נסים חדאד היה איש עסקים, אדם נורמטיבי, שיום אחד מצא את עצמו נאשם בפשע מהנוראים שאפשר להעלות על הדעת. לפי דבריו, על לא עוול בכפו, הוא הואשם בביצוע אונס, מעשה סדום, בתינוק בן שנה וחצי, בנה של חברתו.
חדאד הורשע, נלחם על חפותו, ובסופו של דבר, אחרי שכבר ישב כמה שנים במאסר מתוך 17 השנים שנגזרו עליו - זוכה בבית המשפט העליון. לזכותם של רביב דרוקר ו"המקור" יש לומר שזה לא פופולרי לנהל מלחמה תקשורתית למען מי שהורשע בפשע מזוויע כל כך.
אלא שהפרשה הזו כבר נדונה ב"עובדה" ב־2015 בתחקיר של עמרי אסנהיים, שהציג את סימני השאלה הקשים על ההרשעה, אותם סימני שאלה שהביאו בסופו של דבר לזיכויו של חדאד. גם דרוקר עצמו הציב סימני שאלה דומים ברשימות שפירסם ברשת. התחקיר של אסנהיים שודר עוד לפני הזיכוי בבית המשפט העליון.
אז למה היה חשוב לקחת פרשה שכבר קיבלה רייטינג הרבה יותר גבוה בערוץ 2, שכל פרטיה כבר פורסמו, ושדרוקר עצמו כבר עסק בה זמן רב, ואחרי שגיבור הפרשה כבר זוכה וחזר לחייו, ולגולל אותה שוב ב"המקור" בערוץ 10? האם יש כאן ניסיון אופנתי להכות במערכת המשפט ובמשטרה במקום שבו אכן פישלו? במידה לא קטנה, זה נראה ככה. הרי במקרה הזה מערכת המשפט עצמה תיקנה את הטעות הנוראה, אם כי לשם כך היה צריך להגיע עד בית המשפט העליון.
הבעיה היא שהמחיר היה 3 מיליון שקלים. זה מה שחדאד שילם על הגנתו המשפטית המוצלחת. לא רק לעורכי דין, גם לחוקרים ולמומחים שגייס. מה היה קורה למי שאין האמצעים שהיו לחדאד? זהו נושא שראוי לדיון רציני, אלא שהשאלה הזו, שהיא כנראה החשובה ביותר, הוצגה רק כבדרך אגב. דיון רציני כראוי בנושא הזה נעדר מ"המקור". עסקו רק בפרשת חדאד שכבר נטחנה קודם לכן בהרחבה.
קטעי החקירה ששודרו מעוררים תחושה קשה של אי נוחות. זה נראה כמו מאמץ של החוקרים לשבור את החשוד, בלי לנסות כלל לבדוק את גרסתו. בדיעבד, ברור שאילו גרסתו היתה נבדקת, כתב האישום כולו היה בצרות. אבל כך זה נראה לא רק בחוכמה שלאחר מעשה, אלא גם למי שאין מיומנות בחקירות.
בהחלט סביר שההליך היה תקין לחלוטין, והמאמץ לשבור את הנחקר הוא חלק לגיטימי מהחקירה. וכמו שכבר נאמר ב"המקור", זו יותר בעיה של הפרקליטות שליוותה את החקירה מתחילתה ופחות של המשטרה.
גם חשיפת מחלוקות בין מומחים לא אמורה להיות עניין מסעיר. זה טבעי. אבל המחלוקות הללו היו אמורות להעסיק את השופטים במחוזי שהרשיעו את חדאד. בכל מקרה, המישדר המצוין עצמו היה מרתק גם למי שמכיר את הפרשה. וכמו בדרמה טובה, היה אפילו הפי־אנד: הזיכוי הוצג בצורה מרגשת.
חדאד, יש לזכור, לא קיבל את הזיכוי האידיאלי. אבל אחרי כל השאלות הקשות, נראה שהמערכת המשפטית מסוגלת לתקן באומץ את הטעויות של עצמה. רק שהמחיר יותר מדי גבוה.
השאלה הזו, כמו אחרות, נשארה לדיון בהזדמנות אחרת. טעות - זה המקרה שצריך להגדיר את הטיפול בנושא. ההזדמנות הזו הוחמצה. חבל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו