ענייניות נכונה

פעם לא אהבתי את צורת ההגשה של עודד בן־עמי. ההגשה שלו נראתה לי מלוקקת, חלקלקה, לא מציעה ערך מוסף. כמה טעיתי.

אחרי חשיפה במינון מוגבר בתקופה האחרונה לאוסף המגישים הכל כך מלאים בעצמם שממלא את הערוצים אצלנו, מגישים שעושים כל מאמץ אפשרי כדי להפגין שנוזל מסוים עלה להם לראש, והם לא מסוגלים להעביר דקה מול מצלמה בלי להסביר לצופים עד כמה הם בני מזל שהם רואים אותם, ואיך הם צריכים לחשוב ומה הן העמדות הנכונות - אחרי כל אלה, "שש עם עודד בן־עמי" נראית כמו אי של נורמליות. אפשר להשמיע אנחת רווחה. סוף סוף מישהו שמדווח לנו נטו מה קרה, בלי הערצה עצמית, ללא ניסיונות להראות לצופים שהמגיש הוא דמות נערצת.

הוא נותן את המידע, מראיין פרשן, בצורה הכי עניינית. את דעתנו נצטרך לגבש לבד. יש בגישה הזו משום מתן כבוד לצופה. הבעת אמון בשיקול דעתו. על הפגישה של טראמפ עם אבו מאזן הוא מדווח באותו טון ענייני שבו הוא מספר לצופים מה פייסבוק עושה עם כל המידע שהיא שואבת עלינו, ומתרגש במידה הנכונה למראה חייל ממצטייני הנשיא שעלה מאתיופיה ופגש את אביו אחרי שנים שהשניים לא ראו זה את זה. ההתרגשות הזו היא הרי הכי ישראלית.

בניגוד לאחד ממרואייניו אמש, שהסביר לצופים שהנשיא טראמפ סובל מבורות - "הבורות של טראמפ היא החיסרון והיתרון שלו" - שהרי הוא, פרשננו המתנשא, הכאילו גדול מכולם, להבדיל מנשיא ארה"ב, הוא האיש הכי מבריק. כאילו אנחנו צריכים להודות על החסד שניתן לנו, על הזכות ליהנות מההברקה הזו, שלא לדבר על אומץ הלב הנדיר. אז בניגוד אליו, עודד בן־עמי לא מתאמץ להפגין מול הצופים שהוא הכי מבריק ושהוא כבר החליט מה אנחנו צריכים לחשוב על כל נושא. הוא מכבד אותנו. נחליט לבד מה דעתנו.

כל כך יותר נכון, כל כך מרענן, כל כך פשוט: להיות ענייני, איך לא חשבו על זה קודם.

• • •

העיקר הבריאות

שמחתי מאוד על ההזדמנות לצפות ב"עצמאות שמח". הבטיחו צחוקים. אולי היו. בעצם, אני בטוח שהיו, ראיתי שהם נורא מתאמצים להצחיק, אז סביר להניח שבסוף הם הצליחו. אבל לא הגעתי לרגע הזה, כי אחרי כמה פיהוקים - נרדמתי. קראתי פעם ששינה טובה חיונית לבריאות. בין היתר שינה טובה מורידה את לחץ הדם. אז בזכות "עצמאות שמח" אהיה בריא יותר. תודה.