פרט לשלושת השרים שנכחו בפגישה במעון רה"מ בסוף השבוע, איש במערכת הפוליטית אינו מבין באמת מה קפץ פתאום על ראש הממשלה. השאלה המרכזית שנשאלת בקרב שרי הליכוד ביממה האחרונה היא אם החלטתו של נתניהו לאיים בפיצוץ הקואליציה על רקע הקמת התאגיד היא החלטה רציונלית, או כזו שהיא בעיקר רגשית, מהבטן. כל עוד המניע האמיתי עדיין לא הובהר דיו, קשה להשיב לשאלה זו.
לו מדובר היה בטירון פוליטי סביר להניח ששאלה כזאת כלל לא היתה נשאלת. לכולם אז היה ברור שמדובר בפוליטיקאי שנכנס באין כניסה וצפוי לחפש את דרך היציאה, תוך ניסיון למזער נזקים ככל האפשר. אבל היות שמדובר בנתניהו, הפוליטיקאי המנוסה והממולח ביותר באזור, ההימור הופך מסובך יותר. אם נתניהו מעלה על דל שפתיו את המילה בחירות, איש לא יכול לפטור זאת בלא כלום.
הסיכוי שנתניהו יעצור את תאגיד השידור הציבורי תלוי, כך זה נראה, רק בדבר אחד: שכחלון יתקפל. הרי גם הליכה לבחירות לא תעצור את הקמת התאגיד. יש חוק, והוא קובע שהתאגיד יתחיל לפעול ב־30 באפריל. רוצים לשנות? צריך חוק חדש. בשביל חוק חדש צריך חוק בכנסת. אבל איך שהדברים נראים כעת, זה לא יקרה. כחלון יעדיף בחירות, ולא לצאת מהסיפור הזה מושפל וכנוע.
בחירות לא בהכרח ישפרו את מצבו של נתניהו. איש לא יכול להתחייב שינצח שוב. יתרה מכך, הסיכוי שאחרי הבחירות תוקם ממשלה פחות טובה לנתניהו מזו הנוכחית גבוה יותר מאשר הסיכוי שתוקם קואליציה טובה יותר.
אלו בחירות שנתניהו יתקשה מאוד להסביר מדוע הלך אליהן, כשלממשלתו נותרו עדיין יותר משנתיים לכהן. בפעם הקודמת היתה זו קואליציה שנכפתה על נתניהו ושחרקה מהיום הראשון להקמתה. הפעם זה ממש לא כך. הממשלה נחשבת הומוגנית ומתפקדת, קואליציה של שותפים טבעיים.
הטענה על כך שהבחירות נועדו לשפר את מצבו בנוגע לחקירות נראית דחוקה על פניה. אם זו היתה הסיבה, היה נתניהו ככל הנראה מעדיף לומר זאת בגלוי ולהציג את החקירות, ההדלפות וכל הנלווה אליהן כרדיפה נגד הימין והליכוד. זו בטח סיבה טובה יותר מהתאגיד, שלגביו הציבור ברובו לא יודע על מה ולמה המהומה. הבחירות גם לא יעצרו את החקירה. ובכלל, די ברור שאם כחלון אכן יתקפל נתניהו יקנה זאת בשתי ידיים ויעצור את הבחירות. כך שהחקירה לא קשורה לעניין.
התנגדות שרי הליכוד, ויותר מזה, התנגדות ראשי הקואליציה לבחירות, הן איום לא קטן עבור נתניהו. זו המשענת שעליה הוא אמור להקים את הקואליציה הבאה. מילא להסתכסך עם כחלון, אבל להכעיס גם את ליברמן, בנט ודרעי זה כבר יותר מדי. כשדרעי אומר אתמול שמי שיגרום לבחירות "יישא בתוצאות", די ברור למה הוא מתכוון.
מדהים לראות את האופוזיציה בשעות אלה. במקום להתאחד סביב המטרה המשותפת, משאת נפשה של כל אופוזיציה, ולנסות להביא לבחירות מוקדמות, מתעסקת האופוזיציה הנוכחית בעיקר בהתכתשויות פנימיות. המהלך שהרצוג מוביל, להחלפת ממשלה ללא בחירות, הוא ספין חסר סיכוי ומבזה. איך שלא סופרים את האצבעות, אין להרצוג קואליציה.
כך נקלענו למצב האבסורדי הבא: ראש הממשלה מקדם בחירות, ראש האופוזיציה מנסה לעצור אותן בכל הכוח.
המאמצים שהחלו אתמול לגיבוש פשרה עשויים להביא בסופו של דבר לשינוי גדול בדרך עבודתה של הקואליציה, אם תשרוד כמובן. ראשי המפלגות אמנם התריעו בפני נתניהו שלא ילך לבחירות, אבל שידרו תוך כדי כך שדר מצוקה. בחירות הן הדבר האחרון שהם רוצים. אם אכן יתכנסו ראשי המפלגות ביום חמישי, כפי שדורש דרעי, ייתכן שתהיה זו הזדמנות עבור נתניהו לעשות סדר לא רק בנושא התאגיד מול כחלון, אלא גם בנושא עמונה והאיומים החוזרים של בנט, וגם מול ליברמן והדליקה שהבעיר עם האיום לסגור את המכינה הקדם־צבאית בעלי. מהבחינה הזו חשף רה"מ את נקודות התורפה של כולם, מה שיביא, אולי, לסדר קואליציוני חדש. אולי זו גם היתה כל המטרה מלכתחילה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו