"אהבה מסובבת הכל", אוסף בן 20 שירים (מספר אופנתי בחג הזה), מסכם את 13 השנים הראשונות בקריירת השירה של הראל סקעת, הכוללת שלושה אלבומי אולפן, חופן סינגלים שהוציא בשנים האחרונות ושירים מהטלוויזיה ("כוכב נולד", האירוויזיון, "גאליס"). כמחצית משירי האוסף טרם ראו אור באלבום רשמי שלו, וסקעת היה יכול להוציא אותם עכשיו כאלבום רביעי לצד כמה בונוסים.
כזמר פופ שחי מסינגל לסינגל, בעידן שבו אלבומים איבדו מחשיבותם בז'אנר, הבחירה לחזק את מקבץ הסינגלים עם המיטב מהעבר, בואכה מופע השקה גדול שיתניע מחדש את הקריירה, היא בחירה לא מזהירה, אבל איכשהו סבירה. גם התוצאה לא אחידה ברמתה.
הקריירה של סקעת נחלקת כמעט לשני חלקים שווים, כששנת 2010, שבה ייצג את ישראל באירוויזיון ובהמשך יצא מהארון, מהווה את קו פרשת המים. עד אז הוא היה בקו עלייה, עם פריצה מטאורית בעונה השנייה של "כוכב נולד" והצלחת ענק באלבום הראשון מרובה הלהיטים. זהו שיא שאפשר להגיד עליו בדיעבד שאולי הגיע אליו מוקדם מדי ושאותו התקשה לשחזר.
סקעת נחשב אז להבטחה הגדולה ביותר בפופ המקומי. כותב שורות אלה אף השווה אותו בזמנו לשלמה ארצי הצעיר. אבל מאז ההצלחה שלו התמתנה. נכון, הוא הוציא אלבום שלישי וגם אחריו התמיד בהוצאת שירים ובהשתתפות בפרויקטים, אבל הצליח יותר במחזות זמר ("עלובי החיים") ובטלוויזיה ("הכוכב הבא לאירוויזיון"). וגם אם נכנס עם שיר כזה או אחר לפלייליסט של גלגלצ, ההיסטריה סביבו נרגעה.
אלא שסקעת עשוי מהחומרים הנכונים. ומלבד העובדה שהוא יפה תואר, כריזמתי ומוכשר להפליא, גם הוא יודע שקריירה כמו שלו נופלת וקמה על בחירת שירים ויכולת התחדשות. והוא חיפש וניסה. את אלבומו השלישי, למשל, הפיק רן שם טוב ("איזבו"), בחיבור לא הכי טבעי, ולראיה, "תהיה לי אהבה", להיט מהאלבום הזה שנכנס לאוסף, נשמע כיום מפוספס. לעומתו, "המאה ה־21" שכתב דורון מדלי, מתוך אותו אלבום, נשמע כיום מורכב וחזק יותר.
בחינת השירים שהוציא סקעת מאז האלבום השלישי ועד היום מלמדת על ניסיון לגוון וגם ליישר קו עם חו"ל. למשל, שיר הנושא של האוסף "אהבה מסובבת הכל" נשמע דומה מאוד, דומה מדי, ל"A Sky Full Of Stars" של קולדפליי. הסאונדים, הקצב, המבנה, אפילו הלחן, בטח שהעיבוד וההפקה. מייד אחריו מגיע "עכשיו", עם הטקסט החושפני, המנוני לא פחות ורוקיסטי יותר, עם קטע מעבר שמזכיר את "Viva La Vida" - שיר טוב שבזמנו יצר ציפיות לקראת אלבום רביעי.
גם "בוקר טוב מותק", שיצר הנרי, מגיע עם טקסט חושפני, אבל מנסה לדלג בין טראפ לדאנס ל־EDM לדאב־סטפ ונשמע מאולץ. מאולץ לא פחות הוא "אנחנו פה", שבו סקעת ניסה להתחבר לאופנת הרגאטון העכשווית, עם גרוב לטיני בעזרת אבי אוחיון ויעקב למאי. אלה ניסיונות להישאר מעודכן, אבל הם לא "יושבים" על סקעת מספיק טוב. בבלדות מצבו טוב יותר, למשל ב"את לי הכל" מתוך "גאליס".
"בום" הוא שיר טוב, שנכנע לגימיק של מילת הנושא, וחבל, כי מוסיקלית, טקסטואלית וברמת הביצוע, הוא אחד היפים שלו. הרמה עולה עוד יותר עם "שיבואו עלינו", שיצר נתן גושן והפיק אורי אבני. למרות קולות הרקע המיושנים, זה מסוג השירים שבהם סקעת במיטבו.
אבל השיא מגיע ב"צמרמורת", השיר הכי יפה שסקעת שיחרר זה שנים, ושבו הוא שותף ללחן עם לורן בנג'מין ואורי אבני, שהפיק מוסיקלית למילים של גלעד כהנא. "צמרמורת" הוא שיר שמצליח לשחזר את הקסם שעבד לסקעת באלבום הראשון. כמו "כל הציפורים", למשל, "צמרמורת" הוא מסוג השירים שהם גם קטנים ורגישים וגם גדולים והמנוניים.
נכון, גם הוא מעדות הקולדפליי בואכה רובי וויליאמס (ועברי לידר) - אז מה. זה בסדר גמור. סקעת נשמע כאן מושלם ומצליח לרגש באמת את כל מי שעדיין מחזיק בנפש של נערה בת 16 ומצטמרר ממוסיקת פופ איכותית, עד שבא לך לחבק אותו, או לפחות ללחוץ לו את היד בחום ולומר לו תודה.
בין השירים החדשים יחסית משובצים באוסף להיטי האלבום הראשון והשני. "ואת" של קרן פלס (ופנטום האופרה) שהפך את הרדיו, "משהו ממני", "כמה עוד אפשר", "הרוח תשנה את כיוונה", "עוד יאיר עלי" וכאמור "כל הציפורים". קו יפה של פופ צרפתי מחבר בין "מילים" הדרמטי מהאירוויזיון ל"בדידות" ("שלכת") המתורגם מסרז' למה, מתוך "כוכב נולד", שחותם את האוסף.
רגע לפניו לא נפקד מקומו של "הנני כאן" בהקלטה מהגמר ההוא בניצנים, שהסתיים במקום השני וגרם למעריצות של סקעת להפגין בזעם מול בניין "קשת". היום השיר הזה נשמע עוד יותר ארכי־ישראלי, אבל ההיגיון שלו במסע הקריירה של סקעת ברור. ומה שיפה אצלו זה שהמסע הזה עוד בעיצומו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו