פעם כשהיו אומרים לך טלוויזיה בריטית, ידעת שאתה מקבל תן תקן של איכות ללא תחרות. מספיק להיזכר בלוגו של ה־THAMES. ישר ידעת שהגעת אל הבית הבריטי האהוב, שעליו התחנכנו כאן, טלוויזיונית וספורטיבית. אבל הזמנים הללו, כמו הנעורים שלנו, חלפו עברו. הבריטים עדיין מצטיינים בהרבה דברים טלוויזיוניים, אבל הם כוללים בתוכם גם טראש, כמו "האחים הגדולים" למיניהם על כל האדפטציות.
אמש עלו בישראל שתי סדרות מהממלכה שראו אור השנה. במילים אחרות - המילה האחרונה. הראשונה היא "קליקה", שמתרחשת באוניברסיטת אנדינבורו הסקוטית הכל כך מגניבה, ומביאה את סיפורן של סטודנטיות שנה א'. בפרק הראשון, ששודר אמש (והדומיננטי בין הפרקים הראשונים), הן פוגשות את הבנות "המקובלות" יותר, שמונהגות כך נדמה על ידי המרצה שלהן.
ההיסטוריה מראה שהבריטים מעולם לא התמחו בסדרות נוער. בעוד האמריקנים הביאו לנו יצירות מופת כמו "בוורלי הילס" ו"פרקר לואיס", ולחלופין בגלגול חיים אחר את "אחת שיודעת", הבריטים מעולם לא הצטיינו בז'אנר הזה. הניסיון של ה־BBC ליצור לנו דרמת נעורים פלוס, תחת הכותרת "סקסי", אעפס לא ממש צולחת. לא מדובר בסדרה גרועה, אבל גם לא באחת שמצליחה לתת פייט כאמור למקבילות שלה מהצד השני של האוקיינוס. סדרת קיץ קלאסית, כשהמוח בפריזר.
"פרוצות", על הנייר, מביאה מוצר שהוא הרבה יותר חתרני: סיפורן של נשות המקצוע העתיק בעולם בלונדון של המאה ה־18. מדובר בסדרת טלוויזיה שנכתבה ובוימה על ידי נשים, כי אחרת סביר להניח שהיא לא היתה מתרחשת. בעידן הפוליטיקלי קורקט של היום, שום גבר לא היה מעז לקחת על עצמו את הנושא הזה, המביא את סיפורן של שני בתי בושת ואת סיפורן של המאדאמס המנהלות אותם.
על אף הנושא הכבד והרגיש, מדובר בטלוויזיה קלילה למדי. היא יכלה בקלות ליפול לסנסציה המינית ולחלופין למכשולי הפמיניזם, אבל הבמאיות מנווטות אותנו אל תוך הבנאליות ההיסטורית של התקופה ההיא: אימהות מוכרות את בנותיהן לזנות למרבה במחיר ומסבירות להן "שכסף הוא הכוח היחיד שאישה יכולה להגיע אליו בעולם על פני הגבר".
לא, הטקסטים כאן לא ממש חתרניים ואין פה אמירה משנת עולם לגבי הגיבורות של הסדרה. כסדרת טלוויזיה, מדובר במשהו שלא הוא צפיית חובה, אבל גם לא מבזבז לנו לגמרי את הזמן. השאלות הקשות על הבחירה לעשות סדרה כזאת הן צפויות ובנאליות ומושמעות על ידי נשים וגברים ברחבי העולם. עם זאת השאלות המעניינות הן עד כמה הסדרה הזו נאמנה להיסטוריה ועד כמה היא באופן צפוי עושה אדפטציה טלוויזיונית. התשובה היא: ככה וככה, ולכן היא לא מצליחה להתפקס לכדי איזושהי אמירה.
זה שלא שהבריטים הפסיקו לעשות טלוויזיה טובה, ממש לא. לכל אחת מהסדרות הללו יש את ה"לוק אנד פיל" שלהן, שייקח עוד הרבה זמן לאמריקנים עם הסדרות דרקונים שלהם, ללמוד. עם זאת, נדמה שבניגוד ליצירות המופת שהן שיתוף פעולה בריטי־אמריקני כמו "טאבו" המצוינת, המשודרת גם כן ב־yes, שתי הסדרות של שלישי בערב לא יהפכו לשיחת הבנות הבאה שלכן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו