בידור מהנה

"שוב אתה הולך לקרקס?", נשאלתי כמה פעמים בשבוע האחרון. "כן, למה לא?", השבתי בנימוס פעם אחר פעם. "זה כמו 'אלבום בר־מצווה'", אמרו לי המתעניינים, "ראית אחד - ראית את כולם". אז זהו, שלא. בכל שנה בתקופת חופשת פסח מגיע לארץ קרקס גדול מחו"ל. לפני שנה היה זה קרקס שנחאי, ולפני שנתיים קרקס מדראנו. אותו מקום בפארק הירקון, אותו אוהל כחול־צהוב. ובכל זאת, כל קרקס שונה בתכלית מקודמו.

הקרקס התורן, קרקס מוסקבה, מספק בידור פשוט ושובה לבבות מהרגע הראשון, כאשר הסבא הליצן מחפש את הנכד אנדריי בקהל. הדמויות סימפטיות, המוסיקה טובה (שלל להיטים בתרגום לרוסית), הסצנה צבעונית והשימוש במסך הענק שברקע רק מוסיף לחוויה. כל אלה מתערבבים, איך לא, עם רמה גבוהה של סיכון בלא מעט פעלולים מרתקים (כן, יש גם קפיצה דרך טבעת בוערת בגובה כמה מטרים טובים).

אבל מתוך שלל ה"נאמברים", שניים ריתקו אותי במיוחד. הראשון: חבל הקפיצה. מה כבר יכול לרתק בקפיצה על חבל? אז זהו, שהחבר'ה מקרקס מוסקבה בהחלט הוסיפו לזה עניין. למשל, כאשר מי שקפצו מעל החבל היו פירמידה אנושית המורכבת משישה אנשים. מדהים, פשוט מדהים.

קטע אחר שאני עדיין מנסה לפענח בעזרתם הנאמנה של ילדיי הקטנים (תומר בן ה־5 ונועם בת השנתיים) זה הריקוד הזוגי, שבמהלכו החליפו הרקדנים תלבושות שלמות בתוך חמש שניות בכל פעם. אחד שם וילון, ניענע אותו קצת - והופ, לשני יש תלבושת חדשה. עוד לא הבנתי איך הם עשו את זה, אבל היה נפלא.

בשורה התחתונה, מדובר במופע מוקפד ומוצלח, קצבי וכיפי, כזה שמתאים גם לילדים קטנטנים, גם לילדים גדולים יותר - אבל גם להורים ולסבים המלווים.