נגד מחלת הרשלנות

את הנתונים הבאים כדאי לקרוא בתשומת לב. הם ממחישים את חוסר האמון - המוצדק, אולי - שחש הציבור כלפי משרד הבריאות: 11,535 תלונות, טענות ודיווחים על רשלנות רפואית הועברו בעשור האחרון לבדיקת המשרד, אולם רק ב־251 מקרים הורשעו רופאים ואחיות שנמצאו אחראים לרשלנות, וננזפו או קיבלו התראה בעקבות מעשיהם.

לפי נתונים אלה, המתפרסמים כאן לראשונה, רק ב־226 מקרים הועמדו רופאים לדין משמעתי, ורק ב־146 מקרים הסיבה היתה רשלנות רפואית; בכל השאר הרופאים הורשעו במעשים פליליים, דוגמת אונס או שימוש בסמים. רישיונם של 199 רופאים נשלל לכמה חודשים (בדרך כלל לתקופה שנמשכה עד חצי שנה), אך גם הפעם, בקרב 69 רופאים שלילת הרישיון בוצעה על רקע עבירה פלילית.

עוד עולה מהנתונים כי בשישה מקרים בלבד, במשך עשור שלם, נשללו לצמיתות רישיונותיהם של רופאים. גם במקרים הבודדים האלה העונש לא הוטל בגין רשלנות רפואית, אלא רק בשל עבירות חמורות דוגמת אונס, רצח או סחר בסמים. 

"שישה רופאים בלבד הושעו לצמיתות, וגם זה לא בשל הרשלנות הרפואית. אז איזה אמון יש במערכת שמציגה מספרים כאלה?" זועק עמיעד טאוב, תושב מודיעין. הוא חווה את התופעה על בשרו: בנו, אופק, עבר בגיל שבעה חודשים ניתוח בביה"ח הדסה. לפי ממצאי החקירה של משרד הבריאות, בניתוח אירעה רשלנות קשה, ולאופק נגרם נזק מוחי בלתי הפיך. "הרגו לנו בני משפחה", אומר טאוב בכאב, "לא בגלל טעויות, אלא בגלל רשלנות פושעת שנתקלה במאה אחוזי סובלנות במשרד הבריאות".

לפי חלק מההערכות, 1,400 המקרים שעליהם מדווחים למשרד הבריאות בכל שנה הם רק קצה הקרחון. בפועל, כך נטען, בכל שנה מתרחשים בישראל 4,000-3,000 מקרים שבהם מטופלים נפגעים מרשלנות רפואית, שלא פעם מביאה למותם - או מותירה אותם סובלים מנכות קשה ובלתי הפיכה למשך שארית חייהם.

עד עתה, כל אחד מאותם אלפי נפגעים נאלץ לנהל בכוחות עצמו מאבק מול בתי החולים, קופות החולים ומוסדות נוספים. כדי לעשות זאת, היה עליהם להגיש תלונה למשרד הבריאות, או להגיש תביעת נזיקין בדרישה לפיצויים. לעיתים קרובות הנפגעים כלל אינם מודעים לכך שעברו טיפול רשלני. אבל כעת, לראשונה בתולדות מערכת הבריאות בארץ, הקימו בני משפחות הנפגעים מה שהם מכנים "מטה מאבק למניעת רשלנות רפואית". 

במסגרת הגוף החדש, הם דורשים להוציא את חקירת מקרי הרשלנות מידי משרד הבריאות, לקצוב את משך הזמן שאורכים הליכי החקירה וכן לשלב נציגי ציבור בוועדות הבדיקה. במטה המאבק חברים החזאי דני רופ (שאביו נפטר מזיהום בביה"ח איכילוב), ורד שליו־הורביץ (בתו של התעשיין אלי הורביץ ז"ל, שנפטר בביה"ח שיבא) ורבים נוספים.

 

המלך הוא עירום?

"כשמתרחשת טרגדיה, למי שחווה אותה הרבה פעמים אין כוח להילחם", אומר טאוב, "וככה זה נשאר פעם אחר פעם. עכשיו התאגדה קבוצת אנשים שמוכנים להשקיע את כל היקר להם במאבק ולהילחם במערכת. יש לנו כוח לעשות שינוי. המלך הוא עירום, ומשרד הבריאות מתנהל כמו שכונה במשך שנים. לא נפסיק עד שחקירת מקרי רשלנות רפואית תצא מידי משרד הבריאות". 

המקרה של בנו טרגי כשם שהוא רשלני. אופק בן שבעת החודשים נכנס לניתוח לתיקון מום בלב, שבמהלכו הונשם בטעות באמצעות ברז שהכיל פחמן דו־חמצני במקום חמצן - מה שגרם לו, כאמור, לפגיעה מוחית. הטעות אירעה אף שאחד הרופאים בביה"ח הדסה, ד"ר יובל מרוז, פנה כמה חודשים קודם לכן להנהלת בית החולים והתריע כי הדמיון בין שני הברזים עלול לעלות בחיי חולה. 

הפרקליטות זימנה לשימוע את הרופאים המעורבים - המנהל לשעבר של בית החולים הדסה עין כרם, ד"ר יובל וייס; מנהל המחלקה לניתוחי לב־חזה, פרופ' עוז שפירא; מנהל אגף הרדמה, פרופ' צ'רלס וייסמן; המנהל הרפואי של הדסה עין כרם ומי ששימש אז מנהל מחלקת ההרדמה, פרופ' יורם וייס; פרופ' גיורא לנדסברג, אשר שימש מרדים ראשי בניתוח; והאח יצחק קרא, שתיפקד כמנהל חדרי הניתוח אף שלא הוסמך לכך. לצוות הרפואי הבכיר מיוחסים מעשי פזיזות ורשלנות, שהיה בהם כדי לסכן חיי אדם או לגרום חבלה.

ועדת בדיקה של משרד הבריאות משנת 2013, שממצאיה פורסמו לראשונה ב"ישראל היום", לא חסכה ביקורת על ההתנהלות. אולם עמיעד ורעייתו, עו"ד רות עופרי־טאוב, מתריעים שהשנים חולפות, ובינתיים לא ננקט שום צעד נגד המעורבים. "גוף הביקורת חייב להיות חיצוני", הם אומרים, "כשחייל פולט כדור, הוא נחקר, נבדק ולוקחים לו את הנשק. פה יורים, הורגים - והמערכת מגינה עליהם".

האדם האמון על חקירת המקרים האלה הוא נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות. בשנה וחצי האחרונות ממלא את התפקיד ד"ר בועז לב, לשעבר המשנה למנכ"ל המשרד. בסמכות הנציב לקיים בירור, לאסוף חוות דעת ובהמשך להחליט על מינוי ועדת בדיקה, שיכולה להגיש מסקנות מערכתיות או אישיות. בסיום העבודה הנציב יכול להפנות את התיק לדין משמעתי וכן לנקוט פעולות מתקנות מערכתיות. 

אלא שבשבוע שעבר, בדיון מיוחד בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת בראשות ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד), נשמע שהוא עצמו אינו מרוצה מהסידור הקיים. ד"ר לב הודה שלנציב אין "שיניים" וסמכויות מספקות, ושההליכים ארוכים במידה כזו שהדבר מעקר אותם ממשמעות. "תהליך הבדיקה איום ונורא", הודה בכנות. על המקרה של אופק אמר כי "ההמלצות להגשת קובלנה (נגד המעורבים) הושעו בשל החקירה הפלילית. היו ליקויים, וגם היום יש ליקויים. אנחנו בתהליך שיפור". 

בדיון ציין ד"ר לב עוד כי משרד הבריאות יגיש בשבועות הקרובים תזכיר חוק, שיעגן את סמכויות הנציב. "נכון להיום הוא אינו יכול לכפות על הרופאים לדווח לו בשקיפות, אין לו סמכויות חקירה ואין גם טווח אפשרויות לענישה או להפקת לקחים. 

"אנחנו מסכימים עם 99 אחוזים מהביקורת. יש מטפלים שרוצים להגן על עצמם ולא נותנים את כל האינפורמציה בצורה זמינה ונדיבה. הלוואי שיהיה חיסיון על העדויות, ונקבל מידע צמוד לאמת. גם אין לנו סמכויות חקירה: אנחנו תלויים ברצון טוב, שלרוב קיים. עד שמבררים תלונה זה עובר את כל המטחנה, וכעבור שנתיים־שלוש מהאירוע מקבלים תוצאה. אז יש התראה, נזיפה, שלילה זמנית. זה לא עושה את העבודה. צריכה להיות לנציב סמכות לחייב רופא לעבור הכשרה, להגביל את קידומו".

 

"לא ליפול באחיזת העיניים"

גם כאשר המערכת מעוניינת להגן על עצמה, נראה כי משרד הבריאות, כרגולטור, אינו חזק מספיק כדי להתריע ולהגיע לחקר האמת. דוגמה מבהילה לכיסוי ולטיוח של המערכת חושפת כאן לראשונה אביבה מילגלטר, אלמנתו של ד"ר אלי מילגלטר ז"ל, מנתח לב מוערך בהדסה שנפטר במאי 2015. "אליהיה ידוע במסירותו לעבודתו ולחולים", אמרה באותו דיון בכנסת. לדבריה, בעלה היה עד לרשלנות רפואית ולהפרת כללי בטיחות, אך "ככל שהוא התריע, כך ניסו להשתיק אותו".

בנימה שקטה ומצמררת סיפרה האלמנה כיצד התריע בעלה על הסכנה שטמונה בחדר ניתוח מספר 8, אותו חדר שבו נותח אופק טאוב. "בבוקר הניתוח של אופק הוא חזר והזהיר את הרופא המנתח ואת מנהל המחלקה. הנהלת בית החולים התעלמה מהדיווח והשתיקה אותו. זו בריונות ניהולית שמסכנת חולים".

מקרה אחר שעליו דיווח ד"ר מילגלטר הסתיים בפשרה. אלמנתו מספרת כי ביוני 2011, כששימש רופא כונן, מנהל המחלקה שניתח את אופק טאוב ניתח גם ילדה נוספת. זמן קצר לאחר שחרורה היא הגיעה למיון, אך איש לא קרא לד"ר מילגלטר. בוצעה אבחנה לא נכונה, ומצב הילדה הידרדר. רק שעות לאחר מכן, כשהוזעק סוף־סוף, התברר שהילדה סובלת מדימום בקרום הלב. ד"ר מילגלטר העריך כי אם היו מיידעים אותו בזמן, חיי הילדה היו ניצלים. 

לפי אלמנתו אביבה, דו"ח הוועדה שבדקה את המקרה לא נחשף בפני הורי התינוקת, ואלה לא יודעים - וגם לא יידעו - מה 

הביא למותה. "חוק זכויות החולה קובע שממצאי ועדת בקרה ואיכות המתקיימת בבית החולים, וגם הפרוטוקולים שלה, יהיו חסויים מעיני כל", היא טוענת, "אם מוקמת ועדת בדיקה של משרד הבריאות, הממצאים והמסקנות חשופים למשפחה, אך אי אפשר להשתמש בהם בבית משפט. במקום להפיק לקחים ממקרי רשלנות, קוברים את הטעויות באצטלה של חיסיון".

עו"ד יונתן דייויס, מומחה לתביעות רשלנות רפואית שמייצג את אלמנתו של ד"ר אלי מילגטלר ואת עיזבון המנוח, אומר כי כי למד ש"לקשר השתיקה סביב הרשלנות הרפואית שותפים גורמים רבים ובכירים במערכת הבריאות. הדיווחים על טעויות נרמסים פעמים רבות, באופן שגורם לפגיעה קשה בחולים ובאינטרס הציבורי".

מובילה נוספת של המאבק היא ד"ר ורד שליו־הורביץ. כבר שנים שהיא מותחת ביקורת על הטיפול שקיבל אביה -מנכ"ל טבע האגדי, אלי הורביץ ז"ל - בשיבא. כפי שנחשף ב"ישראל השבוע", ועדה של משרד הבריאות זיהתה "חולשה משמעותית" בפעילות מחלקה פנימית ו' בביה"ח, והצביעה על "חוסר חמור באמצעים ובכוח אדם". 

לכאורה, בכך הסתיימה עבודת הוועדה. אולם כעבור שנתיים פירסם ד"ר לב, אז המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, מכתב "זיכוי" שבו נכתב כי "בהתנהלות מנהל המחלקה והרופאים לא נמצא רבב". כפי שחשפנו כאן, המכתב לא הובא לידיעת המשפחה - בתום לב, לטענת משרד הבריאות.

ד"ר שליו־הורביץ הפכה לרוח החיה במאבק. "השארת נציבות הקבילות במשרד הבריאות היא מתן אפשרות לחתול לשמור על השמנת", היא קובעת, "משרת הנציב יוצרת מצג שווא של חקירה, אלא שבפועל היא משמשת גוף מטייח בתוך משרד הבריאות. הנציב נתון ללחצים כבדים מצד קולגות ואסור להיות שבויים באחיזת העיניים הזאת". את משרת הנציב במשרד הבריאות היא מכנה "מיותרת" ו"בזבוז כספי ציבור". 

 

"הטעות הבאה כבר בפתח"

למאבק של חברי המטה שותף גם עו"ד גיא וגנר, מייסד עמוד הפייסבוק "היוהרה הרגה את אמא", שאותו הקים בעקבות מות אמו הלן וגנר לפני שנתיים. הלן, שסיפורה נחשף במוסף "שישבת" של "ישראל היום", היתה אחות במקצועה והלכה לעולמה בבית החולים אסף הרופא. גיא ואחיו ורד ורונן טוענים כי לגם לאחר שהידרדר מצבה, התעלם הצוות הרפואי מפניות חוזרות ונשנות שלהם. 

 במכתב תשובה שקיבל ממשרד הבריאות, הודו אנשי המשרד כי "אין ספק שבתחום תרבות השיח יש לנו עוד כברת דרך ארוכה ללכת בה. המהלך מרפואה פטרנליסטית ומתנשאת לרפואה משתפת ומעצימה הוא תהליך הדורש זמן".

במטה המאבק חבר גם רו"ח צחי יוסטר, שאיבד לפני שנתיים את אמו קלרה, ניצולת שואה, בעקבות אירוע מוחי שעברה. היא נפטרה במהלך הלילה באשפוז, ונמצאה בבוקר כשהיא ללא רוח חיים. "לא הגשתי תלונה לנציבות, לאחר שהתייעצתי עם עורכי דין", הוא מגלה, "הם אמרו לי, 'חבל על הזמן. אין טעם לפנות לנציבות, כי שום דבר לא יקרה'". 

גם הוא השתתף בדיון הדרמטי בכנסת בשבוע שעבר. "יש בעיה של יהירות, זלזול, טיוח", אמר בפני חברי הוועדה לביקורת המדינה, "אמא שלי זעקה כל הלילה עד שנפחה את נשמתה. אבל אף אחד לא ניגש אליה". 

בדיון השתתף גם נציג של משרד מבקר המדינה, שהיה שותף לכתיבת דו"ח מבקר בסוגיה כבר ב־2012. "נוצרה תרבות של הימנעות מדיווחים על אירועים חריגים", צוין המבקר באותו דו"ח, ונימק זאת בין השאר בחשש של הרופאים מפרסום שלילי ומהליכים משמעתיים. לפי המבקר, ועדות הבדיקה הפנימיות של בתי החולים נגועות בניגוד עניינים מובנה: מסקנותיהן עלולות להשליך על הצוות ולחייב את בית החולים בתשלום פיצויים בתביעות. וכאילו זה לא הספיק, למעשה אין כל חובה לבצע תחקירים לאחר אירוע חריג, וכל מוסד פועל לפי ראות עיניו. "לצערי", הדגיש נציג משרד המבקר בדיון, "הדו"ח נשאר כאבן שאין לה הופכין".

בגוף החדש חברים גם ד"ר האש הרשמן - בעלה של ד"ר אביבה הרשמן ז"ל, שנפטרה בביה"ח הדסה באוגוסט האחרון במהלך אשפוז - ורמי טבריה, שהצטרף למאבק אחרי שאיבד את בתו עדן בתקרית נוראה בבית החולים שיבא. 

עדן, שהיתה בת 18, ניהלה אורח חיים בריא ומלא אף שסבלה מאפילפסיה. בפברואר 2015 נכנסה לבדיקת EEG יזומה, שלצורך ביצועה התבקשה להפסיק ליטול את תרופותיה. בעקבות כך סבלה מהתקף אפילפטי ונמצאה על ידי אמה ללא נשימה. ממצאי ועדת הבדיקה, שנחשפו אף הם במוסף "שישבת", היו קשים, וכללו זיהוי מאוחר של ההתקף וכשל חמור בהשגחה מצד האחות ביחידה. 

"איבדתי את האמון במשרד הבריאות. קשה לי לראות שרופאים במשרד הבריאות כותבים דו"חות על רופאים אחרים", אומר היום רמי, "משרד הבריאות הקים ועדה. אבל מה הם עושים עם המסקנות? שום דבר. הם החליטו שמי שאשם במותה של עדן זו האחות. עירערתי על זה, כי הכי פשוט לתפוס את הש"ג. לפני חודשיים ענו לי שהם חוזרים על המסקנה שמאשימה את האחות, אבל גם עם האחות לא עושים שום דבר - היא חזרה לעבוד בבית החולים".

באותו בוקר ארור, הוא נזכר, "כשדיברו איתי בבית החולים ואמרו שיקימו ועדה, הדבר הראשון שחשבתי הוא שהוועדות לא יחזירו את הבת שלי. קשה לי עם זה שאנחנו מדינה שלא מקבלת אחריות. הרשלנות הרפואית הבאה כבר בפתח".

 

משרד הבריאות: מתנגדים

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "הנציבות בודקת אירועים המתרחשים במערכת הרפואית. לשם כך יהיו בגוף הבודק רופאים מומחים ואנשי צוות רפואיים, לצד משפטנים ואנשי מינהל. לאור זאת, משרד הבריאות אינו רואה מקום להעברת האחריות לבירור תלונות על מערכת הבריאות לגורם אחר, שאין לו מומחיות בנושא". בעניין תזכיר החוק שיעגן את סמכויות הנציב, נמסר כי הוא "הוצג למנכ"ל ולשר הבריאות וקיבל את ברכתם - ויופץ בקרוב מאוד. הצעת החוק תעניק לנציב הקבילות סמכויות חקירה, שאת מרביתן אין בידיו היום".

מביה"ח הדסה נמסר בתגובה: "הנהלת הדסה החדשה שמה לעצמה למטרת־על ניהול המוסד בשקיפות מלאה. מקרים שאירעו בעבר לא רלוונטיים תחת הנהלת הדסה החדשה, אשר עושה כל שביכולתה על מנת להנהיג רפואה בטוחה תחת מדדי איכות וניהול סיכונים עבור כל מטופליה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו