"יש לי רק זיכרונות יד שנייה מבגדד"

רוני סומק || משורר. בן 65, מתגורר ברמת גן, נשוי לליאורה [58, מגשרת] ואב לשירלי. מחברם של 12 ספרי שירה ושני ספרי ילדים. שיריו תורגמו ל־42 שפות. לאחרונה יצא לאור ספרו "נקמת הילד המגמגם - מבחר וחדשים". לרגל צאת הספר תיערך לסומק מחווה בפסטיבל המשוררים, שיתקיים במטולה בין 29 ל־31 במאי 

 מתי בפעם האחרונה הרגשת עצב?

"לפני כחודש, כשראיתי את כרכי האנציקלופדיה העברית זרוקים ברחוב. נזכרתי בתשוקה שהיתה לי בילדותי לכל כרך, וכמה עצוב הייתי כשאבי אמר שאין לנו מספיק כסף כדי להיות מנויים על האוצר הזה. והנה הגברת המכובדת מחכה שעובדי הניקיון יאספו אותה".

 מתי בפעם האחרונה הלכת לים?

"בקיץ שעבר. הייתי בחוף גבעת העלייה ביפו. כשאני בא לים אני משתדל להריח אותו, וזה החוף היחיד שעוד נשאר לו ריח של ים, ולא של קרם שיזוף. לא נכנסתי למים בגלל הפחד ממדוזות". 

 מתי בפעם האחרונה רכבת על אופניים?

"בגיל 17. בנעוריי הייתי בעיר הנוער ביריד המזרח, היתה שם תחרות רכיבה, וקיבלתי תעודה 'רוכב אופניים מעולה'. לפני שהתגייסתי עבדתי במחלקת השליחים של 'בנק הלוואה וחיסכון', כלי התחבורה שלי היה אופניים, ולא היתה פינה בתל אביב שלא הכרתי". 

 מתי בפעם האחרונה פגשת חבר ילדות?

"לפני שלושה חודשים בתחנה של קו 5 ברחוב יהודה המכבי. למדנו יחד באותו בית ספר עממי ולא ראינו אחד את השני כמעט 50 שנה. לא כל כך דיברנו. הבחירה בזכות השתיקה חידדה את המבטים ואי אפשר היה להתעלם מכך שלשנינו יש עכשיו הרבה פחות שערות על הראש". 

 מתי בפעם האחרונה פגשת אדם שאתה מעריץ?

"ב־2001 פגשתי בקרקוב את המשוררת ויסלבה שימבורסקה. ב־2004 פגשתי אותה שוב. היא הגיעה לסיור בארץ והקריאה משיריה בבית אריאלה. היא משוררת שהשפיעה מאוד על הכתיבה שלי והפגישות איתה היו מרגשות. לראות איך מישהי שהיא סוג של ספר הופכת להיות פתאום בשר ודם". 

 מתי בפעם האחרונה השתוללת?

"לפני כ־11 שנים באיצטדיון וינטר, במשחק שבו היה צריך להיקבע גורלה של קבוצת הכדורגל הכוח רמת גן. זה היה משחק העלייה לליגת העל, מול הפועל ירושלים. שום דבר לא היה בטוח במשחק הזה, ולכן במהלך 90 הדקות שלחנו (שלא בצדק) את אמו של השופט לעסוק במקצוע העתיק ביותר בעולם, את הקוון לבדיקת עיניים ואת אוהדי הקבוצה היריבה לתחתית הטבלה. הסוף היה מצוין וכל ה'נשלחים' הפכו לקדושים". 

 מתי בפעם האחרונה פגשת מישהו מעורר השראה?

"השבוע, כשראיתי בפעם המיליון את פסל האריה בסמטה פלונית בתל אביב. ליטפתי לו את הפרווה".

 מתי בפעם האחרונה ניקית את הבית?

"לפני פסח רציתי לבדוק את מצב האבק על מדפי הספרייה. אחרי דקה גיליתי שהספר 'אינטימיות' מאת ז'אן־פול סארטר, שאותו חיפשתי לפני כחודש, הסתתר בין שירי ז'ק פרוור לשירי שארל בודלר. התחלתי לקרוא בו, האבק יחכה".

 מתי בפעם האחרונה בכית?

"לפני כמה ימים, כשהקרנתי את 'סינמה פרדיסו' לתלמידי קולנוע בתיכון שבו אני מלמד. בדקות האחרונות, כשגיבור הסרט צפה בקטעי הנשיקות שצונזרו מהסרטים שהוקרנו בקולנוע של ילדותו, הרגשתי שחבילת טישו לא תספיק". 

 מתי בפעם האחרונה טיילת במקום חדש?

"לפני חודש האכלתי ברווזים על שפת מעגן הסירות של אגם לוזאן שבשווייץ. הגעתי לשם להשקת הספר שלי, 'הפסנתר הבוער', בצרפתית. יש לי שחרור מהרופא מהתפעלות מטבע, אני תייר של בתי קפה, 'אספרסו תייר', אבל היופי שם הוא עוד הוכחה שיש אלוהים".

 מתי בפעם האחרונה בדקת את יתרת העו״ש שלך?

"בואי נדבר על זהב, לא על כסף".

 מתי בפעם האחרונה קראת ספר?

"אני קורא סימולטני ובימים אלה אני מדלג מ'הים של וינה' - ספר הסיפורים הכל כך יפה של גפנית לסרי קוקיא - אל 'מקוננת במכנסי נמר' - ספר המסות החזק לא פחות שכתבו יגאל שוורץ, שי צור ונופר רשקס על אמנות הסיפור של צרויה שלו. אני מקנח ב'הסטנצות החדשות לאוגוסטה', שהוא ספר שיריו של יוסף ברודסקי שתירגם יעקב לח". 

 מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרת טלוויזיה?

"כן, במקרה הזה התמכרות זו המילה, ואני הזרקתי ישר לווריד כל תמונה מ'פארגו'. עכשיו אני צופה בעונה החדשה, והפרק הראשון הוכיח שהאויב של הטוב מאוד הוא המצוין. התחושה שלי היא שהסדרה הזו מרחיבה את גבולות הטריטוריה של המושג טלוויזיה, ואני מצטער שלא מקרינים אותה בבתי קולנוע. הייתי מת לראות אותה על מסך גדול, להגביר את ההנאה בטור הנדסי". 

 מתי בפעם האחרונה זרקת משהו?

"לפני פסח זרקנו מכונת לחם מקולקלת. יותר מאשר ללחם שנאפה בה אני מתגעגע לריח שהרים לבית את התקרה".

 מתי בפעם האחרונה למדת שפה חדשה?

"בכיתה ז', כשבבית הספר צהלה החליטו להוסיף לאנגלית גם את הצרפתית. מכיוון שמורים לצרפתית לא נמצאו בלוחות הדרושים, נבחר שלמה בניטה, המורה להתעמלות, ללמד אותנו גם את שפתה של בריז'יט בארדו. בניטה, שסירב להחליף את חליפת הטרנינג שלו בבגדי מורה, שילב בין המקצועות. וכך מצאנו את עצמנו על מגרש המסדרים מנופפים ידיים ושרים 'אלואטה, ז'ונטה אלואטה'".

 מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

"הבוקר. יצאתי לצעדת 30 הדקות. הצעדה הזאת היא גם ספורט וגם מדיטציה. היא קו הזינוק של המחשבות שעתידות לעבוד במשך היום שעות נוספות. אני צועד לבד, באזור עירוני, מכניס קסטה דמיונית למוח וחושב על כל הדברים שאני עומד לעשות היום. המסלול די קבוע, רק בשבת אני משנה אותו כי אני צועד לכיוון הבית של אמי". 

 מתי בפעם האחרונה שלחת פרחים?

"האמת, לפני יותר מ־30 שנה למישהי שרמזה שהדרך אל ליבה חייבת להיות מרוצפת בשושנים. שלחתי לה חצי משתלה ולא הצלחתי לקבל ממנה בחזרה אפילו חצי עלה. למרבה האירוניה שמה הוא ורד. מסתבר שהיא חיה כיום בקנדה ומתפרנסת כפסיכולוגית. אני רוצה לדמיין שמגיעים אליה מטופלים ולאחד מהם יש אגרטל מלא בפרחים עבורה". 

 מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?

"אני מתקשר אליה כל יום ומבקר אותה לפחות פעמיים בשבוע. היא מתקרבת ל־90, הזיכרון כבר לא להיט, וכל פגישה איתה היא מטאפורה למילה חיבוק".

 מתי בפעם האחרונה התפנקת?

"לפני חודש, בשלושה ימי חופשה באקס אן פרובנס. לתדהמתי גיליתי שאפשר לחיות מבלי להתחיל את הבוקר עם הכותרות בעמודי החדשות".

 מתי בפעם האחרונה בישלת ארוחה מדהימה?

"אין לי ויזה למדינת המטבח. מצד שני, בשירים שלי יש הרבה אוכל. שרי אנסקי ציטטה אחד מהם בהצעה למתכוני אורז, ישראל אהרוני קרא שיר אחר ב'ציפורי לילה', אייל שני לקח אותי לתוכנית הטלוויזיה 'אוכל למחשבה'". 

 מתי בפעם האחרונה אכלת ארוחה מדהימה? 

"לפני שלוש שנים במסעדה של נהגי משאיות ליד העיירה מונטה סן סבינו? שבטוסקנה, איטליה. מדובר בסטייק, צ'יפס וסלט. כל הדברים כאילו מוכרים וידועים, וכאילו אין אפשרות לחדש בהם, אך בכל פעם שאני מגיע למקום הזה אני מבין שאפשר לעלות כיתה גם בדברים שאתה חושב להכי מוכרים וטעימים. כשמתקרבים למסעדה רואים במגרש החניה מלא משאיות, הנהגים עושים עיקול גדול כדי להגיע אליה, הם יודעים שזה משהו טוב. אני לא איזה אוכל בשר סדרתי, אבל שם זה אחרת. הסטייק פתאום הוא סוג של שירה".  

 מתי בפעם האחרונה למדת משהו חדש?

"לפני שנה, כששירלי בתי, בוגרת החוג לפיזיקה, ניסתה להסביר לי מהי תורת הקוונטים. ברור שאפילו לא התחלתי להבין, אבל הרגשתי את לחיצת היד בין המדע לשירה. כיום היא עובדת במעבדה באוניברסיטת תל אביב, ובעוד כמה חודשים תתחיל מאסטר במדעי המוח".

 מתי בפעם האחרונה נכשלת?

"אתמול, כשניסיתי לתקוע מסמר בקיר ובמכה השלישית הרגשתי שהפטיש החליט לרקוד בלט על הבוהן. התמונה שרציתי לתלות עדיין מחכה לתליין שלא מנכה לקורבנותיו שליש על התנגדות טובה".

 מתי בפעם האחרונה רבת עם מישהו?

"לפני כחצי שנה, עם סופר שלא אהב את מה שחשבתי על כתב יד שנתן לי לקרוא. לרגע הרגשתי שהחברות בסכנה, אבל מצד שני אני מתכוון להעיד בשבועה על כל מילה. בינתיים, לחברות שלום".

 מתי בפעם האחרונה עשית משהו נועז במיוחד?

"לפני שבע שנים, כשניסיתי לטפס על הר הגעש אתנה שבסיציליה. אחרי כמה מאות מטרים הזכיר לי פחד הגבהים שלי שאני מעט בסכנה. ירדתי וישבתי בבית קפה למרגלות ההר. בזכות הכישלון לטפס הצלחתי לכתוב שיר שתורגם לאיטלקית, 'מתחת להר הגעש אתנה הרהור על אלוהים כגדול הבימאים הארוטי'. מאז אני מבין שהרי געש הם בשבילי כמו נרות חנוכה, לראותם בלבד". 

 מתי בפעם האחרונה התרגשת כמו ילד?

"לפני 25 שנה, ליד המיטה שבה ליאורה ילדה את שירלי. מבחינתי עוד לא נולדה ההתרגשות שתתחרה בהתרגשות הזאת. אני חושב ששם פתאום הבנתי את צירוף המילים 'אין מילים'". 

 מתי בפעם האחרונה חזרת לבית ילדותך?

"נולדתי בשכונת בוסתן אל־חאס בבגדד. יש לי דרכון עיראקי שלא חודש מאז 1953. אני עדיין מחכה לוויזה. הגעתי לארץ כתינוק, וכשגדלתי שאלתי הרבה אנשים על הבית בבגדד. אני מכיר אותו מסיפורים, עד שאני משוכנע שאני כמעט זוכר אותו. יש לי זיכרונות יד שנייה".

 מתי בפעם האחרונה היית אופטימי?

"אני אופטימי חסר תקנה. בלי פעם ראשונה ובלי פעם אחרונה. כמעט תמיד".

 מתי בפעם האחרונה הלכת לרופא?

"לפני שבוע הלכתי לפיזיותרפיסט לתחזוקה של גב תחתון, מזכרת מהתקופה שבה שיחקתי כדורסל באחת מקבוצות הנוער של מכבי ת"א. הייתי בעמדת רכז, והיתה לנו קבוצה נהדרת, ניצחנו כמעט בכל המשחקים - השאלה תמיד היתה בכמה הפרש ניצחנו. בדיוק התחלתי לכתוב שירים בתקופה הזו ורציתי לעבור להיות איש אחד, ליצור משהו אישי ולא להיות יותר שייך לקבוצה. אגב, אף אחד מאיתנו לא הגיע לבוגרים של מכבי. השלם היה חזק מסך חלקיו". 

 מתי בפעם האחרונה קיבלת עיטור אביר?

"לפני שלוש שנים מהצרפתים. זה עיטור שעם מקבליו אפשר למנות את לאונרד כהן והזמרת הלבנונית פיירוז. אז אני לא שר בערבית על יסמין או באנגלית על ציפורים וחוטי תיל, אבל תענוג להיות איתם באותו מסדר. את העיטור העניק לי השגריר הצרפתי בארץ, זה היה מעמד מאוד מרגש. קיבלתי גם מהפולנים את אות השירות המופתי של הרפובליקה".

  מתי בפעם האחרונה ישבת בבית קפה?

"ביום שישי האחרון, בקפה לנצ'נר התל־אביבי, שעליו כתבתי לפני כמה חודשים את השיר הבא:

קפה לנצ'נר

בְּסוֹף הַיּוֹם נֶחְרַת בְּמֵצַח הַכִּסְּאוֹת

סִפּוּר הָאֲנָשִׁים, שֶׁפָּרְמוּ כַּפְתּוֹרֵי חֻלְצָה

וְשָׁפְכוּ אֶת לִבָּם לְתוֹךְ 

נַהֲרוֹת הָאֶסְפְּרֶסוֹ.

 

בָּתֵּי קָפֶה הֵם נְמַל בַּיִת בּוֹ עוֹגְנוֹת

שְׂפָתַיִם בְּצוּרַת סִירוֹת 

לְיַד אֳנִיּוֹת מִלְחָמָה,

דְּגֵי קְרָב 

וּסְפִינוֹת פִּירָטִים עִם אֶגוֹ מְנֻפָּח 

כַּמִּפְרָשׂ. 

מתי בפעם הראשונה כתבת שיר?

"בגיל 16 וחצי. כתבתי פתק למישהי שלמדה איתי. רגע לפני שיגור הפתק ראיתי שכתבתי שיר. אני לא זוכר מה כתבתי אבל אני שמח שקו הזינוק שלי התחיל משיר אהבה ולא מפצע".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו