כמדי בוקר יצאתי מהמעלית והלכתי לחניון של הבניין, ניגש באופן אוטומטי לרכב שלי. כשהתקרבתי לחניה הופתעתי לגלות במקום הרכב שלי רכב זהה לחלוטין, רק בצבע אחר.
כשהתקרבתי עוד קצת, כבר היה ברור שזה בכל זאת הרכב שלי, זה ששטפתי רק יומיים קודם לכן, זה שרכשתי לפני כמה חודשים במיטב כספי (אוקיי, כספי הבנק. אבל המנהלת אמרה שהוא יהיה לגמרי שלי תוך 60 חודשים). הרכב הלבן שלי היה מכוסה כולו - מהפגוש הקדמי ועד לשמשה האחורית - בשכבה של חומר צמיגי בצבע שבין ירוק בקבוק לאפור ייאוש.
מה לעזאזל קרה בלילה? שאלתי את עצמי, מחפש את עקבות הגורם שאחראי לקטסטרופה הזו: אולי חייזר שהתפוצץ או דינוזאור שהקיא, מי יכול לייצר כזה גועל? עמדתי ובהיתי מסביב, עד שכמו בשיר של דילן התשובה נישאה ברוח: עטלף צווחן ריחף מעלי בזריזות, הנמיך טוס ופלט עוד "מזכרת" חיננית, שהחטיאה אותי רק בכמה סנטימטרים.
מבט חטוף למעלה גילה מושבת עטלפים שלמה, ממש פרויקט נדל"ני משגשג על עץ האזדרכת שנטוע בגינה הסמוכה וענפיו משתרגים לתוך החניון, בדיוק מעל הרכב שלי.
• • •
חצי שעה מאוחר יותר, בתור למנהרת שטיפת הרכב (אגב, מישהו יודע למה בכל המנהרות האלה יש שלט שאומר "שטיפה אמריקנית ללא שריטות"? כאילו, מה אמריקני בזה? באירופה שוטפים מכוניות עם מגרפה?!) ניסיתי להרגיע את עצמי שבטח מדובר באירוע חד־פעמי, זליגה של קרבות עטלפים, שלא קשורים אלי ובטח לא יחזרו על עצמם יותר, ועל כן אין טעם להגיב.
אלא שלמחרת בבוקר כשירדתי לחניון חיכתה לי מתקפה כבדה אפילו יותר, אם זה בכלל אפשרי. ככה היה גם ביום שאחרי. ביום שאחריו כבר הבנתי שצריך למצוא פתרון. פניתי למי שאני בדרך כלל פונה אליו בשאלות הקשות של החיים: גוגל.
תוך כמה דקות הפכתי למומחה לענייני עטלפים: גיליתי למשל שמה שמכסה לי את האוטו הוא בכלל לא צואה, אלא דווקא שאריות פרי שהעטלפים יורקים, כי הם לא אוכלים את החרצנים, מפונקים שכמותם. טוב שהם לא מקלפים בקולפן כמו קשיש עם תפוח בתור לקופת חולים.
חוץ מזה גיליתי שהיונק הנפוץ הזה נקרא עטלף הפירות. הוא נחשב לעטלף בעל יכולת השמיעה הטובה ביותר מכל הזנים, שהוא פעיל בעיקר בלילה ושסביבת המחיה המועדפת עליו היא מערות, עצים, חניונים וסובארו בצבע לבן. אוקיי, את האחרון המצאתי, אבל אני די משוכנע שזה נכון.
כשניסיתי למצוא שיטות להרחקתו מסביבת המחיה שלי, הגוגל התגלה כמאגר קצת פחות יעיל. אבל אחרי נבירה ממושכת מצאתי בכל זאת כמה שיטות. הראשונה - גירוש באמצעות התזת סילוני מים - נפסלה, כיוון שנראתה לי אכזרית גם כלפי העטלף וגם כלפי חשבון המים של הבניין. השנייה - תליית מראות וניירות מבריקים על העץ, מה שאמור להבריח את המכונף הירקן - נשמעה ידידותית לעטלף ולשכנים, אבל כנראה מתאימה יותר לביצוע על ידי קופי למור. כי לך תתלה קישוטים על עץ בגובה ארבעה מטרים.
אבל הנה, יש שיטה שלישית - הרחקה באמצעות גלי קול. מתברר שזו שיטה ידידותית, יעילה, ויותר חשוב - לא מצריכה ממני שום מאמץ פרט להרמת טלפון ל"גבי הרחקת מזיקים".
כעבור כמה שעות גבי הגיע, מצויד במכשיר שלדבריו משמיע תדר שהעטלף לא מסוגל לשהות בסביבתו, ולכן הוא עוזב מייד והולך לקנן באזור אחר, שקט יותר. מה אני אגיד לכם, שיטה מעולה, פרט לעובדה שהעטלף כנראה לא שמע עליה. כי כעבור שעתיים של השמעת צלילים, היחידים שהתרחקו מאיתנו היו זוג בני נוער שישבו על הספסל בגינה וכנראה חשבו שאני וגבי שני פסיכים שמסתובבים עם טרנזיסטור מקולקל.
העטלפים, לעומת זאת, נשארו שלווים במקומם על העץ, שולחים אלינו מבט מלא בוז שאומר: "אתם מנסים לשבור אותנו עם צלילים מעצבנים?! הלו, ביום אנחנו ישנים כשמכל המרפסות מתנגן האלבום האחרון של סטטיק ובן־אל!"
גבי המרחיק התנצל והרחיק את עצמו מהזירה. לפחות הוא לא גבה כסף עבור הניסיון הכושל, רק ביקש שלא אסגיר את שמו האמיתי. תהיה רגוע גבי, סודך שמור עימי ואף אחד לא יידע שאתה עוזי.
• • •
בייאושי, רגע לפני שאני שולח איתות לשמיים ומזעיק את באטמן כדי שיזרוק מילה למשפחה שלו שיעזבו אותי במנוחה, התקשרתי למוקד העירוני. אחרי הכל, בניגוד לעטלפים אני משלם ארנונה בעיר הזו, ואין סיבה שהעירייה לא תעזור לי כשאני צריך אותה. המוקדנית היתה אמפתית מאוד, אם כי קשה לומר שהיו לה בשורות: "עטלפים? כן... אני יודעת. זו ממש בעיה עכשיו בכל העיר. גם בשכונה שלי יש אותם", היא אמרה בעצב. "אני אנסה לעזור לך, אבל קח בחשבון שאני מאוד מוגבלת פה".
מתברר שעטלף הפירות הוא אמנם לא חיה מוגנת, אבל ישראל חתומה על אמנה שלא מאפשרת לבצע פעולות שפוגעות בזן הזה שלא לצורך. והצורך שלי להסתובב בגינה שאינה מרוצפת ביריקות פרי או לנסוע ברכב שאפשר לראות דרך השמשה שלו כנראה לא עולה בקנה אחד עם הצרכים של העטלף. "מה לגבי... סליחה על השאלה... לעשות משהו עם העץ?" הרהבתי עוז לשאול. שתיקה השתררה בצד השני. "אדוני, עם כל הכבוד - האזדרכת היא חלק מהנוף של העיר שלנו. היא היתה בעיר הזו הרבה לפניך". "בקצב הזה היא גם תהיה הרבה אחריי..." מילמלתי. "מצטערת, אני ממש מבינה אותך, אבל זה המצב. יש עוד משהו שאני יכולה לעשות בשבילך?" - "כן. את מכירה מתווך טוב? אני צריך לעבור דירה".
nusshayom@gmail.com(איור: ערן מנדל)טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו