מטולה, שנה אחרי

בשנה שעברה התעוררה מחאה נגד פסטיבל המשוררים במטולה בטענה שהוא מפלה נשים • השנה התוכנייה מגוונת יותר, אבל חלק מהמשוררות עדיין טוענות: "יש צורך בבמות אחרות" • המנהל האמנותי בני ציפר: "זו צרות עין של משמיצים אוטומטיים"

צילום: אנצ'ו גוש/ג'יני // צילום: אנצ'ו גוש/ג'יני

בשנה שעברה התקיים פסטיבל המשוררים במטולה בצל מחאה חריפה: כמאתיים משוררות ומשוררים, ובהם נורית זרחי, מאיה בז'רנו, טל ניצן ונעם פרתום, הודיעו על סירובם לקחת חלק בפסטיבל כל עוד משמש בני ציפר, עורך מוסף "תרבות וספרות" בעיתון "הארץ", מנהלו האמנותי. ברקע עמדה הסערה שחולל ציפר עם מאמרו בעקבות פרשת אייל גולן, אך לא פחות הטענות המופנות כלפי הפסטיבל (וכן כלפי מוסף "תרבות וספרות" עצמו) - מיעוט של משוררות בהשוואה למשוררים בפרט, ודחיקה של קולות מן השוליים לטובת קולות מוכרים ומבוססים בכלל. 

השנה, בתאריכים 31-29 במאי, יחגוג פסטיבל מטולה 20 שנה להיווסדו באמצעות "שורת מחוות לגדולי השירה ומעצבי דמותה", שעימם נמנים, בין השאר, חיים גורי, גבריאל מוקד, דן מירון ואהרן שבתאי. מובן שגם משוררות חשובות וראויות תשתתפנה בפסטיבל, ובהן אגי משעול, אמירה הס, נורית זרחי ואנה הרמן, לצד מופע מחווה ליוצרות ז'קלין כהנוב ומירי בן שמחון, וכן אירוע בהשתתפות עין טור מלכא, משוררת ואלמנתו של אורי צבי גרינברג.

בני ציפר // צילום: זיו קורן

עם זאת, לדעת כמה מיוזמות המחאה אשתקד, לא השתנה דבר בתוכנייה של השנה. "בשנה שעברה התרעמנו כנגד צמצום הבמות", מסבירה ד"ר דורית שילה, עורכת, מתרגמת ומרצה ללימודי צרפת באוניברסיטת תל אביב, שנמנתה עם החותמות על העצומה ב־2016. "בכך כוונתי שעם כל הכבוד לבני ציפר, איש רב זכויות, משכיל ורחב דעת, לאור עשורים על גבי עשורים הדיר בגלוי נשים כותבות מהבמות שעליהן היה אמון. אבל קיבלנו החלטה שאנחנו לא רוצות כל שנה להיות המתריסות; לבוא ולהגיד מה לא בסדר כולם יודעים, ולעשות קשה יותר". 

שילה קושרת קשר ישיר בין אותה מחאה נגד הדרת נשים לבין הקמת "המוסך: מוסף אינטרנטי לספרות", מוסף מקוון דו־שבועי לשירה, סיפורת, ביקורת ומסה, שנוסד לאחרונה על ידי שבע כותבות (וכותב), ושילה בהן (http://blog.nli.org.il/mussach_intro). "התשובה למחאה שלנו היא לא לסלק מישהו מעמדות המפתח, גם לא להעלות את מספר הנשים הכותבות בפסטיבל מטולה או במוסף ספרותי זה או אחר; התשובה היא להציב עוד נשים בעמדות של מקבלות ההחלטות וליצור עוד במות". 

אבל אכן הוגברה השתתפות של נשים כותבות בפסטיבל השנה.

"נכון שיש שם נשים, אם כי ברובן המוחץ נשים מוכרות ומכובדות שזכו להמון חשיפה. לי התוכנייה נראית גברית ומאוד עייפה, אבל זה טעמי האישי ואני יכולה להבין אנשים שישמחו בה. היא כן מנכיחה את הצורך בבמות אחרות. בעיניי גם יש מקום לאמירה שלא לשתף פעולה עם במות שהדירו נשים לאורך שנים רבות כל כך. בלתי נסבל בעיניי שעוד נוטים לומר היום 'אנחנו בוחרים משתתפים על פי כישורים ולא לפי מפתח פוליטי־מגדרי'. ככותרת ספרו של סאראמאגו, זה 'על העיוורון'. כשאתה מחפש היכן שאתה רגיל, במקומות הנוחים, אתה רואה מה שאתה רגיל לראות. וציפר, עם כל הכבוד, רואה מה שהוא רגיל לראות ולא מביט רחוק יותר או לצדדים". 

ריקי כהן // צילום: יהושע יוסף

"תוכנית מגוונת ועשירה"

לעומת שילה, המשוררת ריקי כהן, אף היא נמנית עם מייסדות "המוסך", בוחרת במילים בוטות יותר. ביום שלישי צייצה בטוויטר, כי "משוררים שהולכים לפסטיבל מטולה הם משת"פים של אותו נוהג ודנ"א שוביניסטי עבש". 

"מבט בתוכנייה מעביר בי צמרמורת", אומרת כהן, "שורה של מופעים מרכזיים שמאדירים אותם גברים שכולנו מכירים, ולצדם בסך הכל אירוע אחד המוקדש לנשים תחת הכותרת 'את הקורבן'? קשה לי להחליט אם זה אמיתי או פרודיה, אם ציפר מלגלג כאן בעצם על המחאה נגדו ועל המקום שהוא נותן לנשים יוצרות בכל הפעילות הספרותית שלו. מה גם שאותו אירוע מוקדש לז'קלין כהנוב ומירי בן שמחון, שתי יוצרות שצמצום דמותן לכדי קורבן הוא מגוחך ואף שטחי". 

לא פחות מכך יוצא קצפה של כהן על אירוע שיוקדש לשירה פמיניסטית רדיקלית, תחת הכותרת "ידוע שתימניות חמות במיטה". "אמנם זה ציטוט, אך עדיין זה לא יכול להתקבל; לא בהפוך על הפוך ולא בהומור. זה מעליב את האינטליגנציה". 

כהן אינה מתרשמת מהגדלת מספר המשתתפות בפסטיבל ורואה בכך מס שפתיים, "יחצנות ריקה. זה רק מראה שמה שלכאורה חשוב הוא לשמר את מעמדו כפטרון או מתווה דרך, תואר שהפך מלאכותי וריק. האיש מנותק, ולמעשה מתעקש לשמר אותו מתווה שלפיו גברים בעלי מעמד, פרסום וותק ממשיכים להחזיק בעמדות המרכזיות". 

בני ציפר לא נשאר חייב ואמר ל"ישראל היום": "התוכנית של הפסטיבל השנה עשירה ומגוונת כל כך, שצריך להיות צר עין במיוחד כדי למצוא בה פגמים. צריך להיות צר עין כדי למצוא פגם בכך שהוזמנו כמה משוררות מאושיות השירה הישראלית כגון נורית זרחי ואגי משעול ואמירה הס ושלי אלקיים ומאיה בז'רנו ושרון אס, ולצדן משוררות נפלאות מהדור הצעיר. וצריך להיות בעל מוח מעוות כדי לחשוב שהוועדה האמנותית שמנתה ארבעה חברים ובתוכן שלוש נשים - ד"ר קציעה עלון, רחל גץ־סלומון וקרן קוך - היתה מסכימה שיודפסו בתוכנייה כותרות לפאנלים העלולות להיות פוגעניות לנשים. אני מזמין את כל המשמיצים האוטומטיים שצוטטו בכתבה לבוא לפסטיבל ולחזות בעושר וביופי שיהיו שם - ולהיווכח בטעותם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר