"יום חמישי שמח", צועק עליך הפייסבוק שחור על גבי לבן מכל פוסט אפשרי כשמתקרב סוף השבוע. המהדרין אפילו מכריזים "חג חמישי שמח". בגילאים מסוימים יום חמישי הוא לגמרי ערב חג: כשאתה ילד אתה מחכה לסוף השבוע כדי ליהנות מחופש מבית הספר (אין מה לעשות, חייבים לנוח קצת אחרי חגי תשרי, חנוכה, פורים, פסח והשביתות שבאמצע).
אחר כך, כשאתה מתבגר קצת והופך לנער, אתה מחכה לסוף השבוע כדי לצאת לבלות עם החברים במסיבות עמוסות בני נוער, הורמונים ופצעי בגרות. בשלב הבא, כשאתה בשנות העשרים, אתה מחכה לסוף השבוע בעיקר כדי לנוח קצת מהעבודה או מהלימודים, או כדי לקפוץ לאמא ולהתחדש במלאי של קופסאות פלסטיק ממולאות.
והנה, לפני שאתה מספיק להגיד "אלוהים, איך הזדקנתי", מגיע השלב הזה בחיים שבו האדם הוא לא עוד תבנית נוף מולדתו, אלא בעיקר תבנית נוף ילדיו - ועדיף שהתבנית תהיה בצורת ספיידרמן.
כי מרגע שיש לך ילדים, ואני מתכוון בעיקר לילדים בגיל הצעיר, שבו הם עדיין רואים בך בן משפחה מדרגה ראשונה ולא כספומט מדרגה אינסופית, סוף השבוע שלך הופך להיות קייטנה עצמאית, שבה ההורים מוצאים את עצמם בתפקיד המפעילים, המשגיחים, ולמרבה הצער, גם המשלמים.
קחו, למשל, סוף שבוע ממוצע שעבר על כוחותינו, עד שכלו כוחותינו.
• • •
שישי בצהריים. בעבר, השעה הנעימה הזאת היתה מוקדשת אצלי לקריאת עיתונים, לרביצה עם חברים בבית קפה, ואולי אפילו לקפיצה לים. למעשה, גם עכשיו אני קופץ בשישי לים - ים של סידורים: קניות, הכנות, בישולים, להביא את הגדולה, להחזיר את הקטנה, לשטוף את האוטו, לעבור בדואר, לקחת את הכלבה לווטרינר ולחזור להוציא את האוטו מהווטרינר, כי התבלבלת מרוב לחץ.
בקיצור, שישי בצהריים הפך מיום מנוחה שבו אני מוריד קצת רגל מהגז ליום שבו אני בפול גז, לפעמים אפילו פול גז בניוטרל, מנסה להספיק את כל המטלות שהצטברו בכל השבוע ומקווה שיכלה שבוע ומטלותיו לפני שיחל שבוע חדש וסינג'וריו.
ואז מגיעה שעת אחר הצהריים הקסומה: הרוגע, השקט, האווירה המיוחדת של השבת המתקרבת, והצרחות "איפה, איפה העוגה", בווליום שגורם לי לתהות איפה, איפה יש לי אטמי אוזניים. כי שישי אחר הצהריים, כידוע לכל הורה בגיל הגן, הוא שעת הפריים טיים של חגיגות ימי ההולדת. זה הזמן שבו הילדים החמודים קופצים בג'ימבורי או מתקבצים סביב המפעיל, וההורים מתקבצים סביב השולחן ומטביעים את שעמומם בבורקס.
שעתיים של רעש, קפיצות, נזלת, "הוא לקח לי", "היא אמרה לי", קצת שירים, קצת ריקודים, שקיות הפתעה - והביתה. ואם חשבתם שבתום האירוע (אין מה לעשות, יום הולדת 4 הוא כיום אירוע לכל דבר) הגעתם למנוחה ולנחלה של שבת - טעיתם. שישי בערב זה בדיוק הזמן שבו צריך להזדרז ולתקתק את המקלחות כדי להגיע בזמן לארוחת הערב המשפחתית, לא לפני שהילדה בוחרת מה ללבוש. ילדות בנות 4 היום החלטיות יותר בקשר ללבוש שלהן ממירי רגב בפסטיבל קאן.
כשמגיעים לארוחת הערב אפשר לפחות לנוח, בעזרתם האדיבה של סבא, סבתא ובני הדודים. חשוב מאוד לנוח, כי אחרי כל ארוחת שבת מגיעה השבת, וכמו שנכתב פעם - שבת בבוקר יום יפה, אמא שותה המון קפה. ולמה היא שותה המון קפה? אולי כדי להחזיק את העיניים פקוחות, כי בשבת יש לילדים הרגל נפלא לזנק מהמיטות מוקדם ככל האפשר. אבא, שבשיר קורא המון עיתון, קורא במציאות באינטרנט שלל הצעות לפעילויות עם הילדים, כי מי שטורח בערב שבת מוצא פעילות טובה עם הילדים בשבת.
• • •
בשבועות קודמים כבר מצאנו את עצמנו מבלים (כאילו) בסדנאות להרכבת טיסנים, בקטיף תותים, במוזיאון הטרקטורים (אני לא צוחק) או ברכיבה על סוסים - סדנאות שבהן הילדים לומדים בעיקר איך להוציא כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן. בשבת האחרונה החלטנו ללכת על האופציה הקלאסית: הבריכה.
שילמנו בחניה, שילמנו בכניסה ושילמנו בקיוסק, אבל אז הבנו שאת המחיר האמיתי נשלם כשניכנס לבריכת הפעוטות. זה לא שלא נעים במים הקרירים, במיוחד מול זוועת יולי בחוץ, אלא שקצת קשה ליהנות כשאתה יודע שהדבר היחיד שמבדיל בין הבריכה שבה אתה משכשך לבין השירותים הוא שכאן מורידים את המים רק בסוף העונה.
אני מודה שאני אישית קצת היסטרי כשזה מגיע לים ולבריכה. איכשהו השהייה של הילדות במים תמיד מעוררת בי חשש כלשהו. אולי זה קשור לעובדה שאני מצטיין בעיקר בשחיית כלב, שזה אומר שאם בן אדם רגיל לוקח קורס שחייה אחד, אני הייתי צריך שבעה כאלה. כך או כך, אני מתקשה לשמור על קור רוח כשהילדות במים גם כשהן חנוטות במצופים ובגלגל ים וקשורות למצנח רחיפה.
את היום בבריכה סיימתי כשאני מותש נפשית ופיזית. הילדות, לעומת זאת, עוד היו באנרגיית שיא, שהספיקה גם לטיול בפארק לפני שהגענו לטקס ההרדמה המיוחל במיטות.
ואז, אחרי ארוחת ערב וסיפור לפני השינה, בעודי תוהה מתי סוף השבוע הרגוע התחלף בסוף שבוע שיגוע ויום שבת הפך להיות היום הכי מעייף בשבוע, בתי הבכורה הרימה ראש מתולתל ועייף מהכרית, ובקול מתוק של ילדים עייפים אמרה: "אבא, היה לי כיף איתך ועם אמא היום".
והנה, כל הכוחות שאיבדתי במהלך השבת חזרו אלי ברגע אחד. והמנוחה? אולי בשבוע הבא.
nusshayom@gmail.com(איור: ערן מנדל)טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו