"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

קפטן הצילו!

"שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר" הוא סרט מיותר, שמסמן את הרגע שבו ג'וני דפ הפך לקוריוז באופן סופי

,עודכן
ג'וני דפ ב"שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר". בוא'נה ג'וני, הגזמת

אם הסרט הראשון (והחביב) בסדרת "שודדי הקאריביים", שיצא ב־2003, סימן את הרגע שבו ג'וני דפ ויתר על עקרונותיו והתמסר בחדווה למכונת הבלוקבאסטרים ההוליוודית, הרי שהסרט החמישי בסדרה, "שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר", שעולה למסכים בסוף השבוע הנוכחי, מסמן את הרגע שבו דפ הופך באופן סופי לקוריוז.

על פי דיווחים אמינים שפורסמו ברחבי הרשת (ושלא הוכחשו בידי אף אחד), את הצילומים של "נקמתו של סלזאר" העביר דפ במצב של שכרות מתמדת. וכשהוא סוף סוף הואיל בטובו להופיע על הסט - לא פעם באיחור של שעות - הוא הסתייע בעוזר אישי שלחש באוזנו את שורות הדיאלוג שלו (טריק שגם הגיבור שלו, מרלון ברנדו, השתמש בו בימיו המאוחרים). כי למי יש ראש ללמוד את השטויות האלה בעל פה?

מעבר לעניין הרכילותי שיש בפרטים העסיסיים הנ"ל, לטעמי הם גם מיטיבים לשקף את מה שדפ באמת חושב על סדרת הסרטים הזאת (שאינה יכולה להמשיך ולהתקיים בלעדיו), על האנשים שאוהבים אותה (אני מניח שעדיין נותרו כמה כאלה) ועל התפקיד שהוא ממלא בה. הוא פשוט מזלזל בכולם באופן מוחלט, וצוחק כל הדרך אל הבנק. שוב.

כמובן שיתר השחקנים ואנשי הצוות שעמלו לילות כימים על "נקמתו של סלזאר" לא יכולים להרשות לעצמם להתנהג כמו דפ. אבל למרבה הצער, למרות מאמציהם הניכרים, אף אחד מהם אינו מסוגל לגרום לסרט המיותר והמשעמם הזה להיות פחות מיותר או פחות משעמם. לא הבמאים (הצמד הנורבגי יואכים רונינג ואספן סנדברג), לא שחקני המשנה (שמובלים הפעם בידי חוויאר בארדם, בתפקיד הנבל סלזאר), ובטוח שלא חצי תריסר התסריטאים (שזורקים על המסך מכל הבא ליד - פריטים קסומים, קללות עתיקות, פלאשבקים, הופעות אורח - בתקווה שמשהו מכל זה יידבק).

במרכז העלילה עומד החיפוש אחר הקלשון של פוסידון - פריט נחשק שמסוגל לשלוט באוקיינוסים - כאשר אל קפטן ג'ק (דפ) מצטרפים הפעם שני יתומים פוטוגניים ונמרצים - ברנטון ת'ווייטס ("מלחמת האלים") וקאיה סקודלריו ("הרץ במבוך") - שממלאים את המשבצות שמולאו בעבר בידי אורלנדו בלום וקירה נייטלי.

תוך כדי, אנו למדים פרטים לא מאוד חיוניים על עברו של ג'ק (מה שמאפשר לדפ לחזור לנעוריו בעזרת מיטב האפקטים), וחוזים באדישות מפוהקת ברצף לא נגמר של קרבות ימיים, מרדפים יבשתיים וסצנות פעולה מופרכות ומשעשעות לכאורה.

הסרט אמנם עובד שעות נוספות על מנת לשכנע אתכם שאתם נהנים מכל רגע, אך מלבד סיקוונס אחד - שכולל פעלול באסטר קיטוני נחמד עם גיליוטינה - קשה לומר שרונינג וסנדברג מדגדגים את רמת המורכבות, התחכום וההשראה של גור ורבינסקי (שביים את שלושת הסרטים הראשונים בסדרה, ושמתמחה בסיקוונסים סלפסטיקיים מהסוג הזה).

ואיך דפ, אתם שואלים? ובכן, הוא מאוד משכנע בתור שודד ים שיכור. רק חבל שאף אחד לא טרח לספר לו שהוא משתתף ב"שודדי הקאריביים 5" ולא ב"לעזוב את לאס וגאס 2".

"שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר" ("Pirates of the Caribbean: Dead Men Tell No Tales"). במאים: יואכים רונינג ואספן סנדברג. ארה"ב 2017

yishai.kiczales@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר