כאשר שגרירת ארה"ב באו"ם ניקי היילי היתה בת 5, רשמו אותה הוריה לתחרות מיס במברג, עיר הולדתה בדרום קרוליינה. בטקס עצמו זכו, בדרך כלל, שתי בנות: אחת לבנה ואחת שחורה. שופטי התחרות, שלא הצליחו להחליט לאיזו קטגוריה לשייך את הילדה הקטנה והחמודה, פשוט העדיפו לפסול אותה. השבוע, כך נראה, מי שנפסלה אז לתחרות מיס במברג קטפה אצל יהודי ארה"ב את תואר מיס אמריקה. אבל לזה נגיע בקרוב.
קפיצה קדימה ליוני 2015, החודש שבו אמריקה הזדעזעה מהטבח שביצע דילן רוף בכנסייה של הקהילה השחורה בעיר צ'רלסטון שבדרום קרוליינה. הרצח פגע בעצב החשוף של אמריקה של אובאמה, באמריקה שקיוותה שהאלימות הבין־גזעית שעיצבה את נשמת האומה במאתיים השנים הראשונות היא נחלת העבר. אמנם לא חסרו תקריות בין שוטרים לצעירים שחורים, וגם לא גילויי גזענות חמורים - אבל טבח נגד שחורים, בכנסייה שחורה, במדינה דרומית עם עבר מורכב בתחום, חשף את ערוות ארה"ב.
על הדרך, הטבח הזכיר לאמריקה - הן הלבנה והן השחורה - כי גם בסוגיה כואבת וטעונה זו, הנשיא דאז ברק אובאמה מכר לאמריקנים אשליה. גם בתקופתו של הנשיא השחור הראשון, המתח הבין־גזעי נותר שריר וקיים.
בתוך האירוע המצער והכואב הזה הצליחה אישה אחת - המושלת של דרום קרולינה, ניקי היילי - להוציא מתוק מעז. כמעט בן לילה היא נתנה לאומה האמריקנית שיעור אזרחות חשוב. היא ניצלה את תחושת ההלם כדי לאחד את כל קצוות הקשת הפוליטית במדינה וליצור קונצנזוס כמעט חסר תקדים בעידן הפוליטי הנוכחי בארה"ב, ודווקא במדינה שבה נורו היריות הראשונות של מלחמת האזרחים האמריקנית. המושלת, בת למשפחת מהגרים מהודו ומי שהפכה לנושאת הדגל נגד הגזענות עבור אומה שלמה, הצליחה היכן שפוליטיקאים רבים דישדשו במשך כמה עשורים.
תזכורת: דגל הקונפדרציה - או ליתר דיוק, דגל הקרב של מדינות הדרום במלחמת האזרחים - נתפס עד היום עבור רבים כדגלם של אלה שרצו להנציח את העבדות ואת הגזענות באמריקה. זאת אף שמבחינת הלבנים, כולל היילי עצמה, הוא גם מסמל מורשת עשירה של מדינות הדרום. המאבק על השארת הדגל פיצל את המדינה עשורים שלמים, תחילה כאשר התנוסס מעל בית הנבחרים עצמו ולאחר מכן, בעקבות פשרה, בחצרו. הניסיונות לקפל את הדגל ולהעבירו למוזיאון כשלו פעם אחר פעם.
עד שהגיעה היילי, שבתוך חודש בלבד הצליחה לסיים את המחלוקת הזאת בכבוד והפיצה, דווקא על רקע השבר הנורא שיצר רוף, תחושת אופטימיות מהדהדת. ממושלת אלמונית היא הפכה לתרפיסטית של אמריקה. ובד בבד החל כוכבה לדרוך ברמה הלאומית. ייזכרו היטב גם הדברים שנשאה כדי לשכנע את חבריה במפלגה הרפובליקנית לתמוך בחוק להורדת הדגל (היה צורך ברוב מיוחס של שני שלישים): "הדגל מסמל אמנם חלק בלתי נפרד מהעבר שלנו, אך הוא אינו מייצג את העתיד של המדינה האדירה שלנו".
הפנים היפות של אמריקה
המאבק הקליט והקצר שניהלה להורדת הדגל, ובעיקר יכולתה לפנות לרגש ולשכל בעת ובעונה אחת, לא נעלמו מעיניו של איש העסקים דונלד טראמפ, שאך הכריז על מועמדותו לנשיאות ארה"ב. בחלוף מעט יותר משנה, אחרי שהדהים את ארה"ב וניצח, הוא כנראה נזכר כיצד הצליחה היילי לפרוט על מיתרי האופטימיות והרגש. אפשר להניח שהוא הבין: צריך אישה כזו באו"ם, כדי שתעשה לדיפלומטיה העולמית מה שעשתה בנבכי הפוליטיקה של מדינתה הדרומית. למרות הסלידה ההדדית ששררה ביניהם במהלך מערכת הבחירות, היא הסכימה.
בראייה לאחור, אפשר לומר שניהול המשבר החמור של הטבח הנורא בצ'רלסטון (בירת המדינה בעבר) הביא ללידתה של כוכבת חדשה בפוליטיקה האמריקנית.
בוועידת איפא"ק השנתית בוושינגטון, שהתקיימה השבוע, כתבה ניקי היילי את התסריט לעונה נוספת של כוכב נולד. בלי שמץ של ספק, היא היתה הסופר־סטארית של האירוע: במשך דקות ארוכות עמדו באי הוועידה על רגליהם והריעו לה, וכמותם עשה המראיין על הבמה. "אני נועלת עקבים כדי לבעוט במתנגדי ישראל", אמרה השגרירה בנאום שריגש את הקהל עד דמעות, "יש שריף חדש בעיר, נגמרו הימים של ההתנגחות בישראל באו"ם".
היילי, בת 45 ואם לשניים, לא סתם הפריחה סיסמאות לאוויר. בקושי חודשיים חלפו מאז נכנס טראמפ לבית הלבן, ולשגרירה האמריקנית החדשה לאו"ם כבר יש קבלות: היא טירפדה את המינוי של ראש הממשלה הפלשתיני לשעבר, סלאם פיאד, לשליח האו"ם בלוב; הביאה לגניזת דו"ח של האו"ם שהאשים את ישראל באפרטהייד, מה שהוביל להתפטרות תת־מזכ"ל האו"ם האחראית לאותו הדו"ח; והחרימה את המושב המיוחד (והמוטה) במועצת זכויות האדם של האו"ם, המתנהל בכל שנה בעניין התנהלותה של ישראל בשטחים - מה שהוביל לקו חדש ומרענן גם מצד בריטניה.
זיהה את הכישרון. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ // צילום: אי.אף.פי
הקהל הפרו־ישראלי המובהק באיפא"ק השתאה למשמע הדברים שאמרה השגרירה הטרייה. גם כאשר סיפרה על תחושותיה הקשות על רקע הנזק שגרם הממשל הקודם, כאשר איפשר להחלטה 2334 לעבור במועצת הביטחון של האו"ם - ולמעשה להגיש לפלשתינים ניצחון מורלי משמעותי.
"בהחלטה הזו הראינו שארה"ב נמצאת בנקודה החלשה ביותר שלה אי פעם", אמרה, "מעולם לא קרה שלא עמדנו מאחורי ידידינו, ואין לנו ידידה טובה יותר מישראל". היא הוסיפה כי העברת ההחלטה "היתה אירוע מביש, וגם כואב - אבל זה לעולם לא יקרה שוב".
באופן אירוני, דווקא טראמפ, שסולד עמוקות מהאו"ם, הפך את הארגון לכלי חשוב ביותר בשיפור מעמדה של ארה"ב. הוא הצליח להראות עד כמה האו"ם הפך לסמל לאוזלת היד ולצביעות של העולם כלפי ישראל, והיילי חולשת על הקמפיין הזה ביד רמה. מזכיר המדינה רקס טילרסון אמנם מבצע מו"מ ומגעים רשמיים, אבל המאבק על התודעה, על הלבבות ועל מעמד ארה"ב בעולם נשאר בתחום סמכותה. היא פניה של אמריקה בפורומים הבינלאומיים החשוביים, שעד עתה היו נחלתם של פקידים אפורים.
ההופעה של היילי בכינוס איפא"ק העבירה מסר נוסף: טראמפ לא מתכוון לשלם במטבע ישראלי כדי להתחבב על אף אחד. היילי סיפרה כי במסדרונות האו"ם היום "כולם מפחדים לדבר איתה על ההחלטה (2334; ב"ב)". ובסוגיה האיראנית, הבטיחה, "טראמפ יפקח על איראן כמו נץ". עכשיו, כשיש שריף חדש בעיר, היא רוכבת לצידו עם אקדח שלוף, מוכנה לכל היתקלות.
"אנשים הביטו בי ברחמים"
היא נולדה בעיירה במברג שבדרום קרוליינה בינואר 1972. הוריה, הסיקים הגאים ראג' ואג'יט ראנדואווה, היגרו לאמריקה מפונג'אב בהודו. אביה פרופ' לביולוגיה, אמה בעלת תואר שני בחינוך. מהם ינקה היילי את האהבה העצומה לאמריקה.
כשרצה למשרת מושלת דרום קרוליינה בשנת 2010, פתחה את כל נאומיה עם אותו משפט בדיוק: "אני גאה להיות בת למהגרים מהודו שהזכירו לאחיי, לאחותי ולי בכל יום איזו זכות גדולה נפלה בחלקנו לחיות במדינה הזאת". משפט זה פתח גם את נאומה בוועידה הרפובליקנית בפלורידה שנתיים לאחר מכן, כאשר מיט רומני קיבל את מינוי המפלגה לרוץ לבית הלבן.
הייתי בקהל באותו היום. שמעתי אותה מדברת על ההורים, שהשפיעו כה רבות על השקפותיה. "מצא חן בעיניהם שרק באמריקה אפשר להצליח כמה שרוצים, ואף אחד לא עומד בדרכך", סיפרה, "הוריי פתחו עסק בסלון של הבית שלנו, וכעבור 30 שנה זו חברה מצליחה שמגלגלת מחזור של מיליונים רבים".
הקהל התלהב ממנה. כבר אז דיברו עליה כעל עתיד המפלגה, כעל אישה שיכולה להגיע רחוק מאוד. אולי הכי רחוק שאפשר.
אמה של היילי הקימה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות חנות בגדים קטנה. היילי עצמה למדה חשבונאות, ובתום הלימודים החלה לעבוד כרואת חשבון בחברה לטיהור שפכים (אין גבול לסמליות). בהמשך עברה לעבוד בחברה המשפחתית, "אקזוטיקה אינטרנשיונל", והפכה אותה לעסק משגשג מאוד בתחום הטקסטיל.
דווקא נאום שנשאה הילארי קלינטון ב־2003 גרם לה לפנות לפוליטיקה, אחרי שהסנאטורית הדמוקרטית דאז הפצירה באנשים כמוה להקשיב לרחשי ליבם בלבד. עם זאת, היילי טוענת כי המודל העיקרי לחיקוי עבורה הוא ראשת הממשלה הבריטית הראשונה, מרגרט תאצ'ר.
את דרכה הפוליטית החלה ב־2004, כשהתמודדה על מושב בבית הנבחרים של דרום קרוליינה. באוטוביוגרפיה שלה מ־2012 - "בלתי אפשרי אינו אופציה: הסיפור האמריקני שלי" - היא מתארת את התגובות שקיבלה כאשר החליטה לרוץ. "היו אנשים שהתבוננו לעברי ופשוט ריחמו עלי", כתבה, "אחרים אמרו לי שאולי אני קצת מגזימה בשאיפות הגדולות שלי, ושאולי עדיף שארוץ לוועד בית הספר (יחידה במשרד החינוך המקומי; ב"ב)". רק הוריה ובעלה, מייקל היילי, תמכו בה.
אבל זו היתה רק תחילתו של המאבק. יועץ פוליטי שביקשה לגייס התנצל וסירב מראש. "את אולי אישה נאה ומושכת", ניסה להסביר, "אבל את ממוצא הודי, רק בת 31, ואביך חובש על ראשו טורבן. מחוז הבחירה שלך עדיין לא מוכן לזה".
במירוץ לבית הנבחרים היא ניצחה, כמובן, ובהמשך גם ניצחה (פעמיים) במירוץ למשרת המושלת. באותה התקופה גם נסגרה החנות המשפחתית.
הכוכבת של 2024?
בדיוק כפי שהבינה מהילארי קלינטון, הכל אפשרי אם רק רוצים, ואותו יועץ פוליטי טעה טעות מרה. היילי היתה לאישה הראשונה שכיהנה כמושלת דרום קרוליינה, וכעת היא השגרירה הראשונה ממוצא הודי שהגיעה לייצג את ארה"ב באו"ם. לא תשמעו אותה מתביישת בשורשיה - היא שומרת על קשר הדוק עם חברי הקהילה ההודית בארה"ב, שמתעקשים לקרוא לה בשם נעוריה: נימראה. בעניין זה היא שונה מאוד מ"בובי" ג'ינדאל, ההודי הראשון שנבחר למשרת מושל (במדינת לואיזיאנה), אשר בחר להתרחק מקהילת האם שלו.
ג'ינדאל, המבוגר מהיילי בשנה, ניסה לזכות במינוי מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, אך פרש מהמירוץ כבר בנובמבר 2015. יש הטוענים כי גם אם מונה למושל מדינה לפניה, היא כנראה תצליח להקדים אותו בהשגת משרה רמה מעט יותר בשדרות פנסילבניה 1600.
זה היה, ללא ספק, השבוע של ניקי היילי. אתרי אינטרנט יהודיים בארה"ב התחרו מי מחמיא לה יותר, ו־20 אלף האנשים שנכחו במרכז ורייזון בוושינגטון חשים עדיין שהיו שותפים לרגע היסטורי.
אחרי הטבח בצ'רלסטון, סומנה היילי כמי שמסוגלת להחזיר את המפלגה הרפובליקנית לבית הלבן. הכל הודות ליכולת שלה לפנות בו בזמן לקהל השמרני המסורתי ולמיעוטים שלא ממש נמשכים למפלגה הרפובליקנית - ממש כמו הסנאטור ממוצא קובני, מרקו רוביו.
זו גם הסיבה שהיילי נבחרה לשאת את נאום התשובה לנאום מצב האומה של ברק אובאמה ב־2016. כבר באותו נאום מתחה ביקורת על התנהלותו במזרח התיכון, כשאמרה כי על אמריקה לחתום הסכמים שיביאו לפרוץ חגיגות בישראל, לא באיראן.
בשנת 2016 היה מי שהציע למנות את היילי כמועמדת למשרת סגן הנשיא מטעם המפלגה הרפובליקנית. ב־4 במאי 2016, כאשר טראמפ למעשה ניצח בפריימריז באופן סופי, היא דחתה את הרעיון על הסף.
אלא שעידן טראמפ רק החל, והנשיא מקווה שיימשך עוד שנים לא מעטות. והיילי עוד צעירה. מי יודע, אולי דווקא היא תפרוץ את תקרת הזכוכית בדרך לתפקיד האישה הראשונה שתנהיג את העולם החופשי. במפלגה הרפובליקנית מכירים ביכולות המופלאות שלה.
"אם אתם רוצים דמות מאחדת עם חזון שדרכה סלולה, אשר הצליחה לקרב לבבות, יש לכם את ניקי היילי", אמר עליה בעבר יו"ר בית הנבחרים פול ראיין. גם השבוע הוא שיבח אותה לא מעט, ולעולם אין לדעת - אולי בשנת 2024 ירוץ כסגן שלה במירוץ לנשיאות. זו עשויה להיות סגירת מעגל מהחומר שממנו עושים סרטים: קלינטון העניקה לה השראה, טראמפ נתן לה ניסיון וזוהר, והיילי אולי תגשים את החזון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו