רשלנות רפואית היא תופעה העלולה להתרחש, במעשה או במחדל, בכל אחד משלבי הטיפול הרפואי: מהמפגש הראשון של המטופל עם המערכת ועד לקבלת הטיפול התרופתי שלאחר הפרוצדורה הרפואית המרכזית. כזה היה המקרה, למרבה הצער, בתיק העיזבון שהוגש לא מכבר על ידי משרדנו. טיפול כושל ורשלני, והיעדר מעקב המהווה המשך נאות לטיפול, תוך כדי הפרה של כללי זהירות רפואיים בסיסיים, גרמו בסופו של תהליך למותה של המטופלת.
המנוחה, שסבלה ממחלת לב ואי-תקינות קצב הלב, נדרשה להתאשפז בבית החולים. במהלך האשפוז בוצע בה היפוך חשמלי - מכת חשמל בבית החזה, המשתקת לזמן מה את הפעילות החשמלית בלבה של המטופלת, במטרה להחזירו לפעילות סדירה בקצב תקין.
עם שחרורה היתה המנוחה אמורה, באמצעות פיקוח של רופא קופת החולים, להמשיך בקבלת הטיפול התרופתי שהתחיל בבית החולים. היה עליה ליטול תרופה פוטנטית, כזו שהשפעתה חזקה, יש בה סיכונים לא מעטים, ויש להקפיד במיוחד על המינון בו היא נצרכת. את התרופה המסוימת, שתפקידה לשמור על איזון קצב הלב, יש לקבל במינון שהולך ופוחת בהדרגה.
הרופא בקופת החולים הנפיק למנוחה את התרופה במשך למעלה משישה חודשים, מבלי להתייחס להוראות שהופיעו בגיליון שחרורה מהאשפוז בבית החולים, ומבלי להפחית את מינון התרופה כנדרש. כתוצאה מהטיפול הרשלני והשימוש העודף בתרופה, החלה המנוחה, כעבור חודשים מעטים, לפתח תופעות לוואי הקשורות קשר ישיר בשימוש בתרופה.
המנוחה פנתה פעמים רבות לרופא קופת החולים בתלונות על תופעות הלוואי, האופייניות לשימוש בתרופה המסוימת, אולם הרופא נמנע מלבדוק אותה או לשנות את מינון התרופה ואף לא הפנה אותה לבירור במסגרת אשפוז. יתרה מזאת, הרופא המשיך להנפיק את התרופה במינון שגוי גם כאשר המנוחה כלל לא היתה מסוגלת להגיע לקבלת טיפול, בשל מצבה הבריאותי הירוד. מצבה של החולה המשיך להידרדר, עד שלא נותרה ברירה, אלא לחזור ולאשפז אותה בבית החולים, במצב גופני קשה במיוחד.
יומיים תמימים חלפו עד שרופאי בית החולים זיהו את המחדל של רופא קופת החולים, והחליטו להפסיק באופן מיידי את מתן התרופה המסוכנת. אולם ההחלטה התקבלה מאוחר מדי. המנוחה, שבשלב זה כבר נזקקה לתמיכה נשימתית באמצעות מכונת הנשמה, פיתחה הלם לבבי (שוק קרדיוגני), שתוצאתו היא כשל באספקת הדם לגוף. כעבור חמישה ימי אשפוז בלבד הלכה לעולמה.
בכתב התביעה, שהוגש מטעם יורשי העיזבון של המנוחה, וצורפו לו חוות הדעת של הקרדיולוג והפרמקולוג הרלוונטיים, נטען כי מדובר בתרופה פוטנטית, שקיימים כללים ידועים והנחיות ברורות לגבי דרכי השימוש בה, אולם אלה לא זכו להתייחסות ראויה מצד רופא קופת החולים. כמו כן, בשלבי הטיפול השונים הוחמצה שוב ושוב “שעת הזהב” להצלת חייה של המטופלת, שסיכויי החלמתה הלכו ופחתו ככל שהחמיר מצבה. בסופו של תהליך הובילה שרשרת המחדלים הנוראה של הרופא המטפל ורופאי בית החולים למותה המיותר של המטופלת.
הכותבת היא עו”ד אורנית שגיא-דקל, מומחית בדיני נזיקין וביטוח
כל הכתוב לעיל מוגש כמידע כללי, אינו בא להחליף את הוראות החוק והתקנות ואינו בא להחליף ייעוץ משפטי. במקרה של אי התאמה עם הוראות החוק, הנאמר בחוק הוא הקובע. המסתמך על מידע זה עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו