפה בררנית. זהו הרס שלטון החוק, שיוביל לאבדן אמון בציבור במערכת אכיפת החוק. כך נהרסות דמוקרטיות.

אם - כפי שרוצים המפגינים מול ביתו של היועמ"ש וכן עיתונאים ידועים וגורמים הקשורים לקרן החדשה לישראל - ממשלת הימין תיפול על הפישינג הזה, הדבר יעורר סערה ציבורית שעלולה לסחוף בתוכה את המדינה כולה. לא כך מחליפים שלטון.