בשיתוף ברק רום
אורית כהן מוציאה מהאלבום כמה תמונות. אני רואה אותן ולא מאמין. ראש ענק, בטן גדולה, מראה כבד ומוזנח. 165 ק”ג של עצב ויאוש. “ככה נראיתי בדיוק לפני שנה ושלושה שבועות”, היא מספרת. היא בעצמה התקשרה אליי כדי להתראיין ולהביא את סיפורה המלא, על מנת לסייע לאחרות שסובלות כיום מאותה התופעה ולספר להן על עמותת OA.
אורית, מה היה מצבך לפני שהכרת את העמותה?
“הייתי במצב של הכחשה מוחלטת. לפני שהגעתי לתוכנית הייתי אישה שמנה מאוד וחשבתי שאני בסדר וזה העולם שלא בסדר. לחשתי לעצמי שזו זכותי להיות שמנה, שהעולם אשם שאינו מקבל אותי כמו שאני. חשבתי שאם היו מפסיקים להסתכל עליי בזלזול, החיים שלי יהיו דבש .לא ראיתי בכלל שזו אני שלא מקבלת את עצמי, שאני חיה בפנטזיות על היום בו אהיה רזה. לא הבנתי שאני מרמה את עצמי מדי יום באופן מושלם ושאני משכנעת את עצמי שאם משהו בעולם החיצוני ישתנה, הכל יהיה פשוט וכולם יאהבו אותי .לא הבנתי שזו אני שלא אוהבת את עצמי. חשתי בושה בעצמי, בגוף שלי, הרגשתי תחושת כישלון. מהרגע בו התעוררתי בבוקר, כל הזמן הייתי במלחמה מול העולם ומול עצמי, אבל לא הודיתי לרגע שכל מה שאני עושה לא עובד. לא יכולתי לקבל תחושת שלווה, שקט ואיזון”.
איך מצאת את העמותה?
“זה קרה דרך חברה של אמא שלי, אבל במשך הרבה זמן הייתי בהתנגדות ובווכחנות. חשבתי שאני לא צריכה את זה. אמרתי לעצמי שאני יכולה להילחם לבד, שאני לא כזאת שחייבת עזרה מקצועית. נכנסתי לחדר עם אנשים שאני לא מכירה, שמדברים במונחים שאני לא מבינה. לא היה בחדר משקל ואף אחד לא דיבר איתי על דיאטה או הציע תפריט. חלק מהאנשים דיברו על חיי היום-יום שלהם, בלי קשר לאוכל. הייתי מאוד מבולבלת. גם העובדה שלא מכרו לי כלום היתה מבלבלת. הבנתי שלא נדרשת ממני הוצאה כספית ולא מוכרים לי תוכנית אכילה, אז מה זה? מה האנשים האלה עושים ואיך זה מתקשר לירידה במשקל? מוזר. הרבה מהם היו נחמדים מאוד ולא הבנתי מה הם רוצים ממני. היתה לי ביקורת על הכל – על התוכן, על האנשים. לא האמנתי שאבוא למפגש נוסף”.
ובכל זאת רואים שעברת תהליך.
“קראת לזה נכון. זה באמת תהליך אמיתי. עד אז לא האמנתי בתהליכים. הכל היה צריך להיות בשיטת זבנג וגמרנו. פתאום הכרתי אנשים ששכנעו אותי שצריך לעבור תהליך מושלם, מותאם ואיטי. שכנעו אותי שזה לא פרוייקט קצר וחד. שבכוח זה לא עובד. אבל אני לא יודעת לאט. כאן זה היה חלק מתהליך הלמידה. למידה של מודעות פנימית. התחלתי לשאול את עצמי שאלות. היתה התבוננות בעצמי, במניעים שלי, בבחירות שלי באוכל ובחיים ובשיתוף. נחשפתי לאמיתות שלא הכרתי בעצמי. נחשפתי לעצמי ממקום מאוד מדויק, ללא מסיכות וזה עדיין תהליך מתמשך, אבל מאוד מתגמל”.
מה מצבך כיום?
“אני יודעת שזה ישמע לא אמין, אבל קיבלתי חיים, קיבלתי תחושת ערך עצמי וקיבלתי מקום בעולם. הורדתי מעל 90 קילו ממשקלי. אני, שחשבתי שאהיה מלכה כשאהיה רזה, לומדת שאני אדם ככל האנשים. לא יותר ולא פחות. הבנתי שזה גם לא צריך להיות בהשוואה לאיש. למדתי לשנות גישה אל מול הקשיים, כדי להפוך את החיים שלי ליותר פשוטים, ליותר זורמים. זכיתי להכיר אנשים מדהימים שנוספו לחיי. בניתי חברויות משמעותיות ופיתחתי תחושת עצמאות פנימית וחופש” .
מה תוכלי לספר לאחרות ולאחרים שסובלים כמו שסבלת את?
“אני רוצה להגיד להם שיש פתרון שעובד. הוא לא פתרון קסם כמו שחלמתי בעבר – שמישהו ימציא כדור שאני אבלע בערב ושבבוקר אקום מאושרת ורזה. מצאתי פיתרון שעובד, שהוא מאתגר ומעניין, שהוא מצמיח אותי כאדם ושהוא עובד יותר מכל שיטה אחרת שניסיתי. הבנתי שאני צריכה פיתרון מקיף, שכולל את האוכל ואת הצד הרגשי שלי. אני יודעת שפעמים רבות חוסר האיזון הרגשי הוא שהביא אותי לאכילה מופרזת. חלק מהבנות האחרות שפגשתי סיפרו שגם הן ניסו לרשת במשקל פשוט על ידי הימנעות מאכילה והן חלו מאוד. הבנתי ש-OA זו לא דרך למי שרוצה לרדת חמישה קילו לפני החתונה. OA זו דרך לחיים, למי שכבר אין לו דרך אחרת. זו דרך למי שניסה וניסה וכל הזמן חזר לנקודת ההתחלה עם השאלה הנצחית – למה זה לא עובד? כשאמרו לי בעמותה: ‘אנחנו פה בשבילך, מבינים ומזדהים עם מה שעובר עליך’, הם צדקו”.
לפרטים נוספים בקרו באתר שלנו- https://www.oa-israel.org/
או כאן- www.oa-israel.org/landing/1014
בשיתוף ברק רום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו