מסע בעקבות הפרשים

השנה היתה 1917, וברחבי העולם התחוללה המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות עד אז. בחודש אוקטובר התאסף במישורים צרובי השמש שמדרום לבאר שבע, אז עיירה קטנה שנבנתה על ידי הטורקים, כוח פרשים שהגיע מצידו האחר של הגלובוס. היו בו חיילים אוסטרלים וניו־זילנדים, שלחמו בפיקודו של הגנרל אלנבי למען האימפריה הבריטית.

תוכנית הקרב, שהחל ב־31 באוקטובר 1917, היתה להגיע על גבי סוסים ממזרח בשעת בוקר מוקדמת, כשהשמש בגבם, לביצורי הטורקים שהוצבו בפאתי העיר - ואז לרדת מהם ולהסתער ככוח רגלי על החפירות ועל מכונות הירייה. אך הסוסים המותשים, שהיו צמאים מיום של דהירה בערבות הנגב, הריחו את שקתות המים של העיר הסמוכה ופתחו בדהרה פרועה. הפרשים האוסטרלים והניו־זילנדים החליטו לא לעצור את הסוסים, ובמקום זאת שלפו את כידוני רוביהם ופתחו במה שהפכה להיות אחת מהסתערויות הפרשים הגדולות האחרונות בהיסטוריה הצבאית. 

זה היה הניצחון המשמעותי הראשון של חיל המשלוח הבריטי בארץ ישראל, שסימל יותר מכל את קיצן המתקרב של 400 שנות שלטון טורקי בארץ.

באוקטובר השנה יציינו בישראל בשיתוף עם מדינות אנזא"ק, שהן אוסטרליה וניו זילנד (ANZAC - Australian and New Zealand Army Corps), מאה שנים לקרב ההיסטורי בשחזור של הסתערות הפרשים, פתיחת מוזיאון חדש לזכר הקרב בבאר שבע ושלל אירועים נוספים שיתרחשו בעיר הדרומית. עוד לפני כן, שווה לצאת לטיול אביבי מקסים בעקבות שרידי מלחמת העולם הראשונה ומסילת הרכבת העות'מאנית בנגב.

הסתערות פרשי כוחות אנזא"ק ומפת הקרב על באר שבע // צילום: מתוך ויקיפדיה

הרכבת והעיר הנבטית

את הטיול מומלץ להתחיל בגן הלאומי שבטה, לא רחוק מגבול ישראל־מצרים. באתר אפשר למצוא שרידים של תחנת רכבת טורקית, ששימשה את כוחות הצבא העות'מאני עם בעלי בריתו הגרמנים במבצע הפלישה הכושל שלהם לכיוון תעלת סואץ ב־1915.

מלבד שרידי הרכבת הטורקית, בשבטה נמצאים שרידיה הארכיאולוגיים של העיר הנבטית העתיקה שישבה על דרך הבשמים, אחד מנתיבי המסחר החשובים ביותר באותה תקופה, והיתה מרכז משגשג של התרבות הנבטית המתקדמת. 

הגן הלאומי שבטה // צילום: רפאל בן ארי

התחנה השנייה היא פארק גולדה, סמוך לקיבוץ משאבי שדה. בתחומי הפארק שכנה תחנת הרכבת של ביר עיסלוג', חלק קריטי בקו הרכבת הטורקי שהוביל לסיני. כשפלשו הבריטים לארץ, ביצעו כוחותיהם פשיטת חבלה על התחנה וגשר הרכבת הסמוך והשמידו אותם, במטרה למנוע מהטורקים לשגר התקפת נגד מחצי האי סיני.

במהלך התקיפה על באר שבע שימשה משאבי שדה נקודת כינוס עבור כוח הפרשים של אנזא"ק, בעיקר בשל בארות המים באזור. את שרידי גשר הרכבת הטורקי, בעיקר העמודים וחלקי הקשתות שעליהן נבנה, אפשר לראות סמוך לצומת משאבי שדה.

שרידי תחנת הרכבת ביר עסלוג' // צילום: דודו גרינשפן

מסתערים על בירת הנגב

באר שבע היא ללא ספק מוקד הטיול, עם המון אתרים הקשורים לאימפריה העות'מאנית, שכן באר שבע המודרנית תוכננה ונבנתה על ידי הטורקים כחלק מפרויקט לחיזוק הספר והיתה מוקד ההסתערות של הכוחות הבריטיים שניסו לפרוץ את קו ההגנה הדרומי של הטורקים. מעל נחל באר שבע, בכניסה הדרומית לעיר, נמצא גשר שהיה חלק ממסילת הרכבת העות'מאנית. הגשר, הבנוי קשתות אבן, נבנה כמעט ללא ציוד הנדסי מתקדם ונשאר שלם ברובו.

גשר הרכבת העות'מאנית בנחל באר שבע. מעליו: הגשר החדש שהוקם במקום // צילום: דודו גרינשפן

בעיר העתיקה של באר שבע נמצא המסגד שנבנה על ידי הרשויות הטורקיות, כשהחלה בניית העיר בשנת 1906. כיום שוכן במקום המוזיאון לתולדות האיסלאם בנגב. כשהולכים ברחובות העיר העתיקה בבאר שבע, אסור לפספס את בית הסראייה - בניין גדול ויפה מהתקופה העות'מאנית, ששימש מפקדה לכוחות הטורקיים והגרמניים בעיר במהלך הקרב. הגן שלפני רחבת המבנה קרוי על שמו של הגנרל אלנבי, שפסלו ניצב בכיכר.

המסגד העתיק בבאר שבע. כיום: מוזיאון לתולדות האיסלאם בנגב // צילום: דודו גרינשפן 

סמוך לעיר העתיקה נמצא בית הקברות הצבאי הבריטי לחללי מלחמת העולם הראשונה, שנבנה בתחילת שנות ה־20 של המאה הקודמת על ידי חלוצים יהודים שהועסקו מטעם שלטונות המנדט. בבית הקברות המטופח קבורים 1,240 חללים בריטים, ובהם יותר מ־200 לוחמי אנזא"ק.

בית הקברות הבריטי לחללי מלחמת העולם הראשונה // צילום: דודו גרינשפן 

אפשר להסתובב במקום וללמוד על שמותיהם, מוצאם והיחידות שלהן השתייכו הנופלים, כמו למשל קצין הפרשים היהודי־אוסטרלי, קפטן (סרן) סימור ואן דן ברג, שנפל בקרב באר שבע ועל מצבתו חקוק מגן דוד. במקום נמצאת גם מצבת הטייסים, שאותה הקימו הטורקים כאות הוקרה לשמונת הטייסים הבריטים שנהרגו בקרב נגדם. לאחר המלחמה גילו הבריטים את המצבה, שיקמו אותה והציבו אותה בבית הקברות הצבאי. למצבה צורת פירמידה קטומה, בראשה חקוק סמל חיל האוויר המלכותי ומתחתיה רשומים שמות הנופלים ותאריך נפילתם.

מצבת הקצין היהודי סימור ואן דן ברג // צילום: דודו גרינשפן

במרחק הליכה קצרה מבית הקברות נמצאת תחנת הרכבת העות'מאנית הישנה של באר שבע, שנבנתה מאבן ובסגנון הגרמני שבו נבנו רוב התחנות הטורקיות בארץ ישראל. התחנה עברה שיפוץ והוקם בה מוזיאון קטן, ואחת האטרקציות המרכזיות בו הוא קטר קיטור ישן ששופץ והונח במקום. ממש ממול לתחנת הרכבת הישנה נמצאת אנדרטת החייל הטורקי, שהוקמה על ידי ממשלת טורקיה בשנת 2002 לזכרם של יותר מ־200 ההרוגים הטורקים בקרב על באר שבע. 

תחנת הרכבת העות'מאנית והקטר בבאר שבע // צילום: נעמי גטניו

אנדרטת אנזא"ק

מבאר שבע נמשך הטיול לשדות הפתוחים של חבל הבשור. התחנה הראשונה היא פארק אשכול, שם קבעו הבריטים את מפקדתם כהכנה לקרב המכריע בבאר שבע. סמוך למעיינות עין הבשור, הנמצאים בשטח הפארק, הקימו הבריטים מאגר מים שנועד לספק מי שתייה לכוחות הצבא וכן מים למילוי רכבות הקיטור. בשטח עדיין אפשר לראות מבנה בטון בריטי מהתקופה. 

התחנה האחרונה בטיול היא יער בארי, הסמוך לגבול עם רצועת עזה, שם ממוקמת "יד אנזא"ק", מצבת זיכרון לחיילים שנלחמו על כיבוש ארץ ישראל מידי הטורקים. 

האנדרטה, שנבנתה בצורת האות A (האות הראשונה של השם "אנזא"ק"), מנציחה יותר מ־500 חיילים אוסטרלים ו־186 חללים ניו־זילנדים שנפלו בלחימה ובראשה נקודת תצפית על האזור.

יד אנזא"ק ביער בארי // צילום: דודו גרינשפן

יער בארי היה גם אחד מזירות הקרב הקשות ביותר בכניסת הכוחות הבריטיים לארץ ישראל, כשקרב עזה השני, שהפך למלחמת חפירות עקובה מדם וחסרת מעצורים, התנהל בשטחיו הירוקים. כשתבקרו במקום תוכלו לשבת באחת מפינות הפיקניק הירוקות שבסמוך לאנדרטה לזכר הכוחות ולהרהר, כל כך קרוב לרצועת עזה למודת הקרבות, במלחמה ההיא שנראית היום כל כך רחוקה וכונתה על ידי בני אותו דור "המלחמה שבאה לשים קץ לכל המלחמות". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו