יש מקום אחרי הים

התחתנו בגיל עשרים ואחת, ועשינו הכל תוך כדי. בורקסים פה. קבבים שם. היה חמארות שהיה תענוג לשבת בהן, סוחרים ומלחים מהצי השישי שהיו משתכרים, עושים מלא בלאגנים עד שהמשטרה שלהם היתה באה לעשות סדר. לא היה פשע כמו היום, שלכל ילד יש אקדח. היו מכות, מקסימום מקל, לא יותר מזה. היו מלא ימאים, בחורות הגיעו לעבוד פה מכל הארץ, תסלחי לי על הביטוי, זונות", כך מספר יעקב איטח, מ"הקבב של יעקב" בעיר התחתית בחיפה להילה אלפרט בספרה החדש "יש מקום בעיר התחתית - יומן אוכל חיפאי" (הוצאת LunchBox).

צילום: עמי אהרונוביץ

אלפרט, עיתונאית אוכל ובשלנית, בעלת טורי אוכל ב"ישראל היום", שוזרת בשפתה העסיסית והעשירה בספר מתכונים וסיפורים, זיכרונות על העיר התחתית שתמיד היתה מקום שבו הילכו להן דמויות מעניינות שלהן סיפורים מרתקים, מפעם ומעכשיו. והדובדבן שבקצפת - לכל דמות מעניינת הקדישה אלפרט מתכון, כך שהספר הוא ספר בישול, אבל עם הקסם המיוחד שמעניקים הסיפורים שלה.

הילה החלה לנבור ולהסתובב בעיר התחתית וגילתה עולם ומלואו. כשאני שואלת אותה מדוע בחרה דווקא בעיר התחתית בחיפה, היא מספרת לי שבמסגרת הקריירה שלה פנו אליה הרבה פעמים בבקשות לכתוב על ערים ומקומות אוכל, והיא סירבה, עד שהגיעה הפנייה על התחתית. "לגבי התחתית יש לי חיבה, כי הסתובבתי שם בתחילת דרכי, ביליתי שם, הייתי עורכת קניות שם. מה שקרה בה זה שהאנשים והסיפורים שבה קורצו מחומרים נורא רומנטיים: לילות חסרי גבולות, הוויה של עיר נמל כמו שאנחנו רגילים לראות בקולנוע ולשמוע בשירים. זה הילך עלי קסם והכתיב את האופי הסיפורי מאוד של הספר".

הילה גם מדגישה בפניי שהעיר התחתית היתה מקום שהיה המרכז הכלכלי של מדינת ישראל, הרבה יותר מתל אביב, ושכל הכסף הגדול ישב שם. רואים את העוצמה הכלכלית גם במבני הענק באזור. "כשמסתובבים שם רואים את המבנים העתיקים שבתוכם גרות היום יונים, וההליכה הזו במקומות השקטים והריקים משאירה המון מקום לדמיון. אתה יכול להלביש את הבניינים ומהבחינה הזו היה קל לקרוא לכל הדמויות מהעבר לתוך הכתיבה", היא מנסה להסביר לי בדרכה הציורית.

אני שואלת אותה על הייחוד הקולינרי שמצאה בעיר התחתית, והיא משיבה: "מה שייחודי לחיפה זה שעדיין פועלים בתוכה עסקים משנות ה-40, כמו 'העוגן', 'הסנדק', 'קלמנ'ס', וזה לא משתנה. זה לא ברמה של ארכיון אלא אותה תפאורה, אותו המקום, לעיתים אותו התפריט". וכשמדובר בעיר התחתית, אף שעל כריכת הספר כתובה בצניעות המילה "כשר", כך שמתכוניה של הילה כשרים, המצב במסעדות העיר התחתית שונה בתכלית. בשנות ה-30 היתה עלייה יקית גדולה לאזור, מה שגרם להתפתחות תעשיית הבשר הלבן בעיר שקבעה את מעמדה של חיפה כעיר חילונית למהדרין. בכל זאת, בעיר הנמל הענפה הסתובבו אנשים מכל העולם. אח, וכמה שהם אהבו אוכל טוב.

מהספר המרהיב שערכה זהרה רון ועיצב סטודיו קרן וגולן, עולים ניחוחות וטעמים מהאזור שצמוד למפרץ: "התחתית מלאה בקבבים שהביאו איתם העולים בעלייה הגדולה, וכאלה שהשאירו אחריהם הטורקים. בעיקר תמצאו בה קבבים של רומנים. אחד הקבבים המפורסמים הוא 'הקבב של ג'וני', ששנים עמד בבודקה קטנה ברחוב הבנקים עד שבאה העירייה והכניסה אותו פנימה 'למבנה קצת יותר מהוגן'. כשעמדתי בתור בין עורכי דין שנזהרו בניקיון חליפתם, המתיק באוזניי אחד הלקוחות הוותיקים שחבל שבאתי רק עכשיו. כי פעם, עם האגזוז והאוויר של בתי הזיקוק, היה שם הרבה יותר טעים".

חייבת להודות שלאחרונה נסעתי לבקר בעיר התחתית בחיפה, שמלבד המוסדות הקולינריים משנות ה-40 והלאה, גם כמה אמנים וגלריות קבעו בה את מושבם. הקסם של האזור מתחיל לחזור. אז קחו את הספר של הילה וצאו לטיול בין מבנים עתיקים ויפהפיים עם סיפורים מרתקים, ותוך כדי תטעמו משהו ב"חומוס אבו מארון", "קפה גלידה יונק", "קלמנ'ס" ואחרים, ואולי תזכו להכיר את אחת הדמויות. אם לא, דמיינו. יש הרבה מקום לדמיון.

"יש מקום בעיר התחתית" יצא לקראת החג בהוצאת LunchBox
גילוי נאות: הילה אלפרט היא חברת מערכת "ישראל היום"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו