20 שנה אחרי שהגה את כתב העת לשירה "משיב הרוח" מפרסם שמואל קליין ספר ביכורים. נאמן למהפכה שחוללו הוא וחבריו לחוויית השירה היהודית־ישראלית, קליין מחבר גם בשיריו העדינים והעזים בין העולם המודרני והחברה הישראלית לבין אורחות החיים והמקורות היהודיים. 54 השירים ב"תלתלי האלהים" משייטים חרש, ולעיתים בשאון גדול, בין קודש לחול.
קליין מתכתב בשיריו עם עצמו, עם אמו, עם רעייתו וגם עם ארצו ואלוקיו. לרעייתו הוא כותב את "תו לתו": "כמו שולחן ערוך למחצה / את קוראת אותי / קו לקו / תו לתו / זיוף לזיוף / מחול של שתיקות / בכתב ברייל, אמרת, / מגששת עם היד על הפנים, / כתוב כאן שיר". וב"חיטה" הוא רושם לה: "נלכה אשתי / ונלושה את בצק הימים, / נקמט את הדוי והצר, / נמוש את פרורי החיטה. / ברואים מבראשית נהא, / יצחק רבקה ואוהל, / פח חמוצים גדול וריחני של אימהות".
כריכת הספר
מילים אחרות, "משירי המנהרות", רומזות על ימים קשים בכביש המנהרות, בואכה גוש עציון, מקום מגוריו של קליין: "אני אשתי / וכביש המנהרות. / שתי נשיקות לרובים של הלילה, / קיץ אחד בגוש עציון. / גפנים של אהבות / בשול הכביש וג'יפ מג"ב / מטאטא של כדורים חיים..."
אחד השערים בספר - שירים מן הגוש הקטוף - נולד מהצריבה שחרך חורבן גוש קטיף בנפשו של קליין ובנפשם של רבים אחרים. בשיר "מפתחות של אש" קליין כמו בא חשבון עם "אב", הלוא הוא ריבונו של עולם: "זה אב? בדד בניך ישבו בכו עצמם עד דוך נשמת אפם / סרחו, סנטו עצמותיהם, מרחו הנשמה בבוץ / זה האב? בניך על הקו / סלילי תפילה כתומים קרעו טלית החול / זה אב?! בניך דמו שתיקתך / כפרה עליך אבא".
גם את הטלטלה האישית שלו, ימי הקדיש של המשורר על אמו, חולק קליין בשער השירים "ריח אמי". אבות ישורון, שאותו מצטט קליין כקדימון לשירו "אני מבכר", כתב כי הוא "מבכר את החיים שבמוות על המוות שבחיים". קליין "מבכר את החיים שבקדיש, על הקדיש שבחיים. בחיים שבקדיש - אמא. לקדיש שבחיים - אין אמא". בשירו "מלווה מלכה" הוא מתאר רגעי סערה, שכל מי שחווה פרידה ושכול יוכל להזדהות עימם: "כמעט היינו כחולמים / כל אוהבייך / איך נלחמנו / איך יכולנו / איך ניצחת / בחרבות שלופות / במסדרונות שתת בנו הדם / ולא ניתן משחית לבוא עד מלווה מלכה".
"תלתלי האלהים" הם "השאריות הדתיות" - שיער בני ה־3, "אשכר לרבי שמעון בר־יוחאי", או הלולבים שמושלכים אל אש המדורה קודם הפסח, שיר שהוא ודומיו הם "גאולתו של המשורר מהחיים האפורים הרודים בו בכל נימי נפשו", כנכתב בגב הספר. שיריו של קליין אינם קלים לפיצוח, אך מדודים במחשבה וברגש. רגעי חולין ורגעי סוד וקודש, מרים ומרוממים, משמשים בהם בערבוביה.
תלתלי האלהים / שמואל קליין; חוט הכסף (משיב הרוח), 85 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו