משולש לחץ על חמאס - ואיזון למניעת התלקחות

חמאס נמצא כעת תחת לחץ משלושה כיוונים שונים. הראשון והחשוב שבהם נובע מכך שקטאר נדרשה לנתק את היחסים עימו, גירשה כמה ממנהיגיו, וייתכן שההנהגה כולה תיאלץ לעזוב את קטאר. יתר על כן, אם בעקבות לחץ זה תפסיק קטאר את הסיוע הכלכלי לרצועת עזה, יפסידו תושבי הרצועה וארגון חמאס את הגורם המסייע העיקרי לשניהם בשנים אחרונות.

המרכיב השני בלחץ נובע מהחלטות אבו מאזן. ראשית, יצומצמו או צומצמו בצורה משמעותית המשכורות ששולמו על ידי הרשות למי שנחשבו אויביה ברצועת עזה, והקטנת משכורות זו תשפיע מאוד על המצב הכלכלי. אבו מאזן גם החליט לא לשלם עבור חלק נכבד מהחשמל שהרצועה צורכת, ובעקבות כך החליט הקבינט בירושלים לצמצם את כמות החשמל שמועברת מישראל לעזה. בעקבות כך תגדלנה השעות שבהן אין חשמל בעזה לרוב היממה.

אין שום תחליף לחשמל הישראלי, כי גם המצרים לא מאפשרים העברת עוד חשמל; אין תחליף למשכורות, כי אף אחד לא יתפוס את מקומה של הרשות בעניין זה; ולא נראה שמישהו ייכנס לנעליה של קטאר אם תיאלץ להפסיק את הסיוע הכלכלי. התוצאה תהיה לחץ גדול על הרצועה בכלל ועל חמאס, כמי שנושא באחריות לעזה, בפרט.

זו דוגמה קלאסית למצב שבו אין מבחינת ישראל "החלטה טובה". מצד אחד, יש לישראל אינטרס גדול מאוד ללחוץ על חמאס כדי להכריח אותו לוותר על התעצמותו.

מצד אחר, ככל שהמצב הפנימי ברצועה מחריף והולך, ואין לחמאס מה להפסיד, כך גדל הסיכון שתהיה התפרצות אלימה בעזה, ושהיא תכוון נגד ישראל ולא נגד חמאס. מהו האיזון הנכון בין לחץ על חמאס לבין המשך בנייה בעזה ומתן תקווה לאוכלוסייה - הדבר אינו ברור לחלוטין. איך מצליחים לייצר לחץ ולא להביא להתפוצצות? זו בבחינת אמנות, וקשה מאוד לתת עצות.

ברור לחלוטין כי מרגע שהלחץ המשולש - פחות חשמל, פחות משכורות, פחות סיוע כלכלי - ישפיע באופן ממשי, הרצועה תהפוך לאזור רגיש הרבה יותר. יש להביא זאת בחשבון.