חוזרת לחיים

לילך שם־טוב איבדה את שלושת ילדיה, עומר, רוני ואור, בשנת 2010 כאשר אביהם, בעלה לשעבר, רצח אותם ב־150 דקירות סכין. קשה להבין איך היא מצליחה לשרוד אחרי אסון כזה, אבל היא לא רק נחושה לחזור לחיים, אלא גם להרות מחדש ולהביא לעולם חיים חדשים. הסרט הזה הוא סיפור מרשים על היאחזות בחיים בכל הכוח.

תחילה, המשפט של אבי ילדיה ממלא את עולמה. חשוב לה שהוא לא יחמוק מהעונש המקסימלי האפשרי. "לצערי הרב אין לנו במדינה עונש מוות", היא אומרת. בסופו של דבר, שנתיים לאחר הרצח הוא נדון לשלושה מאסרי עולם.

התוכנית המקורית שלה היתה לשים קץ לחייה בתום המשפט. היא חשבה שאין טעם לחייה. אלא שאז שם־טוב מגלה שהיא רוצה מטרה נוספת בחיים. היא רוצה לחזור להיות אמא, בלי בן זוג, "שהילד יהיה רק שלי". למה? כי "להיות אמא זה המהות שלי".

המסלול שהיא עושה מפרך ורצוף אכזבות. אבל היא לא מתייאשת וממשיכה במאמץ שלוקח כמה שנים. המצלמה מלווה אותה לאורך כל הדרך: הניסיונות לבחור תורם זרע, שמלווים במאמץ לוודא שהילד החדש לא יהיה דומה לילדים שנרצחו, ולא דומה לה עצמה. "הפחד הכי גדול שלי", היא אומרת, "שהוא יהיה דומה לאחד מהילדים".

היא שואפת שהחיים החדשים שתביא לעולם לא יעמדו בצל של האסון הנורא. כך היא בודקת את צבעי העיניים והשיער, שלא יהיו דומים. "ההשפעה המרכזית על הילד תהיה שלך, איך תגדלי אותו, מה יהיה החינוך שלו", מסבירים לה. אבל היא יסודית: "כשדיברת איתו (עם התורם) הוא נראה לך מחובר לעצמו?" היא שואלת בבנק הזרע.

כי חשוב לה גם להיות בטוחה שתורם הזרע אינו לוקה בנפשו. אין בדיקות מעבדה שיכולות לוודא את העניין, עונים לה, אבל מבטיחים ללילך שמשוחחים איתם. זה חשוב לה, כי כבר היה אבא של ילדיה שהתגלה כרוצח. מדי פעם היא חוזרת ונזכרת בעבר ונשברת.

בין לבין היא נותנת הרצאות על הניסיון שלה בהתמודדות עם אלימות במשפחה. היא מספרת על הימים שבהם מי שנכנס אליהם הביתה היה רואה בית שיש בו הכל. אבל האמת היתה הפוכה.

כישלון אחרי כישלון ויש גם אכזבות ונפילות. אבל היא ממשיכה במאמץ. בסופו של דבר, כדי להיכנס להריון היא נאלצת לקבל גם תרומת ביצית. זה נוח לה, כיוון שילדיה שנרצחו היו דומים לה והיא רוצה ליצור נתק בין העבר הכואב לחיים החדשים שתביא לעולם. יש שיחות על הדרך שבה יש לחנך את הילד שייוולד, כדי שחייו לא יעמדו בצל האסון של האחים שלא הכיר.

בהדרגה היא מתחילה לבקר פחות בבית העלמין שבו קבורים ילדיה. החזרה אל החיים מחייבת להתנתק מעט מהעבר. למזלה, אף שקודם לכן לא רצתה בכך, היא מכירה בן זוג חדש, והוא גם הופך שותף לגידול הילדה שנולדת בסופו של התהליך. כשהיא עצובה, הילדה מנסה לגרום לה לחייך. יש חיים חדשים.

זהו סרט מרגש דווקא בזכות האיפוק. אין שום מאמץ ללחוץ על הבלוטות בכוח. הסרט מאפשר לסיפור לספר את עצמו ובזה כוחו. יהיו שידורים חוזרים. כדאי, ולו רק כדי לראות כיצד אישה מרשימה מצליחה לחזור לחיים מהמצב הכי נורא.