ביקורת אלבום: Lust For Life, לנה דל ריי

באפריל האחרון, כשלנה דל ריי שיתפה ברשתות החברתיות את תמונת אלבומה הבא, היה שם חידוש מרענן שלא נראה באלבומיה הקודמים: דל ריי ניצבה מול המצלמה כשהיא מחייכת. זה היה הסדק המדומיין הראשון בדימוי האפלולי שיצרה לעצמה מאז הפריצה ההיא ב־2011 עם Video games. מאוחר יותר העניקה ראיון לקורטני לאב וסיפרה שהאלבום יכיל שיתוף פעולה עם דה וויקנד. עוד סיבה להאמין שהבחורה הפכה עולצת.

בשבוע שעבר שוחרר האלבום ואפשר היה להפסיק לדאוג: נסיכת הקדרות מלוס אנג'לס לא הפכה לנערת פופ זוהרת, אף על פי שהאלבום החדש נושא את השם האופטימי Lust For Life.

דל ריי, כבר בת 32, מארחת באלבומה החדש סוללה גדולה מאי פעם של אמנים ומשתתפים - החל מדה וויקנד ששותף בשיר הנושא, דרך שון לנון (Tomorrow Naver Came) וסטיבי ניקס (Beautiful People) ועד ASAP Rocky, ששותף בשלושה שירים.

אחד מהם, אף שלא שוחרר כסינגל ולא קודם על ידי חברת התקליטים באופן מיוחד, הפך בימים האחרונים לשיר הקיץ החביב עלי: Summer Bummer. עוד שיר קיץ הפוך על הפוך (זוכרים את Summertime Sadness?), אבל הפעם נמזג לתוכו ביט שמקפיץ אותו והופך אותו לקטע סקסי להפליא. דווקא התרומה הווקאלית של הראפר המחוספס לא מעניקה לשיר עוד תוספת ראויה לציון.

יש לא מעט רגעים באלבום שנדמה שבהם הלכה דל ריי לאיבוד בתוך סבך הזהויות והרצונות שלה. הסינגל Love והשיר 13 Beaches הם שתי דוגמאות לרגעים כאלו, שבהם הדמות התמימה והמהונדסת (לכאורה, כן?) מפעם לא מצליחה לחיות לצד הכוכבת הצינית והבוטה שדל ריי למדה להיות.