יוסיין בולט הוא אחד האתלטים הגדולים בהיסטוריה. כמה מומחים בתחום אומרים שהוא הגדול שהיה אי פעם בהיסטוריה האנושית. מספר מדליות הזהב האולימפיות שלו בלתי נתפס, והוא הגיע להישגים שלו בתקופה שבה היו מי שטענו שהאדם הגיע לקצה היכולת. אבל תמיד כאשר היה נראה שהמין האנושי הגיע אל הקצה, בולט היה שם כדי לדחוף את הגבול עוד קצת. ולפעמים עוד הרבה.
הסרט "אני, יוסיין בולט" עוקב אחרי הדרך שעשה, מהילדות בכפר נידח ומאוד לא מבוסס בגמייקה, הוריו שנראים כאילו העבירו את רוב הזמן איתו בצחוקים, הגילוי של כישרונו החריג והמוטיבציה חסרת הגבולות שלו, שנראית כמרכיב העיקרי בדרך שעשה. ויש גם את הצוות הקטן שסביבו, כולל המאמן האישי שיודע מתי בדיוק ואיך ללחוץ כדי להביא את בולט ברגע הנכון לכושר שיא ולניצחון בכל תחרות. ויש גם את המעריצים בג'מייקה שהפכו אותו לגאוותה של המדינה.
גם לפסיכולוגיה יש חלק לא קטן. הסרט עוקב גם אחרי רגעי השבירה. בולט מתגעגע לחיים נורמליים, לבלות עם חברים, לצאת למועדונים, לשתות. אבל אז מגיע המאמן שיודע איך לדבר אל בולט כדי להחזיר אותו להיות איום על כל שאר האתלטים שבצמרת. וגם כאשר אחד מיריביו בטוח שהפעם הוא גובר עליו, הדבר מספק לבולט את המוטיבציה הנדרשת כדי להבהיר מי נמצא במקום הראשון.
מדי פעם הדוברים גולשים לקלישאות ספורט. מתברר שזה קורה לא רק אצלנו. וזה גם טבעי כאשר בולט שובר פעם אחר פעם את השיא העולמי, ומשלב מסוים אלה השיאים של עצמו. פרשנים לא מבינים: נראה להם שההישגים שלו הם מעבר ליכולת של המדע להסביר. האנשים שסביבו מזכירים שבספורט, אוהד של קבוצה מסוימת או ספורטאי מסוים, גם שונא קבוצה אחרת או ספורטאי אחר. אבל את יוסיין בולט כולם אוהבים. וכאשר נפגשים איתו באמצעות הסרט, זה נראה טבעי.
כך גם המאמן שלו, נחוש מאוד וקשה, אבל באותה עת גם שמנמן חביב, שאי אפשר שלא לחבב. הוא מריץ את בולט כשהוא גורר משקולות, מה שנראה קצת אכזרי, אבל בולט בוטח בו וסומך עליו באופן מוחלט, ועושה כל מה שהוא מצווה עליו. החברים מהילדות אומרים שאביו היקנה לו את המשמעת העצמית שהביאה אותו לצמרת האתלטיקה. אבל האב מודה שטעה כאשר לא רצה שבנו יעסוק בספורט. פעם אחר פעם נראה כמה בולט סובל ומקריב כדי לסחוט מעצמו עוד הישג, לדחוף את עצמו עוד טיפה. בסוף, מתברר, כוח הרצון הזה והנכונות להקריב למען המטרה - הם שעושים את כל ההבדל.
אחד מהצוות של בולט, שהוא גם חבר ילדות שלו, אומר עליו בתחילת הסרט: "הוא כותב את ההיסטוריה (של הספורט) עם כל צעד שהוא עושה. אמרו שמישהו בגובה שלו לא יכול לרוץ כל כך מהר. אבל עבורנו הוא מייצג את הגישה של 'לעולם אל תיתן למישהו לומר לך שאתה לא יכול. לעולם אל תיתן למישהו לומר לך על מה לחלום'". בינתיים בולט כבר הודיע על פרישה. אבל את ההשראה של מי שעשה את מה שנחשב לבלתי אפשרי - הוא משאיר אחריו, עם שורה של הישגים שגם הוא יודע שיהיה קשה מאוד לשבור. בולט כבר יודע, וגם מדבר על כך, שהוא ייזכר כאתלט מהגדולים בהיסטוריה, אולי הגדול מכולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו