הסרט ספיידרמן החדש: באמת שקשה למצוא על מה להתלונן

יש מצב שלא ממש תופתעו ממה שאני הולך להגיד, אבל אם לא אכפת לכם, אני אגיד את זה בכל זאת. "ספיידרמן: השיבה הביתה" - הסיבוב הקולנועי השלישי של ספיידי (אחרי הטרילוגיה של סם ריימי וטובי מגווייר, ושני הסרטים המעפנים בכיכובו של אנדרו גארפילד) - הוא בקלות סרט גיבורי העל הטוב ביותר מאז "קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים". הוא מהיר, מצחיק, מפתיע, ואפילו יש לו שכל ולב. מה עוד אפשר לבקש מסרט קיץ קליל שמיועד לכל המשפחה? 

ההברקה הראשונה של "השיבה הביתה" היא החלטתו לדלג על סיפור המוצא הלעוס והמאוס של פיטר פארקר (עכביש רדיואקטיבי, הדוד בן, "עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה" וכיו"ב), ולצאת לדרך מהמקום שבו "מלחמת האזרחים" הסתיים. רוצה לומר, פיטר (טום הולנד) כבר עבר את האודישן הסופר־גיבורי שלו בהצלחה לא מבוטלת, וכעת הוא מצפה שטוני סטארק (רוברט דאוני ג'וניור) יפרוס את השטיח האדום לכבודו ויזמין אותו להצטרף לנוקמים. אך לטוני יש תוכניות אחרות. "תהיה סבלני ותישאר קרוב לקרקע, ילד", הוא מייעץ לפיטר, ופיטר מקשיב. 

גם הסרט מקשיב, מתברר, שכן קנה המידה ב"השיבה הביתה" קטן בהרבה ממה שהתרגלנו אליו. אין כאן נבלים אינטר־גלקטיים שמאיימים על שלום כדור הארץ ואין כאן סצנות אקשן בומבסטיות. במקום זאת, הבמאי ג'ון ווטס מקיף את פיטר בחבורה מולטי־אתנית של צעירים מוכשרים, שולח אותו לתיכון ומארגן לו קומדיית נעורים בסגנון ג'ון יוז. ספיידרמן נשלח לשמור על השכונה, להציל חתולים, לעזור לזקנות, אבל לפיטר אין סבלנות לשטויות מהסוג הזה, ואחרי שהוא חושף חבורת פושעים שמונהגת בידי מייקל קיטון המעולה - הוא מתעלם מהוראותיו של סטארק ונכנס לפעולה.

בגדול, "השיבה הביתה" הוא סרט גיבורי על שבו הגיבור לומד בדרך הקשה שיש לו עוד הרבה מה ללמוד, אבל זה הרבה יותר כיף ממה שזה נשמע. גם מפני שרוברט דאוני ג'וניור הוא זה שמופקד על כל המונולוגים החינוכיים ("אלוהים, אני נשמע בדיוק כמו אבא שלי", הוא אומר בגלגול עיניים בשלב מסוים). אבל גם, ובעיקר, מפני שטום הולנד הוא ככל הנראה הספיידרמן הכי מוצלח שהיה לנו עד היום. עם תזמון קומי מרשים, קול סדוק ומראה פגיע ושחיפי, הולנד בן ה־21 מסתער על התפקיד והופך אותו לשלו. 

אף על פי שלא פחות משישה כותבים שונים חתומים על התסריט, התוצאה איכשהו מצליחה להתהדר באחידות ובתנופה, ומלבד הקרב הגדול בסוף, שקצת טובע ברעש ובאפקטים, ומלבד שימוש מעט מוגזם במילה "Awesome", באמת קשה למצוא על מה להתלונן. פאנצ'ליינים עפים לכל עבר, הפתעות מרעישות ממתינות מעבר לכל עיקול כמעט, והשיאים האמוציונליים מבוצעים באפקטיביות מרבית. לעזאזל, אפילו הסצנה המסורתית שממתינה לכם בסוף הקרדיטים יותר משווה את ההמתנה. נכון לעכשיו, "השיבה הביתה" הוא המרענן הרשמי של הקיץ. ברוך שובך, ספיידי. 

 

ציון: 8

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו